Photo Credit: Public. - François Dubois, "The St. Bartholomew's Day massacre of French Protestants", 1572

שורש ההיתר וההצדקה המוסרית בת-זמנה לכיבוש ארץ 7 עמים

שילוב של נסיבות דתיות ופוליטיות עיצבו יחדיו את מהלך ההיסטוריה שהביא להקמת ממלכה ישראלית בארץ כנען. הנביאים תיעדו את המהלכים הללו ברוח חינוכית כדי לאפשר להפיק לקחים מוסריים מהם. התורה, כפי שהדגשנו רבות, אינה ספר היסטוריה מדוייקת אלא בעיקר ספר מעשי להדריך את האדם כיצד לחיות בעולם הזה. התורה כמובן היתה חייבת להצדיק בכל אופן אפשרי את זכותם הבלעדית של היהודים לגור בארץ ואת ייחודם המבדיל אותם משאר עובדי עבודה זרה של פעם. היום, בהסתכלות אחורה ע"י בחינת כל הגורמים העומדים לרשותנו, המושגים כיבוש, ירושה, הבטחה ונחלה מתפרשים באור חדש לגמרי.

משמעות הצהרת התורה שאנו "העם הנבחר"

למרות היותה יסוד מחזק ומעודד בשעת משבר וגלות, בד בבד, נקודת התורפה של היהודים לאורך כל הדורות, ואחת מסיבות קנאת ושנאת הגוים אותם, הינה הצהרתם שעם ישראל הוא העם הנבחר ע"י אלוהים, העם האהוב עליו כבנו בכורו. הצהרה זו כתובה במספר מקומות בתורה,

"וְאָמַרְתָּ, אֶל-פַּרְעֹה:  כֹּה אָמַר יְהוָה, בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל"[1]
"כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ:  בְּךָ בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה"[2]
"רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק יְהוָה לְאַהֲבָה אוֹתָם; וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם, בָּכֶם מִכָּל-הָעַמִּים כַּיּוֹם הַזֶּה"[3]

אך האם אלוהים בוחר באופן אקטיבי? במאמר "אלוהים בתודעה ובמציאות" הארכנו לדבר על הגשמת האל והשלכותיה. הזכרנו את "שלילת התארים", וכיצד צריך לקחת כל תואר פעיל של אלוהים ולהפוך אותו ביחס לפעול. ע"פ זה, אברהם[4] לא נבחר, אלא להיפך, אברהם בחר באלוהים ע"י כך שהוא הלך בדרכיו המוסריות לעשות חסד משפט וצדקה. כמו כן על דרך זו, אלוהים לא אהב את אברהם יותר משאר בניו, אלא להיפך, כפי שמופיע בדברי הנביא ישעיהו, אברהם הוא שאהב את אלוהים: "וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי, יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ; זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי"[5]. לא רק זה, אברהם גם האהיב את אלוהים על אחרים והפיץ את אמונתו ברבים והתחיל ליצור את הגרעין שממנו יצמח עם שיעבוד את האלוהים הזה.

באותה דרך, עם ישראל לא נבחר אלא "בחר את עצמו" כלומר, לקח על עצמו את תפקיד תיקון העולם והבאת "צדקה ומשפט" לארץ, כפי שמוזכר בפסוקים,

"וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ-בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.  כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְהוָה עַל-אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר-דִּבֶּר עָלָיו"[6]

היתר כיבוש ארץ כנען

החזון של אברהם אבינו ע"פ התורה היה להקים חברה מתוקנת, חברה מוסרית. ארץ ישראל אמורה היתה להוות דוגמא של ארץ שבה קיימת צדק חברתי, כדי שהגוים ילמדו איך אמורה להיראות חברה מתוקנת. כדי לעשות זאת בהתחשב בתנאֵי העולם העתיק, היו חייבים לכבוש ולרשת חבל ארץ ולהקים בו את החברה האידיאלית הזו. היום כשמדברים על כיבוש ומלחמת קודש, הרג והשמדת עם זה נשמע אכזרי ולא מוסרי, אך כשמזיזים את השעון אחורנית 3000 שנה, זה נורמלי לחלוטין. מדוע? כי באותה תקופה חינוך מלווה תמיד באלימות. בעבר הניחו שאי אפשר לחנך טוב ללא אלימות. זאת היתה השפה שכמעט כולם הכירו. משה אומר לבני ישראל שהם הולכים לכבוש את ארץ כנען ולהשמיד את יושבי הארץ. אין מקום לדיאלוג, לתהליך השלום, לסדנאות הסברה. תחשבו על זה. האם היה עולה על הדעת שיהושע היה יכול לבוא למלך יריחו ולומר לו בתסריט כדלהלן,

"ירום הודו, שמעת על יהוה?"

"לא, מי זה?"

"אלהי השמים והארץ"

"נעים להכיר, אבל מה אתם רוצים ממני?"

"הוא ציווה עלי ועל עמי בני ישראל להקים פה מדינה משלנו, מדינה מתוקנת, מוסרית וערכית. לא כמו שיש לכם כרגע."

כל בר דעת יודע שדיון כזה לא היה נמשך זמן רב והיה מסתיים בעריפת ראשים ומלחמה. לא היתה שום דרך אחרת להנחיל את התורה וליישם אותה ולהקים ממלכה מוסרית וערכית כמו שאלוהים אמר למשה לפני מתן תורה, "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש"[7]

אפילו כשהתורה מצווה לפני הפתיחה באש להציע לאויב שלום כפי שנראה בפסוקים לקמן, זהו שלום בתנאים מאוד מגבילים לצד השני, ובכל אופן הציווי לקרוא לשלום לא נאמר על כיבוש ארץ כנען מיד שבעת העמים כי אותם צריכים להשמיד כליל פן ילמדו בני ישראל מדרכם הרעה ויעבדו גם הם עבודה זרה. אך לגבי שאר מלחמות הכיבוש כתוב,

"כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם:  וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ:  וְאִם לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה וְצַרְתָּ עָלֶיהָ:  וּנְתָנָהּ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְהִכִּיתָ אֶת כָּל זְכוּרָהּ לְפִי חָרֶב:  רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַבְּהֵמָה וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בָעִיר כָּל שְׁלָלָהּ תָּבֹז לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לָךְ:  כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכָל הֶעָרִים הָרְחֹקֹת מִמְּךָ מְאֹד אֲשֶׁר לֹא מֵעָרֵי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה הֵנָּה:  רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה:  כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:  לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם וַחֲטָאתֶם לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם"[8]

כדי להקים ולחנך עם שיעבוד את אלוהים לבדו, בני ישראל היו חייבים להקים ממלכה משלהם בארץ משלהם. אם תיאורטית היה אפשר לעשות זאת בלי מדינה, לא היה צורך לכבוש ולהשמיד גוים אחרים ולהיבדל מהם (נוסיף כאן הערה קטנה שעל פי ההיסטוריה המקראית בנ"י לא ממש קיימו את מצוות הכיבוש "לחומרה" והשאירו כנענים רבים בחיים ולבסוף הושפעו ממנהגי עבודה זרה שלהם כפי שחזתה התורה שיקרה).

סיבת הורשת הארץ לבני ישראל

סיבת זכותם של בני ישראל לרשת את הארץ מופיעה בתורה,

"וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא-הָעֹבֵר לְפָנֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא יַשְׁמִידֵם וְהוּא יַכְנִיעֵם לְפָנֶיךָ וְהוֹרַשְׁתָּם וְהַאֲבַדְתָּם מַהֵר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה לָךְ.   אַל-תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ בַּהֲדֹף יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֹתָם מִלְּפָנֶיךָ לֵאמֹר בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי יְהוָה לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת  וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְהוָה מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ.   לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת-אַרְצָם  כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ וּלְמַעַן הָקִים אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב.   וְיָדַעְתָּ כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ  כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף אָתָּה." (דברים ט, ג-ו)

מופיעות כאן שתי סיבות. רשעת הגוים וזכות אבות. אך ההבטחה/שבועה לאבות, אינה עומדת בפני עצמה. היא קשורה בעובדה שעמי כנען כבר אז חטאו, ועל פי התורה הם איבדו את הזכות האלוהית להישאר בארץ.

במה חטאו עמי כנען?

התורה מספרת על קללת כנען בעקבות מעשה אביו, חם בן נח, שרואה את ערות אביו,

"וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם:  וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה:  וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ:  וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ:  וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן:  וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו:  וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְקֹוָק אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ:  יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ"[9]

לא ברור מהפסוקים אם חם רק ראה את אביו ערום ולא כיסה אותו, או שמה גם שכב עימו והפסוק מדבר בלשון נקייה. בכל אופן זהו המקום הראשון במקרא שמתאר את חטאו ועונשו של כנען. כמו כן באופן כללי התורה מכנה את איסורי גילוי עריות כמעשה ארץ מצרים וארץ כנען,

" כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ:  וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם:"[10]

ע"פ התורה, שבעת עמי כנען היו חברה מושחתת מוסרית וחברתית. גזר דינם האלוהי נבע בעיקר מציר מרכזי של חטאים הקשורים לגילוי עריות. חברה אנושית יכולה להצליח ולשרוד לא רק ע"י כלכלה חזקה, אלא קודם כל כאשר כל משפחה ומשפחה וכל בית ובית שומר על טהרתו.

ישאל השואל מדוע אלוהים לא נגלה לשבעת עמי כנען להודיעם על חטאתם ועל האל האחד והיחיד ביקום? מדוע אלוהים לא שלח להם נביאים שיחזירו אותם למוטב במקום להשמיד אותם? שאלה זו מצריכה התבוננות יתירה. לאור המהלך של התורה, זה לא שאלוהים לא נגלה לשאר הגוים. אלוהים נגלה ומתגלה, אך אלוהים/ההיסטוריה היה "חייב" להתחיל מאיפה שהוא. התורה מציגה פן מסויים של תיקון העולם שהתחיל עם אברהם. אך בעצם, תיקון העולם הוא תהליך מתמשך והדרגתי שקרה וקורה במישורים רבים וממשיך להשתפר ולהתקדם כל הזמן.

אומות אחרות גם כבשו, והתורה תיעדה את אותם כיבושים כ"מאושרים" על ידי אלוהים

לאורך ההיסטוריה עמים רבים כבשו אחד את השני אם לתקופה קצרה או לתקופה יותר ארוכה, מסיבות כלכליות ופוליטיות שונות. קבוצות שונות גם גלו ונדדו ממקום למקום בגלל אסונות טבע, רעב, שבי, ומלחמות. כאשר מצאו את עצמם בארץ זרה, במקרים רבים דבר זה גרר איתו נסיון לכבוש ולהשתלט על המקום החדש כדי להבטיח את רווחת השבט או העם כולו.

אני רוצה לבחון את כיבוש ארץ כנען ע"י בני ישראל לאור כיבושים אחרים בני אותה התקופה. למרבה ההפתעה, התורה מציינת שאלוהים הוא זה שהנחיל ארצות אחרות לעמים אחרים ולא רק לישראל. בתחילת ספר דברים מתוארים מספר כיבושים כאשר בחלקם נאמר במפורש שאלוהים הוא המשמיד את יושבי הארץ מפני יורשיהם החדשים (כגון בני עשו ועמון), ובחלקם מצויין שאלוהים נותן את אותה ארץ ירושה לעם מסויים (כגון מואב). לאחר שנראה את התיאורים הללו, נוכל להבין את עניין "הבטחת" ארץ כנען עבור בני ישראל ומה אופייה של הבטחה זו לאור המציאות בימינו.

אדום

"וְאֶת-הָעָם צַו לֵאמֹר אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי-עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְיִירְאוּ מִכֶּם וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד.   אַל-תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא-אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף-רָגֶל  כִּי-יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת-הַר שֵׂעִיר.   אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וַאֲכַלְתֶּם וְגַם-מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וּשְׁתִיתֶם.   כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ יָדַע לֶכְתְּךָ אֶת-הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה  זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר.   וַנַּעֲבֹר מֵאֵת אַחֵינוּ בְנֵי-עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר מִדֶּרֶךְ הָעֲרָבָה מֵאֵילַת וּמֵעֶצְיֹן גָּבֶר"[11]

"וּבְשֵׂעִיר יָשְׁבוּ הַחֹרִים לְפָנִים וּבְנֵי עֵשָׂו יִירָשׁוּם וַיַּשְׁמִידוּם מִפְּנֵיהֶם וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתָּם  כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יְרֻשָּׁתוֹ אֲשֶׁר-נָתַן יְהוָה לָהֶם"[12]

אלוהים משמיד[13] את החורים ונותן את הר שעיר ירושה לבני עשו. למרות היותם עובדי עבודה זרה אלוהים נותן להם ירושה ונחלה.

מואב

"וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹר דֶּרֶךְ מִדְבַּר מוֹאָב.   וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי אַל-תָּצַר אֶת-מוֹאָב וְאַל-תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה  כִּי לֹא-אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי-לוֹט נָתַתִּי אֶת-עָר יְרֻשָּׁה.   הָאֵמִים לְפָנִים יָשְׁבוּ בָהּ עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כָּעֲנָקִים.  רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ אַף-הֵם כָּעֲנָקִים וְהַמֹּאָבִים יִקְרְאוּ לָהֶם אֵמִים."[14]

המואבים כובשים את האֵמים. גם כאן נאמר שאלוהים נותן ירושה למואב בן לוט בער, הנמצאת בעבר הירדן המזרחי.

עמון

" וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן אַל-תְּצֻרֵם וְאַל-תִּתְגָּר בָּם  כִּי לֹא-אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי-לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה.   אֶרֶץ-רְפָאִים תֵּחָשֵׁב אַף-הִוא  רְפָאִים יָשְׁבוּ-בָהּ לְפָנִים וְהָעַמֹּנִים יִקְרְאוּ לָהֶם זַמְזֻמִּים.  עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כָּעֲנָקִים וַיַּשְׁמִידֵם יְהוָה מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם.  כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִבְנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֶת-הַחֹרִי מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.  "[15]

כאן כתוב שאלוהים השמיד את הרפאים ונתן לעמון בן לוט ירושה בעבר הירדן המזרחי[16].

כפתורים(פלשתים)

"וְהָעַוִּים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצֵרִים עַד-עַזָּה כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתֹּר הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם."[17]

"הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְקֹוָק הֲלוֹא אֶת יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר וַאֲרָם מִקִּיר"[18]

"כפתורים" הם הפלשתים שחיו בכפתור (קפריסין של ימינו). הם כובשים את העוים הנמצאים בחוף הדרומי של ארץ ישראל (הכולל את רצועת עזה של ימינו). בפסוק השני לעיל הנביא עמוס מייחס לאלוהים את נדודם של הפלשתים והארמים וישיבתם בארצות חדשות, בדיוק כפי שהוא עשה לישראל.

תמרור אזהרה: ארץ ישראל על תנאי

"וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ, בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ"[19]

התורה הציגה את כיבוש וירושת הארץ כהבטחה אלוהית, כדי שישראל ילכו ע"פ התורה של אלוהי ישראל. הנביאים האמינו שכל עוד עם ישראל ילך ע"פ התורה מובטח לו "וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם". אלוהים הזהיר את בני ישראל שאם הם לא ילכו בדרכו ולא ישמעו למצוותיו, הארץ תקיא אותם ממנה והם יגלו ממנה כפי שאכן קרה מספר פעמים בהיסטוריה.

נחזור עתה לשאלה ששאלנו לעיל, מהיכן יש לישראל זכות לגרש שבעה עמים שלמים ולקחת את ארצם, וננסה לתת מענה לשאלה זו עם הסתכלות עכשווית. כולם מכירים את פירושו הראשון של רש"י על התורה, שבו הוא עונה על השאלה מדוע התורה טרחה לספר לנו את כל קורות הימים של עם ישראל ולא התחילה מיד בתיאור המצוות,

"שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו"

התשובה שרש"י נותן היא חלקית ואינה מספקת. רש"י מזכיר שכל הארץ(העולם) שייך לאלוהים והוא שחילק את הארצות ואת הנחלות לאשר "ישר בעיניו". אי אפשר לומר שע"פ התורה שאר העמים שקיבלו מאלוהים נחלה (כפי שראינו לעיל) היו "ישרים" ע"פ התורה! מצד אחד רש"י מתייחס לכל הארץ במובן של כל העולם, אך מצד שני הוא מתמקד רק בארץ כנען ואומר שאלוהים נתנה לאשר ישר בעיניו. אך אם נסתכל על דברי רש"י לעומק נבין שהוא סבר ש"כל הארץ של הקב"ה היא", "הוא בראה, ונתנה לאשר ישר בעיניו". כמו שאלוהים ברא את ארץ כנען הוא גם ברא את שאר הארצות ונתן אותן לשאר העמים. בדברי רש"י לא נאמר שישראל היו יותר צדיקים ולכן זכו לרשת את הארץ. הוא מתייחס רק לרצונו של אלוהים, רצון שגבוה ונשגב מבינתנו "הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". אם אנו תופסים את המושג אלוהים ללא הגשמה ועל דרך מה שכתבנו במאמר על אלוהים, סיבת הורשת הארץ נראית באור אחר לגמרי ולא כמעשה של בחירת צדיקים וגירוש רשעים כפי שמוצג באופן פשטני בתורה.

בכל אופן גם לפי דבריו של רש"י אין לישראל זכות על-טבעית ובלעדית על ארץ כנען יותר מכל שאר העמים. הרב שמואל דוד לוצאטו (שד"ל), בפירושו על ספר בראשית מבהיר ומדגיש נקודה זו,

"כי לא בחר ה' באברהם בעבור אברהם לבד, אלא כדי שיהיה אב לעם קדוש, ובחירת העם ג"כ לא היתה בעבור עצמם, אלא בעבור המין האנושי כולו…והנה המקרא הזה כולו תוספת ביאור אל הקודם, להיות למוסר לבני ישראל למען ידעו כי מה שאמר שאברהם היו יהיה לגוי גדול, אינו אלא בתנאי שישמרו בניו דרך ה', כי אז יביא ה' על אברהם את אשר דיבר עליו, לא בזולת זה, ויזכרו תמיד כי קיום הבטחות ה' לאברהם, כולו תלוי במעשיהם"[20]

הרב גדליה נדל ז"ל, תלמיד מקורב של החזון איש, כותב את הדברים הבאים על הפסוק "כי לא שלם עוון האמורי עד הנה",

"נכון, הבטחתי לכם את הארץ, אבל הכל בדין והכל בחשבון. יושבים כאן בני אדם, ואי אפשר לגרשם סתם ככה. גם אל הגויים צריך להתייחס ברגש אנושי וביחס מוסרי. אין הפקרות. הארץ מגיעה לנו, אבל נקבל אותה רק כאשר ישלם עוון האמורי, ולא תהיה להם עוד זכות לשבת בה."[21]

נדמה שדבריו של הרב גדליה נכונים בימינו יותר מכל תקופה אחרת. כל הארץ שייכת לאלוהים ולכולם זכות שווה בקרקע. מציאת העמק השווה תהיה תפקידנו בדורות הבאים כדי להתמודד עם האתגרים הרבים העומדים בפנינו.

 

הערות:

[1] שמות ד, כב

[2] דברים ז, ו

[3] דברים י, טו

[4] ישנן עוד בחירות דומות שמוזכרות בתנ"ך המיוחסות ישירות לאלוהים:
"וַיִּבְחַר, בְּדָוִד עַבְדּוֹ;    וַיִּקָּחֵהוּ, מִמִּכְלְאֹת צֹאן." (תהילים פרק עח פסוק ע)
"וַיִּבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּי מִכֹּל בֵּית-אָבִי, לִהְיוֹת לְמֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם–כִּי בִיהוּדָה בָּחַר לְנָגִיד, וּבְבֵית יְהוּדָה בֵּית אָבִי; וּבִבְנֵי אָבִי–בִּי רָצָה, לְהַמְלִיךְ עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל. " (דברי הימים א פרק כח פסוק ד),
"וּמִכָּל-בָּנַי–כִּי רַבִּים בָּנִים, נָתַן לִי יְהוָה; וַיִּבְחַר בִּשְׁלֹמֹה בְנִי–לָשֶׁבֶת עַל-כִּסֵּא מַלְכוּת יְהוָה, עַל-יִשְׂרָאֵל. " (דברי הימים א פרק כח פסוק ה),
" וַיִּבְחַר, אֶת-שֵׁבֶט יְהוּדָה;    אֶת-הַר צִיּוֹן, אֲשֶׁר אָהֵב." (תהילים פרק עח פסוק ס"ח)

[5] ישעיהו מא, ח

[6] בראשית י"ח, י"ח-י"ט

[7] שמות י"ט, ו

[8]  דברים פרק כ, י-יח. חז"ל הוסיפו על תנאי שלום אלו גם קבלת 7 מצוות בני נח (רמב"ם, משנה תורה, הל' מלכים ומלחמות פרק ו')

[9]  בראשית פרק ט, כ-כז

[10]  ויקרא פרק יח. ראה בהקשר זה את פירושו המעניין של שד"ל לאיסורים הללו (ויקרא יח, ג-ו)

[11] דברים ב, ד-ח

[12] דברים ב, יב

[13] מפורש בפסוק שמדבר על בני עמון (בהמשך, שם ב, כב)

[14] דברים ב, ח-י"א

[15] דברים ב, יט-כב

[16]  אמנם בשונה מספר דברים, בספר שופטים מיוחס כיבושי בני עמון לאל כמוש ולא לאלוהים של ישראל. בימי השופט יפתח הגלעדי ישנו דו שיח בינו לבין מלך עמון, כאשר יפתח אומר לו שמה שאלוהיו (כמוש) יצליח להוריש לעמון יהיה ירושתו, ומה שיהוה אלוהם של ישראל יצליח להוריש לישראל יהיה ירושתם, "הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יוֹרִישְׁךָ כְּמוֹשׁ אֱלֹהֶיךָ אוֹתוֹ תִירָשׁ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ מִפָּנֵינוּ אוֹתוֹ נִירָשׁ:" (שופטים פרק יא, כד)

[17] דברים ב, כג

[18]  עמוס פרק ט, ז

[19] תהילים ק"ה

[20] חכם איטלקי (חי בתחילת המאה ה-19), "פירוש שד"ל על התורה", בראשית י"ח, י"ח

[21] "בתורתו של ר' גדליה", עמ' קנז