ישנו משל על קרפדה שחיה בביצה והמים שם מתמעטים, ולאט לאט היא מתרגלת לחיות בפחות ופחות מים, עד שלבסוף אם היא תחכה יותר מדי זמן היא עלולה למות. הנמשל הוא עם ישראל שממשיך לחיות ולקיים את התורה במצב של קיפאון השקפתי והלכתי, והדורות הולכים ומתקדמים, ורבים עוזבים את התורה כליל או שמקיימים את התורה באופן חלקי ומתוך הווי יהודי ולא מתוך הזדהות וחיבור חי לתורה ומצוותיה, האמורות לשקף קשר בריא עם החיים בצורה מושלמת.

אם היינו מדמים את התורה ואת היהדות למכונית, אזי המכונית היתה במצב של פול-גז בנוטרל, כך שהמכונית לא נוסעת לשום מקום.

ישנם רבים שרואים את הדת כוויתור על הדבר הכי חשוב שנתן אלוהים – מוח לחשוב. הם רואים את חוסר ההיגיון בהלכות שונות, ומכנים אותו אפלה דתית, ואת הדתיים אנשי מערות. הם צודקים שהם לא רואים את ההיגיון ואת האור שיש בתורה, והסיבה לכך היא בגלל איך שהתורה מוצגת ע”י הציבור הדתי לסוגיו השונים.  זהו בדיוק מה שהרב קוק מתאר כבר בתחילת המאה העשרים את איך שהוא רואה את הציבור החילוני:

“חלק גדול מהדור הצעיר איננו חש כל כבוד לכל מה שהורגל, לא מפני שאופלה נפשו, לא מפני שנשפל מאותו הגבול, שהחק והמשפט עומדים עליו בדעה ההמונית הרגילה, כי אם מפני שעלה עד המקום, שלפי אותו הצביון שהורגל בו עד כה שיביט על ידו על החק והמשפט, על המסורת והאמונה בכלל, על כל טהור וקדוש, על כל אמת גדולה נצחית ואלהית אשר במושגים, מפני מיעוט העבודה בתלמודם של יסודי הרגש והדעת שבמרחב התורה, – “הועם זהב ושונא הכתם הטוב”, עד שנדמה לו שהכל הוא שפל הרבה מערכו. “[1]

הציבור המשכיל של דורנו מחפש רמה יותר גבוהה, ע”פ השכלתו ורוממות נפשו. שאלותיו ודרישותיו של הדור שלנו נובעות ממקור גבוה שעלינו לעלות אליו ולא לדרוש ממנו לנטוש את שכלו ולהאמין בעצימת עיניים. כאשר לדוגמא חילוני שואל דתי “איך אלוהים שמח כשאתה רוצח בשבילו חיה?” הדתי יענה “זהו רצון השם. יש סודות נסתרים בהקרבת קורבנות, ורק כך אפשר להשיג כפרה ומחילה על עוונותינו..” החילוני שואל ממקום של ידיעה והיגיון, והדתי עונה מפרספקטיבה של אמונה ובטחון באלוהים. אסכולת הדתיים מנסה להחזיר בתשובה את אסכולת החילוניים, כאשר החילונים תוהים לעצמם מתי הדתיים “ידליקו כבר את האור” בשכונתם[2]. הרב קוק ממשיך ואומר,

“לא נעשוק ממנו את כל האור והטוב, את כל הזוהר והעוצמה שרכש לו, כי-אם נרבה עליהם, נזריח עליהם באור של חיים, באור אמת, המנהיר ממקור הנשמה הישראלית ובנינו יביטו אליו וינהרו.”[3]

במקום אחר כותב הרב קוק, “אמונה שאין השכל מסכים לה, מעוררת קצף ואכזריות מפני שהצד היותר עליון שבאדם, שהוא השכל, נעשה עלוב מחמתה.”[4]

דברים אלו באים לידי ביטוי בדוגמא להלן בקטע ממכתב ששלח דתל”ש לרב נתן סליפקין מבית שמש (מתורגם מאנגלית):

“אולי אם היו מלמדים אותי בהתחלה שאין סתירה בין אבולוציה ויהדות, אולי הייתי נשאר דתי. לא יודע! כל מה שאני יודע בוודאות זה הכעס שיש לי עם העובדה שידעתי שהרבנים שלי טועים ביחס לאבולוציה, וזה נתן לי להרגיש שכל המערכת שטויות.”[5]

במשך הרבה זמן הצליחו הרבנים להנהיג ולשמר את הסטטוס קוו של התורה והמסורת. אך בימינו, הדרך המקובלת של למידה והטפה מאבדת מהאפקטיביות שלה ואינה עובדת יותר.

מעניין לקרוא שהתורה אומרת שכאשר העמים יביטו על החוקים והמצוות בתורה הם יתפעלו מחכמת ישראל ותורתם:

“רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יהוה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה: כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּיהוה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו: וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם”[6]

חז”ל פירשו את הפסוקים הללו כמדברים בחכמת סוד העיבור (חישוב לוח השנה הירחי), המתבסס על חישובים מתמטיים ואסטרונומיים. אך כמובן שזאת לא פשט כוונת הפסוקים, וגם אם נאמר שזאת חכמה לעיני העמים דאז, כיום כל תלמיד תיכון יכול לעשות את אותם חישובים שחז”ל עשו בקביעת לוח השנה הירחי.

בכל אופן, לא נטעה אם נומר בכנות שהרושם שמתקבל כיום מחוקי התורה בעם ישראל אינם כפי הפסוק לעיל “…הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה”.

היהדות ההלכתית קפואה. היהדות נמצאת במצב שבו היא זקוקה לעדכון ושדרוג מערכת. לשד החיים של היהדות, החזון החי בעם פסק לפני כמעט אלפיים שנה. לא רק זה, במאות השנים האחרונות היהדות הוקפאה – היא אינה משתנית ולא מתקדמת לשום מקום. אפשר להקפיא משהו לפרק זמן ובתנאים מסויימים בלבד. אך כשהסביבה מתחממת ומתקדמת, החומר הקפוא בסופו של דבר ימס. זהו בדיוק מה שקורה ליהדות כיום. אתר זה יקח את הקוראים במסע אל הבנת הבעיות היסודיות בעולם התורה והמסורת.

דוגמאות של בעיות הלכתיות ואי עקביות/ הלכות לא הגיוניות והלכות מיושנות:

ישנה שגיאת מערכת, תקלה, ביהדות כפי שהיא כיום. דבר זה בולט בכל כך הרבה תחומים בהלכה ובמנהג כפי שנראה בהרחבה באתר. נביא כאן מספר דוגמאות:

• פעם חשבתם מדוע ראש חודש לעיתים חל יומיים? (היום הראשון של ראש חודש נופל בתאריך ל’ לחודש הקודם, והיום השני של ראש חודש הוא א’ לחודש הבא.) ומדוע גם בארץ ישראל ראש השנה צריך להיות יומיים? ראש הוא אחד, לא? ועוד, כאשר היום הראשון והעיקרי של ראש השנה נופל בשבת, לא עושים את הדבר שמצווה מן התורה לעשות ביום הזה.. לתקוע בשופר!
• חשבתם פעם מדוע כדי לצאת ידי חובת אכילת כזית מצה בליל הסדר, אתם צריכים לאכול כמעט מצה מכונה אחת שלמה, כאשר אין זה בגודל כזית אלא כתפוח במקרה הטוב. כזית זה כמו זית, לא?
• אפילו בתפילה שאמורה לבוא מהמחשבה ומהלב, גובר הקפאון הגלותי שאיכשהוא “מכריח” את היהודי לומר מילים שאין להן משמעות כלל היום. בנוסחי התפילה של כל העדות, מתפללים עד היום “שא נס לקבץ גלויותנו וקבצנו מהרה יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו”, או “והוליכנו מהרה קוממיות לארצנו”, למרות שאלוהים כבר הוליך אותנו לארצנו.
• הידעתם שהסיבה שלא מבקשים גשמים בתפילה מיד לאחר סוכות בשמיני עצרת, אלא שבועיים אחר-כך, היא מפני שאנו ממתינים לאותם עולי רגלים שעלו לבית המקדש מבבל, לחזור לבתיהם… אם היה מדובר בזמן שהיה בית מקדש ניחא, אך כשאין עולי רגלים מדוע לא לבקש גשמים בעוד אנו כל כך זקוקים לגשם!
• אם כבר עסקינן בעניני תפילה, חייבים להזכיר את העובדה שמאז שהותנו בבבל, ארץ דוברי ארמית כשפת היום-יום, לא השתנו מאז ועד היום תפילת הקדיש, הכתובה, ועוד טקסטים בעלי-שם שעדיין נאמרים בארמית, שרוב העם היום אינו יודע.
• האבסורדיות הזו קיימת גם בעוד הלכות. כאשר נעשה נס גדול או נצחון גדול לישראל ישנו חובה לומר הלל בברכה. אך למרות הלכה פשוטה זו, נשברו מאות קולומוסים על המחלוקת האם בכלל לומר הלל ביום העצמאות ויום שחרור ירושלים, ואפילו אלו שאומרים הלל, מפני הספק שיש בלבם אינם מברכים לפני קריאת ההלל. מדוע דבר כה פשוט, להלל את אלוהים על נצחון וישועה להם זכינו ושראינו במו עינינו, הופך לדבר כה מסובך ומורכב?!
• לא נצא ידי חובתנו אם לא נביא מספר דוגמאות מהלכות שבת ויום טוב. משעוני שבת ועד גוים של שבת אפשר (כמעט) לעשות כל מלאכה בשבת. וביום טוב, כאשר התורה התירה מלאכה לצורך אוכל נפש, ראו את הסיטואצייה הבאה: אדם רוצה להרתיח מים להכנת כוס קפה בבוקר. הוא מכין לפני החג נר 48 שעות שתדלק לכל אורך החג, מדליק את הגז ואז לוקח קיסם ומעביר אש מהנר לגז, וכשהמים רתחו, הוא נותן למים לגלוש מעבר לדפנות הפינג’ן כדי שהמים- הם שיכבו את האש ולא הוא. כל הפעולות והמלאכות הללו כדי להכין כוס קפה מותרות… אך לחיצת כפתור אחת בקומקום החשמלי אסורה בהחלט!

היתכן לומר ביחס להלכות כגון אלה, “רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה”?! האורתודוקסייה התרגלה למאות שנים של פסיקה הלכתית ללא שינוי משמעותי בכללי הפסיקה, לעומת ההשתלשלות וההתפתחות והאבולוציה של ההלכה לכל אורך הדורות. הקפאון ההלכתי הזה יוצר אבסורדים וחוסר עקביות שמישהו שמעיין טוב יכול לזהות.

רבים מהגישות בעולם התורה וההלכה כיום לוקים בחוסר עקביות. כאשר מנתחים אותם לעומק, דעותן והלכותיהן אינן תואמות לגישה בה בחרו ואינן עקביות. באתר זה אנו נציג גישות אלו ונראה כיצד הן אינן עקביות. כמו כן, דומה, שרבים חשים שקיים ביהדות היום עיסוק יתר בדברים טפלים ובסוגיות שוליות. נוצר רושם של צביעות הלכתית גם כאשר אין זו הכוונה אך בגלל סיבות שנדון בהם, זהו הרושם שבסופו של דבר מתקבל ושמרחיק אנשים רבים מהתורה במקום לקרב אותם אליה.

נשאלת השאלה מדוע כך הם פני הדברים?

מה “קרה” לתורה וליהדות? היכן טעינו ואיפה הלכנו לאיבוד? האם זה פועל יוצא של היותנו בגלות ואין דרך להיחלץ ממצב זה עד ביאת ה”משיח”, או שיש ביכולתנו כיום למצוא פתרון ולהשיג את התשובות לכל השאלות הקשות והיסודיות?

בנוסף, ישנן סוגיות הלכתיות שונות שעדיין לא באו על בירורן בציבור הישראלי. נביא כאן מספר דוגמאות.

• נושא השימוש במוצרי חשמל בשבת,
• מעמד האישה ושירת נשים,
• כיצד מגדירים מיהו יהודי,
• “כיבוש” הארץ והיחס לערבים ובני מיעוטים בה,
• דינה של ירושלים,
• ריבוי סוגי הכשרות,
• מקומם של בחורי הישיבות וחובת הגיוס לצה”ל.

כל אלו הינם נושאים שעולים לשלחן הדיון לעיתים קרובות ודורשים תשובות מאוד ברורות ומאוד יסודיות. אלו נושאים גורליים שהעם היהודי בכלל, והציבור הישראלי בפרט חייב להתייחס אליהם במלוא הרצינות ולהגיע לבירורם.

באתר זה נלבן את הסוגיות הללו באופן ישיר ועקיף, ונבחן ונעיין בנושאים הללו ממקורם.

ניתוח הגורמים לבעיות בעולם התורה והיהדות כיום:

-חוסר אחדות

הרבה מהבעיות שלנו כעם נובעות מזה שהקבוצות הדתיות אינם מאוחדות. הרבנים הגדולים שמנהיגים את העם לא רוצים להתאחד כדי ליצור את בית הדין הגדול/סנהדרין שהם בעצמם מחכים לו. במקום זאת הם מוצאים תירוצים רבים ומגוונים מדוע הקמת הסנהדרין אינו אפשרי ורק המשיח יכול ליצור אותו. אני חושב שבעיית האחדות מצטרפת להרבה בעיות נוספות. במערכת הקיימת שהרבנים הם חלק ממנה, אין סיכוי כלל להגיע לקרקע משותפת בגלל הבעיות הרבות שקיימות ביהדות הרבנית בכללותה. דבר זה דומה לסידור פאזל. יצירת תמונה אחידה רק אפשרית אם כל החלקים הם מאותו פאזל ומאותה תמונה. אך אם החלקים מורכבים מפאזלים רבים ומתמונות שונות אי אפשר להתחיל לחבר ולאחד אותם לתמונה אחת אלא אם כן מייצרים פאזל חדש ע”פ תמונה חדשה. מגוון הדעות, צורות חשיבה, השקפות, ופרספקטיבות דתיות שונות הקיימות בעולם היהודי הדתי הם כמו חלקים רבים מפאזלים שונים. ללא קרקע משותפת אחת אי אפשר יהיה לאחד אותם לעולם.

-חוסר שפה משותפת

כל אחד רואה את העולם ומנתח אותו ושופט אותו, לפי סט המשקפות שהוא מרכיב ומשכלל כבר מעת ילדותו. ועל פי המשקפות שכל אחד מרכיב, הביטוי החיצוני של ראייה זו מתבטא בשפה ובאוצר המילים שאיתם הוא בוחר לדבר. ולכן, שני אנשים שמתווכחים על נושא מסויים, יבואו בהכרח לידי אי-הסכמות כי לא הגדירו מראש שפה משותפת. בשורש הוויכוח ביניהם ישנם מונחים ומושגים שעליהם להגדיר מראש וכך לעמוד על קרקע מיושרת.

-הגורם ההשקפתי – שגיאות השקפתיות ומערכת אמונית פגומה: להרבה אנשים יש אמונה והשקפה מוטעית במושגים והנחות יסוד שונות ביהדות. ההשקפה היא אבן יסוד בתורה. איך שאדם מסתכל על המציאות ומפרש אותה, משם יסתעפו הליכותיו ומעשיו. הכל הולך אחר הנחות היסוד שיש לאדם.

“וּבְלִיבָּהּ חוֹמָה”[7] – בליבה של היהדות קיימת חומה פסיכולוגית/השקפתית. הסמל העמוק והרעיוני של הכותל הוא נצחיות הגלות ומצב היהדות והתורה כפי שהוא היום. הכותל מסמל כיום את מה שאני מכנה “מחסום קדוש”. היהדות נעצרת בתוך תוכה מול קיר שמהווה את סמל אי-יכולתה להתקדם אל עבר יעודה. כאשר המחסום הפיזי, הכותל שעוצר בעד הגעה להר הבית, נהיה קדוש, זוהי גלות השקפתית/פסיכולוגית. כיום, בפני כל פתרון, בפני כל פתח, ישנו קיר, כותל שחוסם. אי אפשר לבנות את בית המקדש כי המקום תפוס ע”י כיפת הסלע. אי אפשר להקריב קרבנות כי אנחנו לא יודעים היכן מקום המזבח. אי אפשר לפסוק הלכות חדשות או לשנות הלכות כי אין סנהדרין. אי אפשר להקים סנהדרין ע”י איחוד של רבנים כי אין רב שהוא “סמוך[8]” ורק אליהו הנביא סמוך, אבל.. הוא לא “התגלה” עדיין. או במילים אחרות, אי אפשר לעשות הרבה דברים שאמורים להעשות עד שהמשיח המיסטי והכול-יכול יבוא. זהו מצב של קפאון השקפתי הבא לידי ביטוי באי-יכולת מצד עולם התורה לשנות את מה שדורש שינוי. מה שבעצם יש כאן הוא מצב שבו היהדות סגרה ונעלה את עצמה פנימה, וזרקה את המפתחות. היהדות כיום נמצאת במעגל סגור, בלולאה אין-סופית שאין דרך לצאת ממנה כי יסודותיה מוטעים ושגויים. ועל זה אנחנו הולכים לדבר ולנתח במאמרים שיוצגו באתר.

-חוסר הנהגה

רבים מרבני דורנו לא רוצים או בתת-מודע שלהם מוטעים לחשוב שהם אינם יכולים לשנות את המערכת. רבנים רבים נוספים אינם רואים שום בעייה באיך שהיהדות מתנהלת כיום. קיים אצל רבים פחד משינוי ו/או פחד מלשבור את ה”יציבות” של היהדות. לדעתי פחדים אלו נובעים בין היתר מיראת שמים שלא מנותבת בכיוון הנכון.

-חוסר ידע כללי / חוסר ידע בחכמות חיצוניות (מדעים נוספים, פילוסופיה, ומחקרים בתחומים אחרים)

טעות יסודית היא לחשוב שאין מה לחפש בספרים אחרים חוץ מספרי הקודש וספרות רבנית.

-חוסר ידיעה של מקורות חז”ל שלא כ”כ ידועים.

רבים מלומדי התורה יופתעו לגלות מקורות רבים ומגוונים מתוך המסורת של חז”ל והראשונים עצמם, אשר מכילים בתוכם גישות אחרות לגישה המקובלת בעולם התורה. ישנם דעות ייחודיות שהיו קיימות עוד בזמן חז”ל ונכללים בדברי חז”ל “הקדושים” שרבים מלומדי התורה היו חושבים במבט ראשון שלא נכתבו ע”י חז”ל ואנשים יראי שמים.

-הסתכלות שחור/לבן על המציאות.

כמובן שרבנים ולומדי תורה אשר אינם מסוגלים לראות רב-גווניות במציאות ואינם פתוחים לבחון דברים מכלל ההיבטים, יטו לשפוט במהרה ולפסול דעות אחרות בלי לרדת לעומקם של הדברים.

-עקשנות / ניצוח

כמו בכל בעייה אחרת, גם חלק ממנהיגי התורה לוקים בעקשנות יתר ואהבת הניצוח, שני אלמנטים שמונעים מהם את היכולת להכיר באמת אחרת ולשנות משהו במסורת.

-פתיות אמונית: “פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר וְעָרוּם יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ” –

קיימת בעולם ה”דתי” אמונה מופרזת ועיוורת ברבני הדורות הקודמים, וחוסר פתיחות להכרת אמת מוכחת ולבחון דעות אחרות.

הגורם הכלכלי

לו יצוייר שמחר “יחליטו הרבנים” על שינויים משמעותיים במערכת ההלכתית, שינויים אלו יפגעו קשות בפרנסתם של רבים מהציבור הדתי והחילוני כאחד:

-סופרי סת”ם – אם יחליטו שמותר לכתוב ספרי תורה תפילין ומזוזות על נייר רגיל ולהדפיס אותם באופן תעשייתי, סופרי סת”ם רבים יאבדו את כל פרנסתם.

-ארגוני כשרות – אם יבטלו הרבה חומרות בהלכות כשרות יהיה פחות עבודה למשגיחי הכשרות ורבים מהם יפוטרו. כמו כן אם הציבור יבין שאין צורך בגופי כשרות רבים כל כך ושאפשר להסתפק ברבנות גם ל”מהדרין”, גופי כשרות ועובדים רבים יוותרו ללא עבודה וללא פרנסה.

-עולם הישיבות – אין ספק בקיום הגורם הכלכלי בכל הקשור לעולם הישיבות. תקציבים גדולים שמממנים עשרות אלפי תלמידי ישיבות ומשפחותיהם על לימוד ושינון ספרי קודש כאשר אין בכך כמעט שום יצירה ותרומה למדינה שמממנת אותה.

הגורם הרגשי/פסיכולוגי

חוסר פתיחות ואי-היכולת לשנות כלום במערכת ההלכתית ולקבל דעות אחרות נובעים גם במידה רבה בגלל סיבות רגשיות ופסיכולוגיות שנרחיב עליהן במאמרים אחרים.

מדוע הבעיות הללו צריכות פתרון? – הנחיצות באתר המרכזי הזה:

1) לספק תשובות לדור מונחה-שאלות

הדור שלנו אינו מפחד לשאול שאלות, וחובתנו היא לחקור ולספק להם את התשובות שמגיעות להם. רבים מאיתנו לא מקבלים אמונות בסיסיות ועובדות ביהדות ובתורה כדוגמה שאין עליה עוררין. למען האמת, היכולת לשאול שאלה ולהקשות קושיא היא הכוח שמניע את הדעת ואת ההבנה. עם כל שאלה נוספת ותשובה נוספת נולדת הבנה חדשה. בשפה העתיקה, ארמית, המילה “בעייה” משמעה שאלה ובעברית של ימינו משמעה בעייה/קושי. גם המילה קושי נובעת ממילה בארמית קושיא שמשמעה גם שאלה. דבר זה הוא לא במקרה. היכולת לשאול שאלה היא בעצמה היכולת לזהות שיש בעייה. דורנו מלא אור, סובלנות, ופוטנציאל. אנו יכולים לראות ולהסתכל על המציאות במלוא צבעיו לעומת פרספקטיבות השחור-לבן של הדורות הקודמים. רק מי שיכול לראות את הבעיות והקשיים ביהדות ובעולם התורה כיום יכול לשאול את השאלות שצריכות להישאל, ורק לאחר שהשאלות מונחות על השולחן יש תקווה אמיתית לתשובות ופתרונות. בכל דור האמת היתה נראית מזווית אחרת. בדורנו האמת צריכה להתגלות בכל יופיה ולכלוכה יחדיו, כי הדור שלנו יכול להכיל ולהעריך את התמונה השלימה כפי שהיא.

דור זה ראוי לגלות לו סתרי תורה ואמיתת הדברים כפי שהם:

לפני 800 שנה הרמב”ם דיבר על כך שצריך לחסום ולא לגלות את סתרי התורה לכל אחד עד שיהיה ברמה שכלית מספיק גבוהה כדי שיוכל להכיל את אמיתות הדברים בסתרי התורה.

“דע כי ההתחלה במדע זה מזיק מאוד כלומר: מדעי האלוהות, וכן ביאור עניני המשלים הנבואיים וההערה על ההשאלות המשומשות במשאות אשר ספרי הנבואה מלאים מהם, אלא ראוי לחנך את הקטנים ולהניח מוגבלי ההבנה כפי יכולת השגתם.

ומי שנראה שלם ההבנה מעותד לדרגה הנעלה הזו, דרגת העיון ההוכחתי והלמידויות השכליות האמיתיות, יש להרימו לאט לאט עד אשר יגיע לשלמותו, או על ידי מעורר אשר יעירהו או מעצמו.

אבל אם יתחיל במדע הזה האלוהי, לא רק שיגרום בלבולים בלבד בדעותיו, אלא אף כפירה מוחלטת, והרי הוא דומה לדעתי כמי שמזין את הנער היונק בלחם חטה ובשר ושתיית יין שהוא ימיתהו בלי ספק, לא מפני שהם מאכלים רעים ובלתי טבעיים לאדם, אלא בשל חולשת הניזון בהם מכדי לעכלם כדי שתושג בהם התועלת.

כך אלו ההשקפות הנכונות, לא העלימום ודברו בהם בחידות, והערים כל חכם ללמד אותם שלא בפירוש בכל אופני ההערמה, מפני שיש בהם דבר רע נסתר, או מפני שהם סותרים יסודות הדת כפי שחושבים הכסילים אשר דמו שכבר הגיעו לדרגת העיון, אלא העלימום מחמת אי יכולת השכל בהתחלות לקבלם, ודברו בהם ברמזים כדי שיבינום השלמים, ולפיכך נקראו סודות וסתרי תורה כפי שנבאר.”[9]

בעבר הדורות לא היו ברמה מספיק גבוהה כדי לעכל את סודות וסתרי התורה. אמנם הדור הזה כן ראוי, והגיע לשלמות שכלית ומידותית מספקת כדי להבין את סודות אמיתת התורה.

הרב דוד צבי הופמן בפירושו על בראשית עמ’ 48 כותב שחז”ל לא הרשו לפרסם את ידיעותיהם על הבריאה. אבל, כיון שהמדע גילה כבר את תוצאות מחקריו לעיני כולם, תוצאות שעלולים לערער את יסודות האמונה בתנ”ך, אנחנו חייבים לגלות את הסודות הכמוסים בדברי חז”ל, כדי להציג את דבר ה’ באורו הבהיר והאמיתי.

הדור הזה ראוי ובשל ומבין כבר מתוך עצמו לשאול את השאלות הכי יסודיות על הדת ועל התורה, וחובתנו לעזור ולספק לכל אלו השואלים את התשובות כפי שהן בלי לטאטא כלום מתחת לשטיח ובלי לתת תשובות אפולוגטיות שאינם באמת עונים על השאלות אלא בעיקר רק דוחים אותן או משתיקים אותן.

2) השלכות שעולות לנו ביוקר

ההשלכות הפוליטיות והחברתיות שנובעות ממערכת אמונית שגויה הן מלחמות מתמשכות, שפיכות דמים, ומיליוני שקלים של כספי הציבור שמבוזבז על שיגעון.

יכול השואל לשאול בצדק מדוע דווקא האתר הזה נצרך? הלא נכתבו בעבר ספרים רבים ומגוונים על מאות ואלפי נושאים שונים שמשווים ומקשרים בין התורה לחכמה הכללית ומדעים אחרים. כדי לענות על שאלה זו אקדים ואומר שישנם ספרים רבים המנסים למצוא התאמה בין התורה לבין המדע. ספרים אלו בדרך כלל אינם מנתחים את התורה לגורמיה אלא מנסים רק לזהות קווים משותפים לתורה במדע המודרני. כמעט כל הספרים הללו אמנם מוצאים התאמה בין חלק מהתיאורים המופיעים במקרא ובין תגליות מדעיות בני-זמננו, אך אין הם מתמודדים עם הבעיות השורשיות יותר והמקיפות יותר שבמקרא ובמסורת היהודית. כמו כן רבים הספרים של חוקרי מקרא שונים וחוקרי תלמוד אשר מרכזים בתוכם אוצר של מחקרים ותגליות על ראשיתם של בני ישראל, על תקופת האבות, תקופת המלוכה בישראל, תקופת בית שני, חכמי המשנה והגמרא וכו’. כמו כן בתחום ההלכה והמנהג ישנם ספרי הלכה רבים וכן ספרי הלכה שכוללים פסיקה חדשנית וראייה עכשווית על המציאות ועל דורנו ויודעים לנתב את ההלכה כדי לנסות ולהתאימה לדורינו. ישנם הרבה ספרים שמתרכזים באספקט מסויים, אך מעטים הם שמתרכזים בהרבה אספקטים וזוויות בו-זמנית.

הייחודיות באתר זה היא שהוא יוביל את ה”פילוסוף” (אוהב החכמה), ויקח אותו יד ביד בגן התורה וגן החכמה הכללית. אתר זה ישמש כקורס יסודי שמנתח בצורה עניינית ומקורית את מסורת התורה והיהדות לא רק ע”פ הסתכלות היסטורית, אלא גם ע”י ניתוח פסיכולוגי וסוציולוגי. אתר זה מנסה לרכז בתוכו את כל זאת בדרך תמציתית ומובנת, ע”י הסתכלות תלת-מימדית על התורה ומסורת ישראל ע”י פתיחות רחבה ומקיפה מאוד, ללא דעות קדומות וללא “לקיחת צד” שמסתירים מאיתנו ומונעים מאיתנו לבחון ביושר ובצדק את העולם וכל אשר בו.

ראייה היקפית זו, לדעתי, תספק לקורא תשובות להרבה שאלות שיש לו וגם לשאלות עתידיות שיכולות ויהיו לו. אפשר לענות לשואל, כמובן, בתשובות קצרות. אך מטרת אתר זה לתת תשובות וכלים להגיע לתשובות נוספות, ע”י לימוד יסודי וראייה היקפית, תשובות אשר מסבירות גם את הדרך המובילה לתשובה. תשובה שבאמת מנסה לגרום לצד השני להבין בדרך שלא תשתמע לשתי פנים.

אתר זה יוביל את הקורא בדרך עקבית, וינחיל לו תורה שלמה של מושגים מיוסדים ע”פ שלל מקורות שמטרתם לבנות לקורא בניין חזק של ידע הבנוי על יסודות חזקים ולא רופפים.

הדרך להגיע לפתרון לבעיות שהוצגו לעיל:

1) איבחון מחדש של מקורות היהדות והתורה באופן תלת-מימדי:

אנו נבחן ונחקור מחדש את שלבי הראשית של היהדות, התורה, והמסורת היהודית כדי להבין נכונה את הגורמים, שלב אחרי שלב, ואז בזהירות, לאתר את הפגמים בתוכו שמשליכים הלאה. אנו נציג את התורה ואת המסורת ע”פ השקפות מיוסדות, שקולות, ורציונליסטיות. יחד עם זאת אנו נספק בדיקה יסודית של טבעה של הדת בכלל ושל היהדות בפרט ע”י כך שנעיין מחדש במקורותיה של היהדות והתורה. לשם כך הקורא צריך להתחיל מההתחלה, כלומר, לפתוח דף חדש וללמוד ולחקור יחדיו השערות שונות והקדמות מגוונות כדי להבין את התורה והמסורת בשיטה רחבה, כוללת ומקיפה. המחקר תיערך בצורה תלת-מימדית כדי לראות תמונה מקיפה ושלימה כמה שיותר. צריך להסתכל תמיד עם מספר מצלמות בו זמנית כאשר באים לבחון או לדון באירוע, מושג, אדם, או כל דבר אחר. ככל שמצלמים דבר מיותר כיוונים וזוויות, מבינים יותר אודות אותו הדבר. הנושאים יובחנו היסטורית, סוציולוגית, פסיכולוגית ופילוסופית. נעיין באבני היסוד הנצרכות כדי להבין נכונה את שורשיה של התורה והיהדות. נכלול מגוון רחב של מקורות הכולל כמובן מקורות רבניים/יהודיים יחד עם מקורות לא-יהודיים.

אחת הסיבות החשובות שחייבים לעיין במקורות חיצוניים ולא רק במקורות רבניים היא מפני המושג “קרוב ‘פסול’ לעדות”. גם אם רב פתוח אינטלקטואלית, יש לו קווים אדומים מסוימים שאליהם הוא לא מתקרב, כמו תורה מסיני, קדושת דברי חז”ל, וכן הלאה. באתר נביא דבריהם של רבנים לאורך הדורות, אך גם את דבריהם של בני אומות העולם וחכמים שאינם מבני אומתנו. לעיתים, דעתו של רב, עם כל הכבוד והערצה אליו, אינה יכולה להביע עמדה שקולה ואמיתית מפני שהוא נוגע בדבר, וחז”ל בעצמם קבעו שקרוב פסול לעדות. רב, מתוקף תפקידו, כבול הוא במידה מסויימת לצדד עם הדעות המקובלות בדתו ולא לחרוג מהם. אם יחרוג יותר מדיי מאשר הציבור והעם מורגלים, הם עלולים לפסול אותו מתפקידו[10]. עיקרון זה קיים ומופעל בתת מודע של הרב. זהו לדעתי אחת הסיבות שמעטים הם הרבנים שאחזו בדעות רדיקליות וחריגות לאורך הדורות.

לכן אנו אמנם נשמע ונביא את דעתם של רבנים מכל האסכולות, אך נדון כמו שופט שמברר אמת בבית משפט ושומע את טענות כל הצדדים.

2) חקר האמת מתוך פתיחות אינטלקטואלית וביקורתיות.

“האמת גדולה מכל בני קדם, והשקר שנוא ומתועב. “[11]

“נשא את פני האמת ולא נשא את פני זקנו, כי ירא מפני קונו. תורת אמת היא, ואין מחניפין לשום אדם.”[12]

תכונה חשובה שנצרכת בחקר האמת היא ביקורתיות. ביקורתיות קשורה קשר הדוק לענוה. להיות ביקורתי זה להיות ענו באמת. אין זו שחצנות וגאוותנות לבחון מחדש את יסודות האמונה ודוגמות דתיות. דווקא מי שמאמין בעצימת עיניים, וטוען שהמסורת שהוא מאמין בה היא 100% כפשוטה ונכונה, הוא הגאוותן. הוא בטוח שהוא יודע, אך בעצם הוא רק מאמין שהוא יודע. שחצנות היא לחשוב שכל האמת נמצאת בעולם האורטודוקסי, בהלכה המקובלת, ובדוגמות הדתיות. ענווה אמיתית היא להיות ביקורתי ולומר “אני לא יודע”, וככה לאפשר לעצמך לדעת יותר ויותר ולהגיע לחקר האמת. חקר האמת יכול להתבצע רק כאשר קיימת באדם פתיחות ומוכנות להודות בבורות. להיות חכם באמת זה להבין שמה שאתה כבר יודע הוא לא סוף פסוק. דעות קדומות הן סוג של שוחד שמעוור עיניהם של חכמים.

באתר זה אנו נערוך לימוד משותף מתוך רצון משותף להגיע לחקר האמת. אתה לא יודע, וגם אני לא יודע; אז בוא נבחן את הדברים משרשם, ביחד.

זהו יסוד מידת הענווה ביהדות. לדעת שאתה לא יודע. לדעת את מקומך. חז”ל אמרו שיש חמישים שערי חכמה, ומשה רבינו הגיע לשער החמישים שהוא המקום שבו אדם מבין שהוא לא יודע. לכן על משה נאמר “ענו מאוד”. אי אפשר להיות חכם באמת בלי היכולת הבסיסית הזאת להודות שאינך יודע. אם ירגיש האדם שהוא כבר שלם ויודע הכל, לא תהיה בו האפשרות להחכים עוד. ולענייננו, בלי להטיל ספק ביסודות אמוניות, אי אפשר להתקדם להבנה יותר שורשית ואמיתית. אם נמשיך להאמין ולהסתכל על העולם ועל התורה כפי שאבותינו ואבות אבותינו ראו אותו, בסופו של דבר האמונה הזאת תיחלש ותיעלם.

3) שבירת קליפת-הביצה הישנה:

אפשר להמשיל את הבנת התורה והמסורת בדורנו לגוזל אשר חודר ושובר את קליפת הביצה בו הוא נולד וחי. הקליפה היא יחסית חזקה כל עוד היא שלימה. כל עוד הגוזל עדיין קטן ובתוך הביצה, הוא “חושב” שכל העולם הוא הביצה ומה שהיא מכילה. הביצה היא עולמו של הגוזל. כביכול הגוזל מאמין שהביצה היא מציאות אין סופית. אך השלב של שבירת הקליפה הוא שלב הכרחי ואי אפשר לדלג עליו. אם הגוזל לא ישבור את הקליפה הוא בהכרח ימות בתוך הביצה. מגיעה עת שבה הקליפה כבר לא יכולה להכיל את הגוזל הגדל. גם האנושות, כל פרק זמן מסויים שוברת את “קליפת ביצתה” הישנה, ונכנסת אל תוך עולם חדש שגם הוא מסתבר נמצא בתוך קליפת ביצה נוספת, יותר גדולה. הקליפה היא משל למחשבות, עובדות,  והשקפות על העולם. לא כל מה שהיה נכון בביצה הקודמת נכון גם בביצה החדשה. זהו משל גם לתורה כפי שנאריך בדוגמאות רבות במאמרים באתר. האינסופיות של התורה אינה השלד או הקליפה שלה אלא לשד החיים בתוך התורה שהיא אינה משתנית.

שלמה המלך בספרו קהלת כתב “אין חדש תחת השמש”. אימרה זו משקפת את העובדה שלא היו מהפכות “מרעידות” וגדולות בעולם העתיק בכללותו. העולם הפיזי של אתמול הוא אותו עולם פיזי של מחר, וגם עולם המושגים של אתמול הוא אותו עולם מושגים של מחר. להוציא שיפורים טכנולוגיים קטנים פה ושם, הדורות שקדמו לשלמה המלך והדורות שבאו לאחריו לא היו שונים ולא היה “חדש תחת השמש”. אך בעת החדשה עם פרוץ המהפכה המדעית חלו וחלים בעולם שינויים כה גדולים שכמעט ואין להם מקבילים בעולם העתיק, כך שבימינו יש חדש תחת השמש וסביר להניח שהעולם של יום המחר, לא יהיה כמו העולם שאנו חיים בו היום.

 

הערות:

[1] הרב קוק זצ”ל, מאמר הדור, נדפס לראשונה בשנת תרס”ו (1906)

[2] פתיחות “חילונית” מול סגירות “דתית-רבנית”

חילונים מוכנים שרב, מחזיר בתשובה, יבוא אליהם לנסות לשכנע אותם, אך הרבנים בשום פנים ואופן לא יסכימו שיבוא פרופסור חילוני לישיבתם לנסות לשכנע אותם. הרבנים יודעים שהציבור שלהם חלש ויכול להשתכנע בקלות, ולכן הם לא רוצים לאבד את הציבור שלהם.

[3] הרב קוק זצ”ל, שם.

[4] אורות האמונה, עמ’ 138.

[5]  N. Slifkin, “The Challenge of Creation”,

[6] דברים, ד, ה-ח

[7] לקוח מתוך השיר המפורסם של נעמי שמר ז”ל – “ירושלים של זהב”. ראוי לציין כאן את התקווה הגלומה בסוף השיר, “שופר קורא בהר הבית”, לעומת מצבנו העגום כיום שאסור ליהודים להתפלל בהר הבית.

[8]

[9] רמב”ם, מורה נבוכים חלק א, פרק ל”ג

[11]

[12]