Photo Credit: Steve Jurvetson, "Found under log"

התחשבות חז"ל בדעות ואמונות העם ומנהגיו

הלבשת צביון תורני על אמונות עממיות

חז"ל התחשבו בדעת ההמון בפסיקתם ולא פעלו ללא קונצנזוס. יותר מזה, הם השתמשו בדעות ואמונות העם ונתנו להן צביון "תורני".

הרב פרופ' שאול ליברמן כותב,

"החכמים עשו כל מה שהיה לאל-ידם לקרב את העם לתורה. לשם כך השתמשו באוצרות האמונות העממיות, שינו פניהן ושיוו להן צביון הולם יותר וכך חזרו והושיטון לעם. ע"י כך עשו את סיפורי המקרא מובנים יותר לאיש העם. הם השתמשו ב"שיטות המדעיות" של זמנם ומקומם; הם היו האנשים ה"מודרניים" של זמנם."[1]

הרב שמשון רפאל (רש"ר) הירש ז"ל במכתבו לר' פנחס וקסלר ז"ל, כותב את הדברים הבאים[2]:

"וכל מי שקורא בבבא קמא טז. באגדה: "שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש והני מילי דלא כרע במודים", ימלא שחוק פיהו, ובפליניוס[3] נמצאו דברים אלה מלה במלה, וז"ל: "אומרים ששדרה של אדם לאחר שנים קצובים נתהפך לנחש", אלא שחז"ל נשתמשו בו לתלות בו דבר מוסר."

הרמב"ם במורה הנבוכים סובר שהתורה ציוותה על הקרבנות כי זו היתה צורת הפולחן בימים ההם. לכך הורגלו בני האדם. באותה מידה חז"ל לא יכלו לעקור יסודות והשקפות או מנהגים שהעם החזיק בהם. הם רק יכלו לנתב את אותם "כוחות" לכיוונים חיוביים הקשורים לתורת ישראל.

הערות:

[1] הרב פרופ' שאול ליברמן, "יוונית ויוונות בארץ ישראל"

[2] כתב העת "המעיין", כרך ט"ז, תשל"ו, חוברת ב', עמ' 11

[3]  בספרו של פליניוס (Plinius, "Nat. Hist." X 188) מסופר: "יש בידינו מהרבה מקורות מוסמכים, שנחש עשוי להיוולד מלשד חוט השידרה של אדם".