Photo Credit: Clay Shonkwiler, "Blackboard"

התורה לא "ניתנה" אלא הושגה

על דרך מה שכתבתי במאמרים על נבואה ואלוהים, במאמר זה אתחיל להסביר מדוע וכיצד התורה לא "ניתנה" אלא היא "הושגה". במאמרים במדור הזה נעיין במצוות וחוקים רבים בתורה שהיה מקום לחשוב שהם ייחודיים רק לתורה בלבד. אך לאמיתו של דבר מצאנו לרבים מהם מקבילות בחוקי העמים הקדמונים, חלקם לפני הזמן של כתיבת התורה ע"פ המסורת, וחלקם אחרי.

נקדים ונומר שלאורך ההיסטוריה היו קבוצות, שבטים, ועמים שונים, כל אחד עם האידיאולוגיה שלו, האמונות שלו, התגליות שלו על העולם, ההמצאות שהוא המציא, השכלולים שהוא שיכלל וכן הלאה. כמו כן, היו מגעים רבים בין שבטים ועמים אלו כאשר הם נפגשו אם ע"י קשרי מסחר, כיבושים/מלחמות, נדודים וכו', וכך הם נחשפו למנהגים אחרים, אמונות אחרות, תגליות והמצאות ושכלולים אחרים. כך הושפעו תרבויות שונות אלו מאלו. כולם למדו ולומדים מכולם, כולנו מעתיקים ואין באמת מה שנקרא "אותנטיות". גם כאשר מישהו ממציא המצאה חדשה או רעיון חדש, אותה המצאה נולדה בעקבות המצאות אחרות שקדמו לה. אותו אחד שהמציא את המחשב הראשון לא חשב באופן מנותק מהכל ומכולם וקיבל "מידע אלוהי סודי" כיצד לייצר מחשב. אלא הוא צירף המצאות אחרות כגון הטרנזיסטור, עקרונות החשמל וכו', וע"י עיסוק מתמיד והפעלת מחשבתו ודמיונו יצר בסופו של דבר את המחשב הראשון. תהליך זה נכון לא רק להמצאות טכנולוגיות אלא גם לרעיונות, אמונות והנהגות.

בענייני מוסר וחכמת המשפט בעולם, הלמידה והנסיון ונסיבות מציאותיות שונות גרמו לשינויים ושכלולים במהלך ההיסטוריה של האנושות. ואין זו רק הלמידה והנסיון של קבוצה אחת אלא של קבוצות רבות ושונות ובסופו של דבר היום, של האנושות כולה. החוקים הבינלאומיים שתקפים בכל העולם כיום הם פרי שיתוף בין-לאומי ולא תרומתה "האותנטית" של קבוצה כזו או אחרת.

גם אם מישהו לא מודה בכך שהוא העתיק או הושפע מרעיון מסויים, אלא ייחס אותו לעצמו או לאלוהים, זה מפני שהוא לא בהכרח מודע לכך שהאדם מטבעו הוא ייצור חברתי וייצור מחקה. במבט כולל, "אנחנו" זה הסביבה שלנו והמציאות בה אנו נמצאים וחיים. ברגע שאחד מגלה משהו ומפרסם אותו בכתב, דיבור, ציור, וכד', אותו גילוי כבר הופך להיות הפקר ונחלת כלל האנושות, ומשפיע על מחשבות בני אדם וגילויים עתידיים שלהם. אפשר לומר בקיצור שכל ממציא היה בזמן הנכון ובמקום הנכון שנתנו וסיפקו לו את התנאים הסביבתיים אשר איפשרו לו להגיע לאותה המצאה או גילוי.

אחת הסיבות המרכזיות לחכמתו, ייחודיותו והצלחתו של העם היהודי בהיסטוריה היא מפני שכבר בתחילת דרכו הוא הושפע וספג ממגוון רחב של תרבויות ועמים שונים. נדבר על כך בהרחבה במאמר על ראשיתה של האומה הישראלית ורב-גווניות האתנית של השבטים השונים שהרכיבו את האומה בימי המלוכה. כמו שראינו שחז"ל השתמשו במשלי אומות העולם ועיצבו אותם, וכן השתמשו בידע המדעי שהיה בזמנם כדי לפסוק הלכות שונות, כך הנביאים לפניהם השיגו תורה ע"פ השקפת עולמם דרך הידע ונסיבות המציאות שהיו בזמנם. תופעה זו היא חלק מהתפתחות חכמת האנושות שדברנו עליה במאמר ננס ע"ג ענק. חייבים לראות את יצירתה של התורה על רקע המציאות ההיסטורית והתרבויות השכנות לעם ישראל שהושפע במישרין ובעקיפין על ידם.

יותר מהנס המדומה שאלוהים נותן תורה, הנס והפלא האמיתי והנעלה יותר הוא שבני אדם יכולים להשיג תורה וליצור תורה, ו"להוריד" תורה כביכול "מהשמים" לארץ. ר' צדוק הכהן מלובלין כותב על הפסוק "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" שלא רק שצריך להאמין ביכולתו של אלוהים, צריך להאמין גם במשה, כלומר, להאמין שבר-אנוש יכול להעלות למדרגה של משה ושאר הנביאים. התורה הושגה ע"י בני אדם כמונו. לנו יש את הכח להשיג תורה, התורה היא לבני אדם, לא ל"מלאכים".

מדוע לא "ניתנה" התורה לפני מעמד הר סיני? מדוע אלוהים "חיכה" כל כך הרבה שנים עד שהוא "נתן" את התורה? התשובה היא שזו בדיוק הנקודה! התורה לא יכלה להינתן לפני כן כי היא לא ניתנה, היא הושגה. היא הושגה בדור שבני אדם הגיעו כבר לשלמות מסויימת הראויה להשיג תורה ומוסר וכו'.

אמנם אם נדייק, כבר לפני "מתן תורה" היו מצוות שהושגו. לדוגמא, חז"ל מדברים על 7 מצוות בני-נח.[1] כל שבע המצוות (חוץ מאולי אבר מן החי), הם מצוות שהדעת נוטה אליהן, ואפשר להבין בפשטות שבני האדם הבינו והשיגו אותן מדעתם. ברור שכל דבר שנובע ממצפונו הישר של האדם שאומר לו לא לרצוח, לא לנאוף, להקים בתי משפט, לא לקלל את אלוהים, לא לגזול ולא לעבוד אל אחר (עבודה זרה), הרי זה כאילו אלוהים "ציווה" זאת על האדם. ע"פ הדרך שהסברנו את המושג אלוהים, ברור שאלוהים לא בא לכל מדינה ומדינה ובחר נביא לכל אחת כדי "לתת" להם את אותן 7 המצוות. גם הרב ברוך הלוי אפשטיין, מחבר פירוש "תורה תמימה" על התורה כותב דברים דומים:

"ונראה פשוט דאין הכוונה דמפסוק זה ילפינן[לומדים] עיקר חיובים אלה בבני נח, שהרי אין במשמעות פשטות הכתוב כל עניינים אלה, אלא העניין הוא שכל דין מאלה השבע מצוות מקובל היה לחז"ל שנוהגים בכל האומות שבעולם (ויש לומר בטעם הדבר משום שהם נוגעים בעיקרי ויסודי קיום העולם וחברת האדם, ובלעדיהם, כלומר בהיפוכם, הרס ואבדן וקץ כל בשר), והשכילו חז"ל לכללם כולם ולאחדם ולהסמיכם בלשון איזה פסוק בתורה כדי שיהיה הדבר לזיכרון."[2]

הרב אפשטיין מדגיש כאן שהפסוקים שחז"ל מביאים מהתורה כדי כביכול למצוא מקור בתורה עצמה לשבע מצוות בני נוח אינם באמת "המקור" לאותן מצוות, אלא חז"ל רק הסמיכו אותן לפסוקים בתורה כדרכם ע"פ הכלל "אסמכתא בעלמא". הרב אפשטיין כותב ששבע מצוות-מנהגים אלו היו הסכמות כלל-אנושיות. כמובן שלא בכל המדינות היו חוקים אלו מסודרים ונאכפים ע"י שלטון החוק ובתי המשפט, אבל בכל העולם (הידוע אז לחז"ל) היה מקובל לחשוב שאלו הם חוקים אלמנטריים בשביל שחברה תישאר מתורבתת ותקינה. ואכן מוצאים אנו בחוקי העמים הקדמונים עונשים על רצח, ניאוף, גזל, קללת אלוהים, וכו'.

שבע מצוות בני-נח הן בבחינת "דרך ארץ קדמה לתורה". אך לדעתי נכון יותר לומר "דרך ארץ קדמה לשאר התורה", כי גם דרך ארץ היא חלק מהתורה. מצוות אלו הן כל כך יסודיות שהן קדמו לנתינת התורה בישראל. תורת דרך ארץ הושגה לפני שהושגה ו"ניתנה" שאר התורה.

מה שאנו בעצם רואים כאן הוא שהקריאה אל התורה אל המוסר ואל הטוב לא התחילה פתאום מאפס. היתה התפתחות מאוד הדרגתית שאנו כיהודים מציינים עם דמויות כגון אברהם, יצחק, ויעקב שהכירו את אלוהים וקיימו את תורתו באופן חלקי עד השלב שבו נוצר עם ישראל דרך משה (ע"פ המסורת), דוד, שלמה ושאר מלכי ישראל ויהודה.

גם ע"פ חז"ל, התורה קוימה עוד לפני נתינתה. ישנן מספר מצוות שהיו נהוגות בקרב עם ישראל טרם נתינת התורה ע"י משה. כתיבתן בתורה רק הנציחה אותן ונתנה להן תוקף חזק ומחייב יותר בעם. אפילו האיסור על עבודה זרה קויים ע"י יעקב עוד לפני שנאסר במפורש בתורה ("הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם" (בראשית לה, ב)). גם "מצוות" כיבוד אב ואם קוימה אצל אבות האומה כפי שאפשר לראות בספר בראשית. במיוחד רואים זאת לגבי מצוות ייבום אשת אח. שניים מגדולי המפרשים הרד"ק והרמב"ן הסבירו שעוד קודם מתן תורה החכמים הקדמונים ידעו על התועלת ב"מצווה" זו:

רד"ק: "ויבם אתה – נראה כי הדבר של יבום היה משפט הקדמונים קודם שנתנה התורה:"[3]

רמב"ן: "אבל הענין סוד גדול מסודות התורה בתולדת האדם, ונכר הוא לעיני רואים אשר נתן להם השם עינים לראות ואזנים לשמוע. והיו החכמים הקדמונים קודם התורה יודעים כי יש תועלת גדולה ביבום האח, והוא הראוי להיות קודם בו ואחריו הקרוב במשפחה, כי כל שארו הקרוב אליו ממשפחתו אשר הוא יורש נחלה יגיע ממנו תועלת:

והיו נוהגים לישא אשת המת האח או האב או הקרוב מן המשפחה. ולא ידענו אם היה המנהג קדמון לפני יהודה. ובבראשית רבה (פה ה) אמרו כי יהודה התחיל במצות יבום תחלה, כי כאשר קבל הסוד מאבותיו נזדרז להקים אותו. וכאשר באתה התורה ואסרה אשת קצת הקרובים, רצה הקדוש ברוך הוא להתיר איסור אשת האח מפני היבום, ולא רצה שידחה מפניו איסור אשת אחי האב והבן וזולתם, כי באח הורגל הדבר ותועלת קרובה ולא בהם, כמו שהזכרתי:"[4]

הרמב"ן כאן כותב שעוד לפני נתינת התורה החכמים (לא ברור אם כוונתו לחכמי הגוים או לא) ידעו שיש תועלת בייבום.

למרות הכלל הידוע של חז"ל "גדול המצֻווה ועושה משאינו מצֻווה ועושה", באחד ממדרשי חז"ל מופיע רעיון בו נאמר שאבות האומה קיימו את מצוות התורה "מאליהן" מדעתם הם, בלי שהתורה "תינתן" להם, והמדרש משבח אותם על כך:

"[ברוך המקום] ברוך הוא שספר עצמו עם הצדיקים הראשונים, אדם העלה שור על גבי המזבח, שנאמר ותיטב לה' משור פר וגו' (תהלים ס"ט ל"ב), נח קיים מה שכתוב בתורה, שנאמר ויבן נח מזבח לה' (בראשית ח' כ'), אברהם קיים מה שכתוב בתורה, שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי (שם /בראשית/ כ"ו ה'), יצחק קיים מה שכתוב בתורה, הושלך לפני אביו כשה לטבח, יעקב קיים מה שכתוב בתורה, שנאמר ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר אשר בידם וגו' (שם /בראשית/ ל"ה ד'), יהודה קיים מה שכתוב בתורה, בא אל אשת אחיך ויבם אותה (שם /בראשית/ ל"ח ח'), יוסף קיים את כל התורה כולה, כבד את אביך, לא תרצח [לא תנאף], לא תגנוב, לא תענה, לא תחמוד, תורה לא ניתנה להן והן עשו אותה מאליהן, לפיכך אהבן הקדוש ברוך הוא אהבה גמורה והשוה את שמן לשמו הגדול, עליהן הוא אומר, אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' (תהלים קי"ט א'), ואומר הצור תמים פעלו וגו' (דברים ל"ב ד'), ואומר האל תמים דרכו אמרת ה' צרופה (תהלים י"ח ל"א)."[5]

"תורה לא ניתנה להן" – אבות האומה לא "קיבלו" תורה. הם השיגו תורה. ע"פ כל מה ראינו לעיל מובן עומק כוונת חז"ל שהתורה הושגה באופן הדרגתי במשך דורות רבים, עד שלבסוף בשלב מסויים נוצר עם שקיבץ את כל ההשגות הללו לתוך ספר אחד. רק במובן הזה אפשר לומר שהתורה "ניתנה". היא ניתנה אחרי שהיא כבר הושגה..

במדור זה באתר תוכלו לקרוא אודות הקבלות רבות בין חוקים ומצוות באומות העולם בעת העתיקה בהשוואה לחוקי התורה, וע"י כך להתחקות אחרי ההשפעות השונות האפשריות על תורת ישראל. נעיין לעומק בהשפעתן של הממלכות העתיקות מצרים, בבל, חת, אשור ועוד על התורה, דרך מקבילות בדינים ומשפטים, טקסי חגים, מנהגי פולחן וקרבנות, מצוות מוסריות ועוד.

[1] אדם הראשון נצטווה על 6 מצוות, ונח על 7 – ראה רמב"ם, הל' מלכים ט,א

[2] תורה תמימה בפירושו לבר' ב, טז, סימן לח.

[3] רד"ק בראשית פרק לח פסוק ח

[4] רמב"ן בראשית פרק לח פסוק ח

[5] מדרש אליהו רבה (איש שלום) פרשה ז ד"ה [ברוך המקום]