Photo Credit: Wayne McLean, "Jerusalem Old City from Mount of Olives"

תהליך זכייתה ופרסומה של ירושלים במסורת

תהליך זכייתה ופרסומה של ירושלים במסורת

ירושלים עיר הקודש, מרכז העולם ומוקד תפילתם ופנייתם של מיליוני מאמינים משלושת הדתות. איך הכל התחיל? מדוע דווקא שם? מדוע זכתה ירושלים מכל מקום אחר בעולם? האם זו כתובת האלוהים ומקום מגורו? האם זו שער השמים?

כשמעיינים ומסתכלים אחורה בהיסטורייה, רואים בבירור שבחירת ירושלים היא לא דבר כל-כך מובן מאליו. בתורה עצמה אין זכר אליה, רק כתוב "המקום אשר יבחר ה' "[1]. לדעת הרמב"ם הסיבה שלא נזכרה ירושלים בתורה היתה כדי למנוע סכסוכים בין השבטים, שבבואם לארץ ישראל, כל שבט ירצה שבית המקדש יבנה בחלקו. כשחושבים על זה שבית המקדש הוא המקום היחיד בו מותר לפי התורה להקריב קורבנות, סכסוך בין השבטים הוא דבר שמאוד עלול לקרות. ולפי מסורות רבות ועדויות רבות, סכסוכים אכן תמיד היו.

סיפור עקידת יצחק התרחש לפי המסורת על הר המוריה, בירושלים, אך ישנם דעות אצל חלק מהרבנים שהעקידה לא היתה בהכרח ממש על אותו הר שעליו נבנה בית המקדש:

"וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ אֶת-יִצְחָק וְלֶךְ-לְךָ אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ"[2]

כותב שם רבי שמואל דוד לוצאטו ז"ל,

"ארץ המוריה: נמצא בדברי הימים (ב' ג' א'), כי שלמה בנה בהמ"ק[בית המקדש] בירושלם בהר המוריה, ואין שום ראייה מן הכתובים, שהר הבית הוא עצמו הר עקידה, אלא שהיה באותה הארץ ובאותו מחוז."[3]

בתורה אנו מוצאים שירושלים לא תמיד היתה נחשבת כמקום שער השמים. עובדה מעניינת היא שבספר בראשית, בסיפור חלום יעקב, מוזכר שבית-אל היא "שער השמים" ולא ירושלים.

" וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי.  וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה-נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה  אֵין זֶה כִּי אִםבֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם.  וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת-הָאֶבֶן אֲשֶׁר-שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל-רֹאשָׁהּ.  וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּיתאֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁםהָעִיר לָרִאשֹׁנָה"[4]

בהמשך הסיפור, יעקב נודר נדר שאם הוא יחזור בשלום אל בית אביו, "וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ."[5] כלומר לא רק שער השמים אלא, יעקב גם מתכנן שבית אל תהיה ביום מן הימים בית אלוהים ומקום פולחן.

בית אל לאורך תקופת השופטים וממלכת ישראל, היתה תמיד מקום הפולחן המתחרה עם ירושלים, לא רק בגלל סיבות פוליטיות ופיצול ממלכת ישראל וממלכת יהודה, אלא בראש ובראשונה בגלל קדושת המקום כבית אלוהים עוד מזמן אבות האומה.

לפני ריכוז הפולחן במקום אחד (ירושלים) היתה מציאות של ריבוי מקומות קדושה:

עיון מעמיק בתורה מגלה כי לא תמיד שרתה הדעה שקיים מקום אחד ויחיד שבו בוחר אלוהים. כך אפשר לראות מתוך הפסוקים הבאים שמופיעים מיד לאחר עשרת הדיברות בספר שמות:

"וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם:  לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם:  מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ:  וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ:  וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו"[6]

ההקשר של הפסוק הזה הוא בפולחן הקרבנות. לפי הפסוקים הללו משתמע שכל אחד רשאי להקריב קרבנות ולהזכיר את שמו של אלוהים בכל מקום אשר יחפוץ ואלוהים יברך אותו. האיסורים היחידים שמופיעים כאן הם לא לעשות פסלים ושהמזבח לא יהיה עשוי מאבנים שהניפו עליהן ברזל. לפי רס"ג[7], היה צריך לכתוב תזכיר (ולא אזכיר), אלא רצה הכתוב לרמוז על עניין מסויים. רס"ג בפירושו הקצר על הפסוק הזה כותב:

"בכל מקום שאזכיר שמי אתגלה לך ואברכך"

גם הרמב"ן מפרש באופן דומה, "ובכל המקום אשר יזכירו את שמו, יבא בכבודו עליהן לשכן שכינתו בתוכם ולברך אותם."

גם בשני תרגומים עתיקים של התורה נשמר הנוסח היותר מתוקן. כותב התרגום הירושלמי[8]:

"בכל אתר דתדכרון ית שמי קדישא, מימרי מתגלי עליכון ומברך יתכון"

(בכל מקום שתזכרו את שמי הקדוש, דברי מתגלה עליכם ומברך אתכם"

גם בנוסח התרגום הסורי, הפשיטתא כתוב (המקור הארמי):

ܡܕܒܚܐ ܕܐܕܡܬܐ ܬܥܿܒܕ ܠܝ܂ ܘܬܕܒܿܚ ܥܠܘܗܝ ܥܠܘ̈ܬܟ ܘܩܘܪ̈ܒܢܝܟ܂ ܘܥܢܟ ܘܬܘܪ̈ܝܟ܂ ܒܟܠ ܐܬܪ ܕܬܕܟܪ ܫܡܝ܂ܐܿܬܐ ܠܘܬܟ ܘܐܒܪܟܟ܂

[מדבחא דאדמתא תעבד לי, ותדבח עלוהי עלוותך וקורבניך וענך ותוריך. בכל אתר דתדכר שמי, אתא לותך ואברכך].

(מזבח של אדמה תעשה לי, ותזבח עליו עולותיך וקורבניך וצאנך ושורך. בכל מקום שתזכיר שמי, אבוא אליך ואברכך)

הנוסח "תזכיר" בתי"ו יותר מתאים, שהרי הזכרת שם האלהים במקרא, מיוחסת בדרך כלל לאדם, ולא לאל עצמו.

כמו:

"וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ לֹא יִשָּׁמַע עַל-פִּיךָ" (שמות כג,יג), "וּבְשֵׁם אֱלֹהֵיהֶם לֹא תַזְכִּירוּ" (יהושע כג,ז), "לְבַד-בְּךָ נַזְכִּיר שְׁמֶךָ" (ישעיהו כו,יג), "הַנִּשְׁבָּעִים בְּשֵׁם יְהוָה וּבֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַזְכִּירוּ" (ישעיהו מח,א), ועוד.

לא ברור אם שינוי זה בנוסח הפסוק כיום הוא שינוי מכוון או שמה נפלה כאן טעות. ראוי לציין שבכתב עברי הקדום, אותיות א' ו ת' מאוד דומות ואפשר להניח שהתחלפו בטעות ונכתב אזכיר במקום תזכיר. בכל אופן, משתקפת מפסוק זה מציאות של ריבוי פולחן המותרת ע"פ התורה, ובכל מקום שמזכירים את שמו של אלוהים, ומקריבים לפניו, אלוהים מברך את האדם[9].

מקומות קדושים במסורת המקראית לפני פרסומה של ירושלים

התורה מספרת בספר שמות ויקרא ובמדבר, על מציאות של משכן אהל מועד, שהיה כעין מקדש נייד במדבר שבו הקריבו קרבנות ועשו את שאר עבודות הקודש. אחרי הכניסה לארץ, מסופר בספר יהושע שופטים ושמואל תיאורים שונים, חלקם סותרים, אשר ממקמים את המשכן במקומות שונים בארץ, אך יחד עם מציאות המשכן ישנם מקומות פולחן רבים מקבילים אליו, והמשכן/מקדש לא היה המקום היחיד שבו הקריבו קרבנות, לא היה המקום היחיד שבו היו כוהנים, ולא היה המקום היחיד שבו היו כלי קודש וחפצי פולחן כמו אפוד ואפילו ארון קודש, כפי שנראה בהמשך הדברים להלן.

גלגל[10]

בספר יהושע, אחרי שבני ישראל עוברים את הירדן, הם חונים בגלגל, ושם ממקמים זמנית את המשכן ואת המחנה הצבאי שלהם:

"וְהָעָם עָלוּ מִן הַיַּרְדֵּן בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְגָּל בִּקְצֵה מִזְרַח יְרִיחוֹ"[11]

"וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה"[12]

וכן, למרות שיהושע חילק את הנחלות בשילה, את הנחלה לשבט יהודה הוא נותן ליהודה כשהוא בגלגל:

"וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי יְהוּדָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל וַיֹּאמֶר אֵלָיו כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים עַל אֹדוֹתַי וְעַל אֹדוֹתֶיךָ בְּקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ…"[13]

שכם

בספר יהושע ישנם תיאורים אשר מציינים את שילה כמקום הבא ששכן אהל מועד/ המשכן, אך יותר סביר לומר שהמקום הבא שהתייחד במסורת היה דווקא שכם השוכנת בין הר עיבל והר גריזים בנחלת אפריים. זהו המקום שע"פ התורה נצטוו ישראל להקים שם מזבח כשהם נכנסים לארץ,

"וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד:  וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל:  אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:  וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:  וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב"[14]

בספר יהושע ישנו תיאור שממקם את "מקדש יהוה" בשכם. יהושע מכנס את כל ישראל לשכם, וכורת עמם שם ברית לעבוד את אלוהים. לאחר מכן מצויין שיהושע מקים שם אבן גדולה לעד, ושם אותה תחת עץ האלה אשר "במקדש יהוה" בשכם:

"וַיֶּאֱסֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁכֶמָה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְרָאשָׁיו וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו וַיִּתְיַצְּבוּ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים…וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט בִּשְׁכֶם:  וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים וַיִּקַּח אֶבֶן גְּדוֹלָה וַיְקִימֶהָ שָּׁם תַּחַת הָאַלָּה אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ יְקֹוָק: ס  וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם הִנֵּה הָאֶבֶן הַזֹּאת תִּהְיֶה בָּנוּ לְעֵדָה כִּי הִיא שָׁמְעָה אֵת כָּל אִמְרֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר דִּבֶּר עִמָּנוּ וְהָיְתָה בָכֶם לְעֵדָה פֶּן תְּכַחֲשׁוּן בֵּאלֹהֵיכֶם:  וַיְשַׁלַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָם אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ:"[15]

אין לנו מקור אחר שמציין את שכם כמקום פולחן ידוע ומרכזי בעם ישראל במסורת היהודית. אך כידוע המסורת השומרונית שמייצגת את קהל השומרונים השוכנים ליד שכם עד ימינו, טוענת שזהו המקום אשר בחר אלוהים לשכן את שמו שם, בדיוק כפי שהיהודים מאמינים שירושלים הוא המקום בו בחר אלוהים. נראה, כי אין זו התעלמות של מקרה שאין לנו תיעוד אחר במקרא על מקום שכם כמקום קדוש. כנראה שהיתה מחלוקת עצומה בעם ישראל בראשית התהוותו שגרמה לפיצול כלשהו בתוך העם. המקום הבא שנראה הוא שילה, שמוזכר עוד בספר יהושע כמקום משכנו של האהל מועד.

שילה

שילה נזכרת במקומות פזורים בתנ"ך בתיאורים שונים. מקום הפולחן בשילה היה נקרא גם מקדש[16], בית האלהים[17], ובית יהוה[18], וגם היכל[19]. ע"פ חז"ל היה המקדש בשילה עשוי מאבנים מלמטה, ויריעות מלמעלה אך לא בית ארזים כמו מקדש שלמה.

נאמר בספר יהושע שאהל מועד שכן בשילה. לא ניכנס כעת למשמעות המושג "אהל מועד", אך כעת נלך עם הפירוש המקובל שאהל מועד הוא הוא "המשכן".

"וַיִּקָּהֲלוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה וַיַּשְׁכִּינוּ שָׁם אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָאָרֶץ נִכְבְּשָׁה לִפְנֵיהֶם"[20]

חלוקת הארץ בגורל נעשתה גם היא בשילה, וכן המחנה הצבאי היה אז בשילה:

"וַיַּשְׁלֵךְ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ גּוֹרָל בְּשִׁלֹה לִפְנֵי יְקֹוָק וַיְחַלֶּק שָׁם יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָאָרֶץ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כְּמַחְלְקֹתָם"[21]

"וַיֵּלְכוּ הָאֲנָשִׁים וַיַּעַבְרוּ בָאָרֶץ וַיִּכְתְּבוּהָ לֶעָרִים לְשִׁבְעָה חֲלָקִים עַל סֵפֶר וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמַּחֲנֶה שִׁלֹה"[22]

קשה לדעת מתי בדיוק והאם המשכן ממש היה בשילה, או שמא היה שילה רק מקום פולחן מרכזי. הסיבה לקושי היא מפני שבאותה תקופה שהמשכן היה אמור להיות בשילה, אנו מוצאים את המרכז הפולחני בבית אל. בסיפור פלגש בגבעה ובמלחמת בני ישראל בבנימין, שמופיעים בספר שופטים[23], היה המשכן בבית אל:

"וַיַּעֲלוּ כָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָל הָעָם וַיָּבֹאוּ בֵית אֵל וַיִּבְכּוּ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם לִפְנֵי יְקֹוָק וַיָּצוּמוּ בַיּוֹם הַהוּא עַד הָעָרֶב וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי יְקֹוָק:  וַיִּשְׁאֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּיקֹוָק וְשָׁם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים בַּיָּמִים הָהֵם:  וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן עֹמֵד לְפָנָיו בַּיָּמִים הָהֵם לֵאמֹר הַאוֹסִף עוֹד לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן אָחִי אִם אֶחְדָּל וַיֹּאמֶר יְקֹוָק עֲלוּ כִּי מָחָר אֶתְּנֶנּוּ בְיָדֶךָ"[24]

"וַיָּבֹא הָעָם בֵּית אֵל וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הָעֶרֶב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ בְּכִי גָדוֹל"[25]

לאחר סיפור זה, בתחילת ספר שמואל, בזמן עלי הכהן היה המשכן(או מקדש מקביל) לכאורה עדיין בשילה.

"וַתַּעֲלֵהוּ עִמָּהּ כַּאֲשֶׁר גְּמָלַתּוּ בְּפָרִים שְׁלֹשָׁה וְאֵיפָה אַחַת קֶמַח וְנֵבֶל יַיִן וַתְּבִאֵהוּ בֵית יְקֹוָק שִׁלוֹ וְהַנַּעַר נָעַר"[26]

בית האלוהים של מיכיהו בזמן משכן/מקדש שילה

אחד הדוגמאות הבולטות ביותר למציאות זו של מקדשים מקבילים למשכן היא סיפור בית האלוהים של מיכיהו שמופיע בספר שופטים:

בבית מיכיהו היה בית אלוהים ליהוה, ובו פסל ומסכה, אפוד, תרפים, וכהן (לוי) משרת.

"וַיְהִי אִישׁ מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ מִיכָיְהוּ:  וַיֹּאמֶר לְאִמּוֹ אֶלֶף וּמֵאָה הַכֶּסֶף אֲשֶׁר לֻקַּח לָךְ ואתי וְאַתְּ אָלִית וְגַם אָמַרְתְּ בְּאָזְנַי הִנֵּה הַכֶּסֶף אִתִּי אֲנִי לְקַחְתִּיו וַתֹּאמֶר אִמּוֹ בָּרוּךְ בְּנִי לַיקֹוָק:  וַיָּשֶׁב אֶת אֶלֶף וּמֵאָה הַכֶּסֶף לְאִמּוֹ וַתֹּאמֶר אִמּוֹ הַקְדֵּשׁ הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַכֶּסֶף לַיקֹוָק מִיָּדִי לִבְנִי לַעֲשׂוֹת פֶּסֶל וּמַסֵּכָה וְעַתָּה אֲשִׁיבֶנּוּ לָךְ:  וַיָּשֶׁב אֶת הַכֶּסֶף לְאִמּוֹ וַתִּקַּח אִמּוֹ מָאתַיִם כֶּסֶף וַתִּתְּנֵהוּ לַצּוֹרֵף וַיַּעֲשֵׂהוּ פֶּסֶל וּמַסֵּכָה וַיְהִי בְּבֵית מִיכָיְהוּ:  וְהָאִישׁ מִיכָה לוֹ בֵּית אֱלֹהִים וַיַּעַשׂ אֵפוֹד וּתְרָפִים וַיְמַלֵּא אֶת יַד אַחַד מִבָּנָיו וַיְהִי לוֹ לְכֹהֵן"[27]

בבית אלוהים זה של בית מיכה, מסופר שחמישה אנשים משבט דן עברו דרך בית מיכה, וביקשו מהכהן שם לשאול באלוהים, כנראה דרך אפוד שהיה שם[28]:

"וַיֹּאמְרוּ לוֹ שְׁאַל נָא בֵאלֹהִים וְנֵדְעָה הֲתַצְלִיחַ דַּרְכֵּנוּ אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ הֹלְכִים עָלֶיהָ:  וַיֹּאמֶר לָהֶם הַכֹּהֵן לְכוּ לְשָׁלוֹם נֹכַח יְקֹוָק דַּרְכְּכֶם אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ"[29]

לאחר מכן מסופר שבני שבט דן השתלטו על בית מיכה ולקחו את כל כלי הקודש שלו ואת הפסל והקימו להם בית אלוהים משלהם בדן:

"וְהֵמָּה לָקְחוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה מִיכָה וְאֶת הַכֹּהֵן אֲשֶׁר הָיָה לוֹ וַיָּבֹאוּ עַל לַיִשׁ עַל עַם שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ וַיַּכּוּ אוֹתָם לְפִי חָרֶב וְאֶת הָעִיר שָׂרְפוּ בָאֵשׁ:  וְאֵין מַצִּיל כִּי רְחוֹקָה הִיא מִצִּידוֹן וְדָבָר אֵין לָהֶם עִם אָדָם וְהִיא בָּעֵמֶק אֲשֶׁר לְבֵית רְחוֹב וַיִּבְנוּ אֶת הָעִיר וַיֵּשְׁבוּ בָהּ:  וַיִּקְרְאוּ שֵׁם הָעִיר דָּן בְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם אֲשֶׁר יוּלַּד לְיִשְׂרָאֵל וְאוּלָם לַיִשׁ שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה:  וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי דָן אֶת הַפָּסֶל וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ:  וַיָּשִׂימוּ לָהֶם אֶת פֶּסֶל מִיכָה אֲשֶׁר עָשָׂה כָּל יְמֵי הֱיוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים בְּשִׁלֹה"[30]

יש כאן תיאור מפורש שעד יום גלות הארץ (כנראה מדובר על גלות ממלכת ישראל (עשרת השבטים)), היה בית אלוהים בליש (דן) שנמצא בצפון הארץ, והיו להם כוהנים משלהם, בני יהונתן בן גרשום בן מנשה[31]. כמו כן נאמר שהם העמידו להם את פסל מיכה כל עוד היה בית אלוהים קיים בשילה. אין אנו יודעים בבירור אם "יום גלות הארץ" מציין את אותו זמן של "היות בית האלוהים בשילה" או לא, אך בכל אופן לפחות בית האלוהים בדן היה קיים שנים רבות לאחר הקמת בית המקדש בירושלים ע"י שלמה. יש כאן רמז לכך שבית האלוהים בשילה לא נחרב מיד לאחר שנלקח ארון הקודש משם (ע"פ המסופר בספר שמואל).

חוזרים לגלגל

הגלגל נזכר שוב יחד עם המצפה ובית אל ברשימת המקומות ששמואל הולך אליהם לשפוט את ישראל. כפי שמוזכר בהמשך הפסוקים, גם בגלגל נאמר שאלוהים "יהוה" נמצא שם:

"וְהָלַךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְסָבַב בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה וְשָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה"[32]

"וְיָרַדְתָּ לְפָנַי הַגִּלְגָּל וְהִנֵּה אָנֹכִי יֹרֵד אֵלֶיךָ לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לִזְבֹּחַ זִבְחֵי שְׁלָמִים שִׁבְעַת יָמִים תּוֹחֵל עַד בּוֹאִי אֵלֶיךָ וְהוֹדַעְתִּי לְךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה"[33]

"וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל וּנְחַדֵּשׁ שָׁם הַמְּלוּכָה"[34]

"וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם הַגִּלְגָּל וַיַּמְלִכוּ שָׁם אֶת שָׁאוּל לִפְנֵי יְקֹוָק בַּגִּלְגָּל וַיִּזְבְּחוּ שָׁם זְבָחִים שְׁלָמִים לִפְנֵי יְקֹוָק וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל עַד מְאֹד"[35]

"וַיִּקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר רֵאשִׁית הַחֵרֶם לִזְבֹּחַ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בַּגִּלְגָּל"[36]

אלוהים נמצא גם במצפה

בזמן יפתח הגלעדי, אלוהים "יהוה" נמצא במצפה:

"וַיִּצָּעֲקוּ בְּנֵי עַמּוֹן וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְעָד וַיֵּאָסְפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בַּמִּצְפָּה"[37]

"וַיֵּלֶךְ יִפְתָּח עִם זִקְנֵי גִלְעָד וַיָּשִׂימוּ הָעָם אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם לְרֹאשׁ וּלְקָצִין וַיְדַבֵּר יִפְתָּח אֶת כָּל דְּבָרָיו לִפְנֵי יְקֹוָק בַּמִּצְפָּה"[38]

גם בזמן פלגש בגבעה אלוהים "יהוה" היה במצפה: (למרות שלפי מקור אחר היה אז המשכן ופנחס הכהן הגדול בבית אל…)

"וַיֵּצְאוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַתִּקָּהֵל הָעֵדָה כְּאִישׁ אֶחָד לְמִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע וְאֶרֶץ הַגִּלְעָד אֶל יְקֹוָק הַמִּצְפָּה"[39]

"וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי בִנְיָמִן כִּי עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּצְפָּה וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבְּרוּ אֵיכָה נִהְיְתָה הָרָעָה הַזֹּאת"[40]

"וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי אֲשֶׁר לֹא עָלָה בַקָּהָל מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְקֹוָק כִּי הַשְּׁבוּעָה הַגְּדוֹלָה הָיְתָה לַאֲשֶׁר לֹא עָלָה אֶל יְקֹוָק הַמִּצְפָּה לֵאמֹר מוֹת יוּמָת"[41]

"וַיֹּאמְרוּ מִי אֶחָד מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לֹא עָלָה אֶל יְקֹוָק הַמִּצְפָּה וְהִנֵּה לֹא בָא אִישׁ אֶל הַמַּחֲנֶה מִיָּבֵישׁ גִּלְעָד אֶל הַקָּהָל"[42]

אחרי מות עלי, חפני ופינחס, ולקיחת הארון משילה בשבי, נאמר גם שאלוהים "יהוה" נמצא במצפה:

"וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל קִבְצוּ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל הַמִּצְפָּתָה וְאֶתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם אֶל יְקֹוָק"[43]

"וַיִקָּבְצוּ הַמִּצְפָּתָה וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם וַיִּשְׁפְּכוּ לִפְנֵי יְקֹוָק וַיָּצוּמוּ בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמְרוּ שָׁם חָטָאנוּ לַיקֹוָק וַיִּשְׁפֹּט שְׁמוּאֵל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּצְפָּה"[44]

"וְהָלַךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְסָבַב בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה וְשָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה"[45]

"וַיַּצְעֵק שְׁמוּאֵל אֶת הָעָם אֶל יְקֹוָק הַמִּצְפָּה"[46]

בית אל מוזכרת שוב… (יחד עם עוד מקומות פולחן)

בזמן המלכת שאול ע"י שמואל, מוזכר שעולים אל האלוהים בבית אל. הפעם האחרונה שנזכרה בית אל היתה בסוף ספר שופטים, ואז המוקד הפולחני ע"פ הפסוקים עבר לשילה. ושוב בזמן המלכת שאול, בית אל מופיעה שוב. אך גם מוזכר שיש מקום שנקרא "גבעת האלוהים" או "גבעה" ויש שם במה (שמקריבים עליה קרבנות). כמו כן באותו פרק מוזכרים שלושת המקומות (בית אל, גלגל, מצפה) בהקשר של קרבנות ומקומו של אלוהים, ואלו הם אותם המקומות שגם מוזכרים בפסוק שראינו לעיל שבמקומות האלו שמואל שפט את ישראל:

"וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹק עַל רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיֹּאמֶר הֲלוֹא כִּי מְשָׁחֲךָ יְקֹוָק עַל נַחֲלָתוֹ לְנָגִיד:  בְּלֶכְתְּךָ הַיּוֹם מֵעִמָּדִי וּמָצָאתָ שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִם קְבֻרַת רָחֵל בִּגְבוּל בִּנְיָמִן בְּצֶלְצַח וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ נִמְצְאוּ הָאֲתֹנוֹת אֲשֶׁר הָלַכְתָּ לְבַקֵּשׁ וְהִנֵּה נָטַשׁ אָבִיךָ אֶת דִּבְרֵי הָאֲתֹנוֹת וְדָאַג לָכֶם לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לִבְנִי:  וְחָלַפְתָּ מִשָּׁם וָהָלְאָה וּבָאתָ עַד אֵלוֹן תָּבוֹר וּמְצָאוּךָ שָּׁם שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים עֹלִים אֶל הָאֱלֹהִים בֵּית אֵל אֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשָׁה גְדָיִים וְאֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשֶׁת כִּכְּרוֹת לֶחֶם וְאֶחָד נֹשֵׂא נֵבֶל יָיִן:  וְשָׁאֲלוּ לְךָ לְשָׁלוֹם וְנָתְנוּ לְךָ שְׁתֵּי לֶחֶם וְלָקַחְתָּ מִיָּדָם:

אַחַר כֵּן תָּבוֹא גִּבְעַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר שָׁם נְצִבֵי פְלִשְׁתִּים וִיהִי כְבֹאֲךָ שָׁם הָעִיר וּפָגַעְתָּ חֶבֶל נְבִיאִים יֹרְדִים מֵהַבָּמָה וְלִפְנֵיהֶם נֵבֶל וְתֹף וְחָלִיל וְכִנּוֹר וְהֵמָּה מִתְנַבְּאִים:  וְצָלְחָה עָלֶיךָ רוּחַ יְקֹוָק וְהִתְנַבִּיתָ עִמָּם וְנֶהְפַּכְתָּ לְאִישׁ אַחֵר:  וְהָיָה כִּי תבאינה תָבֹאנָה הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה לָךְ עֲשֵׂה לְךָ אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ כִּי הָאֱלֹהִים עִמָּךְ:  וְיָרַדְתָּ לְפָנַי הַגִּלְגָּל וְהִנֵּה אָנֹכִי יֹרֵד אֵלֶיךָ לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לִזְבֹּחַ זִבְחֵי שְׁלָמִים שִׁבְעַת יָמִים תּוֹחֵל עַד בּוֹאִי אֵלֶיךָ וְהוֹדַעְתִּי לְךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה:

וְהָיָה כְּהַפְנֹתוֹ שִׁכְמוֹ לָלֶכֶת מֵעִם שְׁמוּאֵל וַיַּהֲפָךְ לוֹ אֱלֹהִים לֵב אַחֵר וַיָּבֹאוּ כָּל הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה בַּיּוֹם הַהוּא: ס  וַיָּבֹאוּ שָׁם הַגִּבְעָתָה וְהִנֵּה חֶבֶל נְבִאִים לִקְרָאתוֹ וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים וַיִּתְנַבֵּא בְּתוֹכָם:  וַיְהִי כָּל יוֹדְעוֹ מֵאִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה עִם נְבִאִים נִבָּא וַיֹּאמֶר הָעָם אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ מַה זֶּה הָיָה לְבֶן קִישׁ הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִים:  וַיַּעַן אִישׁ מִשָּׁם וַיֹּאמֶר וּמִי אֲבִיהֶם עַל כֵּן הָיְתָה לְמָשָׁל הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִאִים:  וַיְכַל מֵהִתְנַבּוֹת וַיָּבֹא הַבָּמָה:  וַיֹּאמֶר דּוֹד שָׁאוּל אֵלָיו וְאֶל נַעֲרוֹ אָן הֲלַכְתֶּם וַיֹּאמֶר לְבַקֵּשׁ אֶת הָאֲתֹנוֹת וַנִּרְאֶה כִי אַיִן וַנָּבוֹא אֶל שְׁמוּאֵל:  וַיֹּאמֶר דּוֹד שָׁאוּל הַגִּידָה נָּא לִי מָה אָמַר לָכֶם שְׁמוּאֵל:  וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דּוֹדוֹ הַגֵּד הִגִּיד לָנוּ כִּי נִמְצְאוּ הָאֲתֹנוֹת וְאֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד לוֹ אֲשֶׁר אָמַר שְׁמוּאֵל: פ  וַיַּצְעֵק שְׁמוּאֵל אֶת הָעָם אֶל יְקֹוָק הַמִּצְפָּה:  וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל פ כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם וָאַצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד כָּל הַמַּמְלָכוֹת הַלֹּחֲצִים אֶתְכֶם:  וְאַתֶּם הַיּוֹם מְאַסְתֶּם אֶת אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוּא מוֹשִׁיעַ לָכֶם מִכָּל רָעוֹתֵיכֶם וְצָרֹתֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ לוֹ כִּי מֶלֶךְ תָּשִׂים עָלֵינוּ וְעַתָּה הִתְיַצְּבוּ לִפְנֵי יְקֹוָק לְשִׁבְטֵיכֶם וּלְאַלְפֵיכֶם:  וַיַּקְרֵב שְׁמוּאֵל אֵת כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלָּכֵד שֵׁבֶט בִּנְיָמִן:  וַיַּקְרֵב אֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִן למשפחתו לְמִשְׁפְּחֹתָיו וַתִּלָּכֵד מִשְׁפַּחַת הַמַּטְרִי וַיִּלָּכֵד שָׁאוּל בֶּן קִישׁ וַיְבַקְשֻׁהוּ וְלֹא נִמְצָא:  וַיִּשְׁאֲלוּ עוֹד בַּיקֹוָק הֲבָא עוֹד הֲלֹם אִישׁ ס וַיֹּאמֶר יְקֹוָק הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים:  וַיָּרֻצוּ וַיִּקָּחֻהוּ מִשָּׁם וַיִּתְיַצֵּב בְּתוֹךְ הָעָם וַיִּגְבַּהּ מִכָּל הָעָם מִשִּׁכְמוֹ וָמָעְלָה:  וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל הָעָם הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ יְקֹוָק כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָעָם וַיָּרִעוּ כָל הָעָם וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ: פ  וַיְדַבֵּר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם אֵת מִשְׁפַּט הַמְּלֻכָה וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר וַיַּנַּח לִפְנֵי יְקֹוָק וַיְשַׁלַּח שְׁמוּאֵל אֶת כָּל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ:  וְגַם שָׁאוּל הָלַךְ לְבֵיתוֹ גִּבְעָתָה וַיֵּלְכוּ עִמּוֹ הַחַיִל אֲשֶׁר נָגַע אֱלֹהִים בְּלִבָּם"[47]

לשמואל מזבח במקום מגורו ברמה

"וְהָלַךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְסָבַב בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה וְשָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה:  וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי שָׁם בֵּיתוֹ וְשָׁם שָׁפָט אֶת יִשְׂרָאֵל וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק"[48]

נוב עיר הכוהנים

כאשר דוד בורח משאול הוא מגיע אל נוב, "עיר הכוהנים", שבה נמצא אחימלך בן אחיטוב הכהן וכן מתואר שלחם הפנים והאפוד נמצאים שם, ושם לפי התיאור בפסוקים נמצא גם אלוהים "יהוה", אך לא ברור למה מתכוון הפסוק, כי לפי ספר שמואל הארון אז נמצא בקרית יערים. לא ברור מהתיאורים שלהלן אם המשכן עצמו היה בנוב, או שרק היה נוב מקום פולחן מקביל למקום המשכן שהיה אולי כבר בגבעון.

"וַיָּבֹא דָוִד נֹבֶה אֶל אֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן וַיֶּחֱרַד אֲחִימֶלֶךְ לִקְרַאת דָּוִד וַיֹּאמֶר לוֹ מַדּוּעַ אַתָּה לְבַדֶּךָ וְאִישׁ אֵין אִתָּךְ:  וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן הַמֶּלֶךְ צִוַּנִי דָבָר וַיֹּאמֶר אֵלַי אִישׁ אַל יֵדַע מְאוּמָה אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחֲךָ וַאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאֶת הַנְּעָרִים יוֹדַעְתִּי אֶל מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמוֹנִי:  וְעַתָּה מַה יֵּשׁ תַּחַת יָדְךָ חֲמִשָּׁה לֶחֶם תְּנָה בְיָדִי אוֹ הַנִּמְצָא:  וַיַּעַן הַכֹּהֵן אֶת דָּוִד וַיֹּאמֶר אֵין לֶחֶם חֹל אֶל תַּחַת יָדִי כִּי אִם לֶחֶם קֹדֶשׁ יֵשׁ אִם נִשְׁמְרוּ הַנְּעָרִים אַךְ מֵאִשָּׁה: פ  וַיַּעַן דָּוִד אֶת הַכֹּהֵן וַיֹּאמֶר לוֹ כִּי אִם אִשָּׁה עֲצֻרָה לָנוּ כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם בְּצֵאתִי וַיִּהְיוּ כְלֵי הַנְּעָרִים קֹדֶשׁ וְהוּא דֶּרֶךְ חֹל וְאַף כִּי הַיּוֹם יִקְדַּשׁ בַּכֶּלִי:  וַיִּתֶּן לוֹ הַכֹּהֵן קֹדֶשׁ כִּי לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם כִּי אִם לֶחֶם הַפָּנִים הַמּוּסָרִים מִלִּפְנֵי יְקֹוָק לָשׂוּם לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ:  וְשָׁם אִישׁ מֵעַבְדֵי שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא נֶעְצָר לִפְנֵי יְקֹוָק וּשְׁמוֹ דֹּאֵג הָאֲדֹמִי אַבִּיר הָרֹעִים אֲשֶׁר לְשָׁאוּל:  וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲחִימֶלֶךְ וְאִין יֶשׁ פֹּה תַחַת יָדְךָ חֲנִית אוֹ חָרֶב כִּי גַם חַרְבִּי וְגַם כֵּלַי לֹא לָקַחְתִּי בְיָדִי כִּי הָיָה דְבַר הַמֶּלֶךְ נָחוּץ: ס  וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי אֲשֶׁר הִכִּיתָ בְּעֵמֶק הָאֵלָה הִנֵּה הִיא לוּטָה בַשִּׂמְלָה אַחֲרֵי הָאֵפוֹד אִם אֹתָהּ תִּקַּח לְךָ קָח כִּי אֵין אַחֶרֶת זוּלָתָהּ בָּזֶה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֵין כָּמוֹהָ תְּנֶנָּה לִּי"[49]

"וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לדויג לְדוֹאֵג סֹב אַתָּה וּפְגַע בַּכֹּהֲנִים וַיִּסֹּב דויג דּוֹאֵג הָאֲדֹמִי וַיִּפְגַּע הוּא בַּכֹּהֲנִים וַיָּמֶת בַּיּוֹם הַהוּא שְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ נֹשֵׂא אֵפוֹד בָּד:  וְאֵת נֹב עִיר הַכֹּהֲנִים הִכָּה לְפִי חֶרֶב מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק וְשׁוֹר וַחֲמוֹר וָשֶׂה לְפִי חָרֶב:  וַיִּמָּלֵט בֵּן אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב וּשְׁמוֹ אֶבְיָתָר וַיִּבְרַח אַחֲרֵי דָוִד"[50]

מקום המשכן בגבעון

בספר שמואל ומלכים מסופר רק פרטים בודדים על גבעון. לא מסופר שהיה שם משכן אלא רק "במה גדולה" בזמן דוד ושלמה:

"הֵם עִם הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן וַעֲמָשָׂא בָּא לִפְנֵיהֶם וְיוֹאָב חָגוּר מִדּוֹ לְבֻשׁוֹ ועלו וְעָלָיו חֲגוֹר חֶרֶב מְצֻמֶּדֶת עַל מָתְנָיו בְּתַעְרָהּ וְהוּא יָצָא וַתִּפֹּל"[51]

"וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ גִּבְעֹנָה לִזְבֹּחַ שָׁם כִּי הִיא הַבָּמָה הַגְּדוֹלָה אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא"[52]

"בְּגִבְעוֹן נִרְאָה יְקֹוָק אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ"[53]

אמנם, בספר דברי הימים, יש לנו יותר פרטים מעניינים על גבעון. מסופר ששם היה המשכן, אהל מועד אשר עשה משה. עולה כאן שאלה מאוד מעניינת: מדוע כל תקופת היות המשכן בגבעון לא השאירו שם את ארון הקודש, ומדוע לא מסופר בספר יהושע, שופטים, שמואל או מלכים שהיה המשכן בגבעון?

המקור בדברי הימים:

"וַיִּתְחַזֵּק שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד עַל מַלְכוּתוֹ וַיקֹוָק אֱלֹהָיו עִמּוֹ וַיְגַדְּלֵהוּ לְמָעְלָה:  וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה לְכָל יִשְׂרָאֵל לְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וְלַשֹּׁפְטִים וּלְכֹל נָשִׂיא לְכָל יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי הָאָבוֹת:  וַיֵּלְכוּ שְׁלֹמֹה וְכָל הַקָּהָל עִמּוֹ לַבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן כִּי שָׁם הָיָה אֹהֶל מוֹעֵד הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה עֶבֶד יְקֹוָק בַּמִּדְבָּר:  אֲבָל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים הֶעֱלָה דָוִיד מִקִּרְיַת יְעָרִים בַּהֵכִין לוֹ דָּוִיד כִּי נָטָה לוֹ אֹהֶל בִּירוּשָׁלִָם:  וּמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר שָׂם{שׁם} לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְקֹוָק וַיִּדְרְשֵׁהוּ שְׁלֹמֹה וְהַקָּהָל:  וַיַּעַל שְׁלֹמֹה שָׁם עַל מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת לִפְנֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר לְאֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעַל עָלָיו עֹלוֹת אָלֶף:  בַּלַּיְלָה הַהוּא נִרְאָה אֱלֹהִים לִשְׁלֹמֹה וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ:  וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה לֵאלֹהִים אַתָּה עָשִׂיתָ עִם דָּוִיד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל וְהִמְלַכְתַּנִי תַּחְתָּיו:  עַתָּה יְקֹוָק אֱלֹהִים יֵאָמֵן דְּבָרְךָ עִם דָּוִיד אָבִי כִּי אַתָּה הִמְלַכְתַּנִי עַל עַם רַב כַּעֲפַר הָאָרֶץ:  עַתָּה חָכְמָה וּמַדָּע תֶּן לִי וְאֵצְאָה לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְאָבוֹאָה כִּי מִי יִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַזֶּה הַגָּדוֹל: ס  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לִשְׁלֹמֹה יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹאת עִם לְבָבֶךָ וְלֹא שָׁאַלְתָּ עֹשֶׁר נְכָסִים וְכָבוֹד וְאֵת נֶפֶשׁ שֹׂנְאֶיךָ וְגַם יָמִים רַבִּים לֹא שָׁאָלְתָּ וַתִּשְׁאַל לְךָ חָכְמָה וּמַדָּע אֲשֶׁר תִּשְׁפּוֹט אֶת עַמִּי אֲשֶׁר הִמְלַכְתִּיךָ עָלָיו:  הַחָכְמָה וְהַמַּדָּע נָתוּן לָךְ וְעֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד אֶתֶּן לָךְ אֲשֶׁר לֹא הָיָה כֵן לַמְּלָכִים אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יִהְיֶה כֵּן:  וַיָּבֹא שְׁלֹמֹה לַבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן יְרוּשָׁלִַם מִלִּפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל: פ  וַיֶּאֱסֹף שְׁלֹמֹה רֶכֶב וּפָרָשִׁים וַיְהִי לוֹ אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת רֶכֶב וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים וַיַּנִּיחֵם בְּעָרֵי הָרֶכֶב וְעִם הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם:  וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים וְאֵת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב:  וּמוֹצָא הַסּוּסִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה מִמִּצְרָיִם וּמִקְוֵא סֹחֲרֵי הַמֶּלֶךְ מִקְוֵא יִקְחוּ בִמְחִיר:  וַיַּעֲלוּ וַיּוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם מֶרְכָּבָה בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְסוּס בַּחֲמִשִּׁים וּמֵאָה וְכֵן לְכָל מַלְכֵי הַחִתִּים וּמַלְכֵי אֲרָם בְּיָדָם יוֹצִיאוּ:  וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְקֹוָק וּבַיִת לְמַלְכוּתוֹ"[54]

עד כאן ראינו מקומות פולחן רבים בארץ ישראל בתקופה שקדמה למקדש שלמה בירושלים. אולי אחת הסיבות שיש התעלמות מאיזכור מקום המשכן בספר יהושע שופטים שמואל ומלכים, היא כדי להראות שאין מקום אחד שנבחר להיות מיוחד יותר מירושלים.

הקושי בריכוז הפולחן במקום אחד

לאמיתו של דבר, היה מאוד קשה לעם ישראל לקבל את החוק המקראי של איסור העלאת קרבנות מחוץ לבית המקדש. הרי למי שאינו כהן אסור גם ככה להקריב קרבנות. הרצון להקריב קרבנות, מנחות, נסכים וקטורת לאלוהים, היה רצון בסיסי וטבעי לזמנים ההם. ולכן, גם בזמן שבית המקדש היה בירושלים, היו מרכזי פולחן נוספים בארץ. אחד המקומות הידועים הוא הר גריזים, מקדש השומרונים. כמו כן נמצאו מקדשים יהודיים בתל ערד, באר שבע, תל מוצא, ותל קייפא ליד בית שמש. ריבוי מקומות הפולחן קשור בתופעת הבמות בתקופת השופטים והמלכים, "עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות".

התורה אסרה על כל אדם להקריב בבמות, וצימצמה וריכזה את פולחן האלוהים למקום אחד ויחיד. אמנם לאורך כל תקופת בית המקדש, העם כמעט לא פסק אפילו לרגע מלהקריב בבמות למרות האיסור המפורש ולמרות כל אזהרות הנביאים. זהו אחד האיסורים שכמעט ולא היה לנביאים שום השפעה עליו.

"רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ: עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת" – פסוק זה חוזר ונשנה (בשינוי אחד קל) 5 פעמים בספר מלכים[55]. צמצום השכינה ובחירת כהנים ספציפיים דווקא, מזכיר מעט את התקוממותם של קרח ועדתו על משה ואהרן הכהן, "כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' "[56] מניעת הפולחן היומיומי מיתר העם היה דבר לא פשוט לאורך ההיסטוריה. אפשר להשוות את הקרבת הקרבנות בזמנים ההם לתפילה בזמננו. תארו לעצמכם אם היו אומרים לכם שאסור לכם להתפלל בביתכם או בעירכם, אלא רק בבית כנסת מסויים בירושלים. כנראה שלא הייתם עומדים בזה. קשה מאוד לעמוד בהגבלה שכזאת, אך אפשר להבין מאיפה היא נבעה ומדוע היא נקבעה.

היכן המשכן נעלם אחרי הכניסה לארץ? התעלמות טוטאלית בספר דברים ממציאות המשכן ועבודתו:

בספר שמות נאמר לנו בפירוש, תוך כדי שאר התיאורים של בניית המשכן, שבצלאל בן אורי בן חור בנה את הארון:

"וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:  רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה:  וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה:  לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת:  וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלָאכָה:  וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה וְעָשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָאֵת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הָאָרֹן לָעֵדֻת וְאֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עָלָיו וְאֵת כָּל כְּלֵי הָאֹהֶל:  וְאֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת כֵּלָיו וְאֶת הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה וְאֶת כָּל כֵּלֶיהָ וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת:  וְאֶת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַכִּיּוֹר וְאֶת כַּנּוֹ:  וְאֵת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד וְאֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵן:  וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים לַקֹּדֶשׁ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ יַעֲשׂוּ"[57]

"וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ:  וַיְצַפֵּהוּ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ וַיַּעַשׂ לוֹ זֵר זָהָב סָבִיב:  וַיִּצֹק לוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעוֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית:  וַיַּעַשׂ בַּדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וַיְצַף אֹתָם זָהָב:  וַיָּבֵא אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן:  וַיַּעַשׂ כַּפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּהּ:  וַיַּעַשׂ שְׁנֵי כְרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה עָשָׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת:  כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן הַכַּפֹּרֶת עָשָׂה אֶת הַכְּרֻבִים מִשְּׁנֵי קצוותו קְצוֹתָיו:  וַיִּהְיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת הָיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים"[58]

אך בספר דברים, הדבר היחיד שמוזכר ביחס למשכן (בלי להזכיר את המילה משכן כלל) הוא הארון, אך במספר שינויים מעניינים. נאמר שמשה ולא בצלאל בנה את הארון. כמו כן לא נזכרים הכרובים או הכפורת המכסה את הארון מלמעלה:

"בָּעֵת הַהִוא אָמַר יְקֹוָק אֵלַי פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַעֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ:  וְאֶכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן:  וָאַעַשׂ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים [משה הוא זה שבונה את הארון ולא בצלאל או אהליאב כמסופר בספר שמות] וָאֶפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וָאַעַל הָהָרָה וּשְׁנֵי הַלֻּחֹת בְּיָדִי:  וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן אֵת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֲלֵיכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל וַיִּתְּנֵם יְקֹוָק אֵלָי:  וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר וָאָשִׂם אֶת הַלֻּחֹת בָּאָרוֹן אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וַיִּהְיוּ שָׁם כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְקֹוָק:  וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נָסְעוּ מִבְּאֵרֹת בְּנֵי יַעֲקָן מוֹסֵרָה שָׁם מֵת אַהֲרֹן וַיִּקָּבֵר שָׁם וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר בְּנוֹ תַּחְתָּיו:  מִשָּׁם נָסְעוּ הַגֻּדְגֹּדָה וּמִן הַגֻּדְגֹּדָה יָטְבָתָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם:  בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל יְקֹוָק אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק לַעֲמֹד לִפְנֵי יְקֹוָק לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה:[היינו מצפים כאן לאזכור כלשהו על המשכן, אך אפילו פעם אחת המשכן לא מוזכר]  עַל כֵּן לֹא הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם אֶחָיו יְקֹוָק הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לוֹ"[59]

גם לגבי מיקום הקרבת הקרבנות ישנה מחלקות בין החומשים בתורה: בתחילת ספר ויקרא נאמר בפירוש שאת הקרבנות מקריבים בפתח אוהל מועד, במשכן:

"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר:  דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיקֹוָק מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם:  אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד יַקְרִיב אֹתוֹ לִרְצֹנוֹ לִפְנֵי יְקֹוָק"[60]

גם במקור אחר בספר ויקרא מתוארת מציאות המשכן במדבר ששם ורק שם אמורים להקריב קרבנות:

"וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:  דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לֵאמֹר:  אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶהוְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַיקֹוָק לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְקֹוָק דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ:  לְמַעַן אֲשֶׁר יָבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת זִבְחֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם זֹבְחִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וֶהֱבִיאֻם לַיקֹוָק אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן וְזָבְחוּ זִבְחֵי שְׁלָמִים לַיקֹוָק אוֹתָם:  וְזָרַק הַכֹּהֵן אֶת הַדָּם עַל מִזְבַּח יְקֹוָק פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְהִקְטִיר הַחֵלֶב לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק:  וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם חֻקַּת עוֹלָם תִּהְיֶה זֹּאת לָהֶם לְדֹרֹתָם:  וַאֲלֵהֶם תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר אֲשֶׁר יָגוּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יַעֲלֶה עֹלָה אוֹ זָבַחוְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא יְבִיאֶנּוּ לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ לַיקֹוָק וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מֵעַמָּיו:

וְאִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יֹאכַל כָּל דָּם וְנָתַתִּי פָנַי בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת אֶת הַדָּם וְהִכְרַתִּי אֹתָהּ מִקֶּרֶב עַמָּהּ:  כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר:  עַל כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא תֹאכַל דָּם וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם לֹא יֹאכַל דָּם:  וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר:  כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּם כָּל בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא כָּל אֹכְלָיו יִכָּרֵת:  וְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה בָּאֶזְרָח וּבַגֵּר וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר:  וְאִם לֹא יְכַבֵּס וּבְשָׂרוֹ לֹא יִרְחָץ וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ"[61]

בפיסקה הזאת נאמר בפירוש שאסור להקריב קרבנות מחוץ למשכן. אמנם יש דגש על כך שבני ישראל היו מקריבים קרבנות לשעירים (שדים) בשדה ולכן התורה רצתה שהם יביאו את קרבנותיהם לה', ע"י כך שהם יחוייבו להביא את קרבנותיהם למשכן ושם הכהן יקריב את קרבנם לה'. אך אפשר להבין מכך שהאיסור הוא גם אם אדם מישראל רצה להקריב קרבן לה' מחוץ למשכן.

כעת נראה את התיאור בספר דברים שטוען שבני ישראל במדבר הקריבו קרבנות בכל מקום (ולא רק במשכן):

"אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה:  אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן:  וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא:  לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:  כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה:  וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם:  וַאֲכַלְתֶּם שָׁם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וּשְׂמַחְתֶּם בְּכֹל מִשְׁלַח יֶדְכֶם אַתֶּם וּבָתֵּיכֶם אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:  לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו:  כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:  וַעֲבַרְתֶּם אֶת הַיַּרְדֵּן וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח:  וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַיקֹוָק:  וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵיכֶם כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה אִתְּכֶם:  הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה:  כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ:  רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר כְּבִרְכַּת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יֹאכְלֶנּוּ כַּצְּבִי וְכָאַיָּל:  רַק הַדָּם לֹא תֹאכֵלוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם:  לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וְכָל נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ:  כִּי אִם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בּוֹ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ:  הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲזֹב אֶת הַלֵּוִי כָּל יָמֶיךָ עַל אַדְמָתֶךָ: ס  כִּי יַרְחִיב יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר:  כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ:  אַךְ כַּאֲשֶׁר יֵאָכֵל אֶת הַצְּבִי וְאֶת הָאַיָּל כֵּן תֹּאכְלֶנּוּ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו יֹאכְלֶנּוּ:  רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר:  לֹא תֹּאכְלֶנּוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם:  לֹא תֹּאכְלֶנּוּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק:  רַק קָדָשֶׁיךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לְךָ וּנְדָרֶיךָ תִּשָּׂא וּבָאתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק:  וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם עַל מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְהַבָּשָׂר תֹּאכֵל:  שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ עַד עוֹלָם כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ"[62]

התיאור בספר דברים טוען שמציאות הקרבנות בתקופת המדבר והלאה, היתה "איש כל הישר בעיניו", כלומר כל אחד הקריב את קרבנותיו, נדריו וכו' בכל מקום אשר חפץ. בדומה לפיסקה שראינו לעיל מספר ויקרא, גם כאן משולב בהמשך האיסור על אכילת דם. כך שאפשר לשער שמחבר הפיסקה בספר דברים ידע את התוכן של הפיסקה בספר ויקרא והתעלם ממנו, כדי להציג כביכול שעד אז היה מותר להקריב קרבנות בבמות יחיד בכל מקום "איש כל הישר בעיניו".

בספר שופטים אנו מוצאים תיאור של פסל מיכה, שעל מיכה נאמר שיש לו בית אלוהים משלו, מקום שבו הוא מקריב את קרבנותיו. מעט מאוד ידוע לנו מתוך הדברים שנאמרו שם, אך הם משקפים מציאות שדומה לתיאור לעיל בספר דברים "איש כל הישר בעיניו" ולא לתיאור של ספר ויקרא המחייב את בני ישראל להקריב את קרבנותיהם רק במשכן:

"וַיְהִי אִישׁ מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ מִיכָיְהוּ:  וַיֹּאמֶר לְאִמּוֹ אֶלֶף וּמֵאָה הַכֶּסֶף אֲשֶׁר לֻקַּח לָךְ ואתי וְאַתְּ אָלִית וְגַם אָמַרְתְּ בְּאָזְנַי הִנֵּה הַכֶּסֶף אִתִּי אֲנִי לְקַחְתִּיו וַתֹּאמֶר אִמּוֹ בָּרוּךְ בְּנִי לַיקֹוָק:  וַיָּשֶׁב אֶת אֶלֶף וּמֵאָה הַכֶּסֶף לְאִמּוֹ וַתֹּאמֶר אִמּוֹ הַקְדֵּשׁ הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַכֶּסֶף לַיקֹוָק מִיָּדִי לִבְנִי לַעֲשׂוֹת פֶּסֶל וּמַסֵּכָה וְעַתָּה אֲשִׁיבֶנּוּ לָךְ:  וַיָּשֶׁב אֶת הַכֶּסֶף לְאִמּוֹ וַתִּקַּח אִמּוֹ מָאתַיִם כֶּסֶף וַתִּתְּנֵהוּ לַצּוֹרֵף וַיַּעֲשֵׂהוּ פֶּסֶל וּמַסֵּכָה וַיְהִי בְּבֵית מִיכָיְהוּ:  וְהָאִישׁ מִיכָה לוֹ בֵּית אֱלֹהִים וַיַּעַשׂ אֵפוֹד וּתְרָפִים וַיְמַלֵּא אֶת יַד אַחַד מִבָּנָיו וַיְהִי לוֹ לְכֹהֵן:  בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה: פ  וַיְהִי נַעַר מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה מִמִּשְׁפַּחַת יְהוּדָה וְהוּא לֵוִי וְהוּא גָר שָׁם:  וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ מֵהָעִיר מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בַּאֲשֶׁר יִמְצָא וַיָּבֹא הַר אֶפְרַיִם עַד בֵּית מִיכָה לַעֲשׂוֹת דַּרְכּוֹ:  וַיֹּאמֶר לוֹ מִיכָה מֵאַיִן תָּבוֹא וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֵוִי אָנֹכִי מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וְאָנֹכִי הֹלֵךְ לָגוּר בַּאֲשֶׁר אֶמְצָא:  וַיֹּאמֶר לוֹ מִיכָה שְׁבָה עִמָּדִי וֶהְיֵה לִי לְאָב וּלְכֹהֵן וְאָנֹכִי אֶתֶּן לְךָ עֲשֶׂרֶת כֶּסֶף לַיָּמִים וְעֵרֶךְ בְּגָדִים וּמִחְיָתֶךָ וַיֵּלֶךְ הַלֵּוִי:  וַיּוֹאֶל הַלֵּוִי לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וַיְהִי הַנַּעַר לוֹ כְּאַחַד מִבָּנָיו:  וַיְמַלֵּא מִיכָה אֶת יַד הַלֵּוִי וַיְהִי לוֹ הַנַּעַר לְכֹהֵן וַיְהִי בְּבֵית מִיכָה:  וַיֹּאמֶר מִיכָה עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יֵיטִיב יְקֹוָק לִי כִּי הָיָה לִי הַלֵּוִי לְכֹהֵן"[63]

תעלומת מזבח העולה שבמשכן:

עוד בנושא התעלמות נושא המשכן בספר דברים, אנו מוצאים שבפרט לגבי מזבח הנחושת, מזבח העולה, ישנו ציווי מיוחד לבנות מזבח כשבני ישראל יעברו את הירדן, למרות שהם יכלו להעביר לשם את מזבח העולה יחד עם המשכן..

"וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד:  וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל:  אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:  וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ"[64]

כמו כן קיים ציווי על אי הקמת אשרה כאשר בונים מזבח לאלוהים:

"לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ"[65]

מכאן משמע שאפשר להקים מזבח למרות שיש כבר משכן. כי אם לא נפרש כך, היה צריך רק לומר לא תטע לך אשרה אצל מזבח ה' אלוהיך, ללא התוספת "אשר תעשה לך", שמורה על כך שהמזבח אינו בנוי.

המסקנה המתבקשת לאור כל זאת היא שספר דברים משקף מציאות מאוחרת יותר לשאר חלקי התורה (ספר שמות, ויקרא ובמדבר), וכנראה נכתב בזמן שירושלים כבר היתה נחשבת "המנוחה והנחלה", ו"המקום אשר יבחר יהוה", והיתה מגמה אז להפסיק את פולחן הבמות והקרבת קרבנות בכל מקום חוץ מבמקדש מסיבות דתיות ופוליטיות.

הקושי בתיאור היתר ואיסור הבמות ע"פ חז"ל

חז"ל דנים במקורות השונים בתנ"ך שחלקם ראינו לעיל ומנסים לפשר בין כל המקורות. מקור דבריהם של חז"ל שנראה בהמשך מבוססים בעיקר על הפסוקים שראינו לעיל:

"לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו:  כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ"[66]

דברי חז"ל:

"לא תעשון (כן) ככל אשר אנ' עש' היום אנו מטלטלין את המשכן משנבוא לארץ אין אנו מטלטלין את המשכן: היום אנו אסורין בבמה משנבוא לארץ אין אנו אסורין בבמה: איש ר' יהודה אומ' יכול יהא צבור מקריב בבמה ת"ל איש היחיד מקריב בבמה ואין הצבור מקריב בבמה: כל הישר בעי' כל שנידור ונידב קרב בבמת יחיד וכל שאין נידר ונידב אין קרב בבמת יחיד: ר' שמעון אומ' היום אנו מקריבין חטאות ואשמות משנבוא לארץ אין אנו מקריבין חטאות ואשמות:

עד מתי? כי לא באתם עד עתה אל המ' ואל הנח' ליתן התר בבמה בין מנוחה לנחלה: נחלה זו שילה: מנוחה זו ירושלים שנ' (תה' קלב יד) זאת מנוחתי עדי עד דברי ר' שמעון: ר' יהודה אומ' חילוף הן הדברים: מיכן אמ' עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות משהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים שנ' (ויקרא יז ד) ואל פתח אהל מועד לא הביאו קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים קדשים קלים בכל מחנה ישראל: באו לגלגל הותרו הבמות שהרי הוא אומ' (שם ג) אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה ואומ' (שם ה) למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זב' על פני השדה כל זמן שהן שרויין במחנות יהיו אסורין נסתלקו המחנות הרי הן מותרין: קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים קדשים קלים נאכלים בכל מקום שלא היה שם מחנה מיוחדת: באו לשילה נאסרו הבמות שנ' כי לא באתם עד עתה אל המ' כשתבואו אל המנוחה תהוא אסורין והיא היתה מנוחה לפי שהיתה בית של אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים קדשים קלים ומעשר שני נאכלים בכל הרואה: שנ' (יב יג) הש' לך פן תע' על' בכל מק' אש' תראה בכל מקום אש' תראה אי אתה מעלה אבל אתה אוכל בכל מקום שאתה רואה: באו לנוב וגבעון הותרו הבמות שנ' כי לא [באתם] עד עתה אל המ' ואל הנחלה למה חילקן ליתן התר בין זה לזה קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים קדשים קלים בכל ערי ישראל: באו לירושלים נאסרו הבמות ולא היה להן התר עוד והיא היתה נחלה קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים קדשים קלים ומעשר שני לפנים מן החומה:"[67]

ישנן קושיות רבות וחזקות על דבריהם אלו של חז"ל אודות הזמנים של היתר ואיסור הקרבת קרבנות בבמות. נציין כאן חלק מהקושיות:

  • ספר דברים נכתב ע"פ חז"ל, ע"י משה לפני הכניסה לארץ, כשהמשכן היה קיים ובשימוש. ע"פ ספר דברים, היה מותר לבני ישראל להקריב אז קרבנות בבמות "איש כל הישר בעיניו". אך לפי דברי חז"ל אלו, היה אסור להם להקריב בבמות! דבר זה סותר במפורש את דברי הכתוב בספר דברים.
  • מדוע לא נזכרת שכם או בית אל אפילו ברמז בדברי חז"ל אלו? הרי לפי הפסוקים שראינו לעיל, היה מקדש בשכם, וכן פנחס הכהן הגדול וארון הקודש היו בבית אל וכן הקריבו שם קרבנות.
  • האם בגלל שבשילה היה המשכן בנוי חציו אבנים וחציו יריעות יהיה לו מעמד כה גבוה שיהיה אסור להקריב בבמות בכל מקום חוץ מבשילה? ומדוע יהיה לשילה מעמד יותר משאר המקומות הקדושים ששכן שם המשכן כמו שכם, בית אל וגבעון, שאז לא נאסרו הבמות ע"פ חז"ל?
  • לפי הסיפור של פסל מיכיהו ובית האלוהים שהקים בהר אפריים באותו זמן שהיה משכן שילה עומד, נראה שהיה מותר אז להקריב בבמות, כי הפסוק שם מדגיש "וְהָאִישׁ מִיכָה לוֹ בֵּית אֱלֹהִים וַיַּעַשׂ אֵפוֹד וּתְרָפִים וַיְמַלֵּא אֶת יַד אַחַד מִבָּנָיו וַיְהִי לוֹ לְכֹהֵן: בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה"[68]. ממש אותו לשון של ספר דברים שראינו לעיל שמתיר את הבמות כל עוד לא הגיעו בני ישראל אל "המנוחה ואל הנחלה". הפסוק לעיל בספר שופטים מזכיר מדוע איש הישר בעיניו יעשה, להקריב בבמות, כי "בימים ההם אין מלך בישראל". אפיון זה מתאים ומקביל לכתוב בספר דברים בהמשך הפסוקים שם:

"לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו:  כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:  וַעֲבַרְתֶּם אֶת הַיַּרְדֵּן וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח:  וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַיקֹוָק"[69]

מנוחה מקבילה למילה "הניח", ונחלה מקבילה למילה "מנחיל" המופיעות בפסוק הבא שם לעיל. משמעות הדברים, שרק כאשר בני ישראל עוברים את הירדן, כובשים את הארץ המובטחת להם, ויש להם שקט בטחוני מאויביהם מסביב, רק אז יהיה אסור להקריב קרבנות בבמות, אלא רק "במקום אשר יבחר יהוה". מצב מדיני זה לא היה קיים בזמן משכן שילה, כי היו אז מלחמות תכופות עם הפלשתים ושאר אויבים, לכן לא ראוי לקרוא לשילה "המנוחה" או "הנחלה". רק ירושלים עונה על כל הקריטריונים של הפסוקים לעיל בתקופת דוד ושלמה.

נדודי ארון הקודש ע"פ ספר שמואל:

ספר שמואל, שמגמתו לתאר את תחילת דרכה של מלכות בית דוד, מספר לנו על נדודיו של ארון הקודש, ארון הברית, שהכיל את לוחות הברית שהוריד משה מהר סיני. ארון קודש זה על פי התיאורים היה בהתחלה בשילה, ולאחר מכן הוא נלקח בשבי ע"י הפלשתים. בשדה פלשתים הארון עצמו גורם להרג רב ומחלות אצל הפלשתים, והם מחליטים להחזיר את הארון לבני ישראל. כאשר הארון חוזר לבני ישראל, מסופר הדברים הבאים:

"וּבֵית שֶׁמֶשׁ קֹצְרִים קְצִיר חִטִּים בָּעֵמֶק וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרוֹן וַיִּשְׂמְחוּ לִרְאוֹת:  וְהָעֲגָלָה בָּאָה אֶל שְׂדֵה יְהוֹשֻׁעַ בֵּית הַשִּׁמְשִׁי וַתַּעֲמֹד שָׁם וְשָׁם אֶבֶן גְּדוֹלָה וַיְבַקְּעוּ אֶת עֲצֵי הָעֲגָלָה וְאֶת הַפָּרוֹת הֶעֱלוּ עֹלָה לַיקֹוָק: ס  וְהַלְוִיִּם הוֹרִידוּ אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק וְאֶת הָאַרְגַּז אֲשֶׁר אִתּוֹ אֲשֶׁר בּוֹ כְלֵי זָהָב וַיָּשִׂמוּ אֶל הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה וְאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ הֶעֱלוּ עֹלוֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים בַּיּוֹם הַהוּא לַיקֹוָק:  וַחֲמִשָּׁה סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים רָאוּ וַיָּשֻׁבוּ עֶקְרוֹן בַּיּוֹם הַהוּא: ס  וְאֵלֶּה טְחֹרֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֵשִׁיבוּ פְלִשְׁתִּים אָשָׁם לַיקֹוָק לְאַשְׁדּוֹד אֶחָד לְעַזָּה אֶחָד לְאַשְׁקְלוֹן אֶחָד לְגַת אֶחָד לְעֶקְרוֹן אֶחָד: ס  וְעַכְבְּרֵי הַזָּהָב מִסְפַּר כָּל עָרֵי פְלִשְׁתִּים לַחֲמֵשֶׁת הַסְּרָנִים מֵעִיר מִבְצָר וְעַד כֹּפֶר הַפְּרָזִי וְעַד אָבֵל הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר הִנִּיחוּ עָלֶיהָ אֵת אֲרוֹן יְקֹוָק עַד הַיּוֹם הַזֶּה בִּשְׂדֵה יְהוֹשֻׁעַ בֵּית הַשִּׁמְשִׁי:  וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן יְקֹוָק וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם כִּי הִכָּה יְקֹוָק בָּעָם מַכָּה גְדוֹלָה:  וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ מִי יוּכַל לַעֲמֹד לִפְנֵי יְקֹוָק הָאֱלֹהִים הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה וְאֶל מִי יַעֲלֶה מֵעָלֵינוּ: ס  וַיִּשְׁלְחוּ מַלְאָכִים אֶל יוֹשְׁבֵי קִרְיַת יְעָרִים לֵאמֹר הֵשִׁבוּ פְלִשְׁתִּים אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק רְדוּ הַעֲלוּ אֹתוֹ אֲלֵיכֶם:  וַיָּבֹאוּ אַנְשֵׁי קִרְיַת יְעָרִים וַיַּעֲלוּ אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק וַיָּבִאוּ אֹתוֹ אֶל בֵּית אֲבִינָדָב בַּגִּבְעָה וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ קִדְּשׁוּ לִשְׁמֹר אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק: פ  וַיְהִי מִיּוֹם שֶׁבֶת הָאָרוֹן בְּקִרְיַת יְעָרִים וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַיִּהְיוּ עֶשְׂרִים שָׁנָה וַיִּנָּהוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי יְקֹוָק: ס  וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִם בְּכָל לְבַבְכֶם אַתֶּם שָׁבִים אֶל יְקֹוָק הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר מִתּוֹכְכֶם וְהָעַשְׁתָּרוֹת וְהָכִינוּ לְבַבְכֶם אֶל יְקֹוָק וְעִבְדֻהוּ לְבַדּוֹ וְיַצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד פְּלִשְׁתִּים:  וַיָּסִירוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָעַשְׁתָּרֹת וַיַּעַבְדוּ אֶת יְקֹוָק לְבַדּוֹ: פ  וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל קִבְצוּ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל הַמִּצְפָּתָה וְאֶתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם אֶל יְקֹוָק:" (שמואל א פרק ו, יג-כא; פרק ז, א-ה)

הדברים כאן מעוררים תמיהה. הארון מגיע לבית שמש, ואנשי העיר שמחים לראות את הארון חוזר אליהם, אך הארון היה מגולה ולא מכוסה ולכן חמישים אלף איש מתים. אנשי בית שמש מחפשים לאן להעביר את הארון כי הארון "קדוש מדיי" שישאר אצלם. מעניין ששמואל אינו מוזכר בכל הסיפור הזה. היינו מצפים שאנשי בית שמש ישאלו את שמואל השופט להיכן להעביר את הארון. מדוע לא להעביר את הארון למשכן? אך האם היה אז משכן? או האם היה המשכן אז במעמד מוסכם בעם כדי להעביר אליו את הארון? מוזר מאוד גם מדוע לא העבירו את הארון לאחד משלושת המקומות בית אל, מצפה, או גלגל שהיו ידועים כמקומות קדושים כפי שראינו לעיל? בסופו של דבר מחליטים להעביר את הארון לבית אבינדב ואלעזר בנו בגבעה בקרית יערים.

לאחר מכן כאשר דוד כבר נמלך ע"י שמואל הנביא, דוד מעביר את הארון באופן זמני לבית עובד אדום הגתי ואז לעיר דוד, שם שכן הארון עד ששלמה בנה את בית המקדש:

"וַיֹּסֶף עוֹד דָּוִד אֶת כָּל בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אָלֶף:  וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם שֵׁם יְקֹוָק צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו:  וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֶל עֲגָלָה חֲדָשָׁה וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ בְּנֵי אֲבִינָדָב נֹהֲגִים אֶת הָעֲגָלָה חֲדָשָׁה:  וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְאַחְיוֹ הֹלֵךְ לִפְנֵי הָאָרוֹן:  וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי יְקֹוָק בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֶלִים:  וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן נָכוֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֹּאחֶז בּוֹ כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר:  וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּעֻזָּה וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁל וַיָּמָת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים:  וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ יְקֹוָק פֶּרֶץ בְּעֻזָּה וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא פֶּרֶץ עֻזָּה עַד הַיּוֹם הַזֶּה:  וַיִּרָא דָוִד אֶת יְקֹוָק בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר אֵיךְ יָבוֹא אֵלַי אֲרוֹן יְקֹוָק:  וְלֹא אָבָה דָוִד לְהָסִיר אֵלָיו אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק עַל עִיר דָּוִד וַיַּטֵּהוּ דָוִד בֵּית עֹבֵד אֱדוֹם הַגִּתִּי:  וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן יְקֹוָק בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַיְבָרֶךְ יְקֹוָק אֶת עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל בֵּיתוֹ:  וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ יְקֹוָק אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה:  וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי אֲרוֹן יְקֹוָק שִׁשָּׁה צְעָדִים וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא:  וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי יְקֹוָק וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד:  וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר:  וְהָיָה אֲרוֹן יְקֹוָק בָּא עִיר דָּוִד וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי יְקֹוָק וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ:  וַיָּבִאוּ אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה לוֹ דָּוִד וַיַּעַל דָּוִד עֹלוֹת לִפְנֵי יְקֹוָק וּשְׁלָמִים:  וַיְכַל דָּוִד מֵהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיְבָרֶךְ אֶת הָעָם בְּשֵׁם יְקֹוָק צְבָאוֹת:  וַיְחַלֵּק לְכָל הָעָם לְכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל לְמֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה לְאִישׁ חַלַּת לֶחֶם אַחַת וְאֶשְׁפָּר אֶחָד וַאֲשִׁישָׁה אֶחָת וַיֵּלֶךְ כָּל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ:  וַיָּשָׁב דָּוִד לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת שָׁאוּל לִקְרַאת דָּוִד וַתֹּאמֶר מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים:  וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל מִיכַל לִפְנֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ לְצַוֹּת אֹתִי נָגִיד עַל עַם יְקֹוָק עַל יִשְׂרָאֵל וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי יְקֹוָק:  וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה:  וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ: פ"[70]

בכל הזמן הזה היה המשכן בגבעון, ע"פ ספר דברי הימים. אך הארון לא היה בתוך המשכן בגבעון. הארון היה ע"פ ספר שמואל בבית אבינדב בקרית יערים, ולאחר מכן בבית עובד אדום הגתי, ולאחר מכן באהל בעיר דוד. מדוע דוד לא העביר את הארון למשכן בגבעון עד הזמן שבו יסיים שלמה בנו לבנות את בית המקדש? כנראה שעלינו להבין את תיאורי המשכן בתורה באור אחר מאשר אנו רגילים להבין.

האם היו שני ארונות קודש?

יחד עם התיאורים הכרונולוגיים שראינו לעיל, אנו מוצאים פסוקים אחרים בין התיאורים הללו שממקמים את הארון במקומות אחרים.

לפני או במקביל לשילה היה הארון בבית אל:

"וַיַּעֲלוּ כָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָל הָעָם וַיָּבֹאוּ בֵית אֵל וַיִּבְכּוּ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם לִפְנֵי יְקֹוָק וַיָּצוּמוּ בַיּוֹם הַהוּא עַד הָעָרֶב וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי יְקֹוָק:  וַיִּשְׁאֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּיקֹוָק וְשָׁם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים בַּיָּמִים הָהֵםוּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן עֹמֵד לְפָנָיו בַּיָּמִים הָהֵם לֵאמֹר הַאוֹסִף עוֹד לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן אָחִי אִם אֶחְדָּל וַיֹּאמֶר יְקֹוָק עֲלוּ כִּי מָחָר אֶתְּנֶנּוּ בְיָדֶךָ"[71]

ישנן גם סתירות בקשר למיקום הארון לאחר החזרתו משדה פלשתים והעברתו לבית אבינדב ואלעזר בנו בגבעה בקרית יערים. פעם אחת מוצאים את הארון עם אחיה בן אחיטוב, ופעם שנייה מוצאים את הארון בסוכות. דרך אחת להסביר את הסתירות היא שאולי היו שני ארונות קודש. אחד שנשאר קבוע במקדש/משכן ואחד לשעת מלחמה. אמנם השערה זו קשה כי את הארון שלקחו הפלשתים בשבי היה הארון שהיה בהיכל ה' בשילה ואותו לקחו למלחמה באבן העזר הראשונה. אך אולי אפשר לומר שאין כאן קושיא כלל ובשילה היה ממוקם "ארון לשעת מלחמה" ולא הארון השני שהיה בבית אל.

הארון אצל אחיה בן אחיטוב:

"וַיְהִי הַיּוֹם וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו לְכָה וְנַעְבְּרָה אֶל מַצַּב פְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַלָּז וּלְאָבִיו לֹא הִגִּיד:  וְשָׁאוּל יוֹשֵׁב בִּקְצֵה הַגִּבְעָה תַּחַת הָרִמּוֹן אֲשֶׁר בְּמִגְרוֹן וְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ:  וַאֲחִיָּה בֶן אֲחִטוּב אֲחִי אִיכָבוֹד בֶּן פִּינְחָס בֶּן עֵלִי כֹּהֵן יְקֹוָק בְּשִׁלוֹ נֹשֵׂא אֵפוֹד וְהָעָם לֹא יָדַע כִּי הָלַךְ יוֹנָתָן"[72]

ובהמשך יש פסוק קטוע/לא ברור:

"וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַאֲחִיָּה הַגִּישָׁה אֲרוֹן הָאֱלֹהִים כִּי הָיָה אֲרוֹן הָאֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל"[73]

במקום אחר נאמר שהארון נמצא בסוכות:

"וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל דָּוִד הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים וַאֲנִי אָבוֹא אֶל בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׁכַּב עִם אִשְׁתִּי חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה"[74]

איזה שבט נבחר לפני שנבחר שבט יהודה? / חרבן שילה, נטישת שבט אפריים וממלכת ישראל

רבים רגילים לחשוב שירושלים נבחרה מאז ומתמיד. אך המציאות ההיסטורית מראה את פני הדברים באופן שונה לחלוטין. הזכרנו שהמשכן שכן בתקופה הכי ארוכה (חוץ מירושלים), בשילה. ע"פ המקורות שנראה להלן, בתחילה "המקום אשר יבחר יהוה" היה שילה ולא ירושלים, והשבט הנבחר היה אפרים ולא שבט יהודה. נראה קודם את דבריו של ירמיהו. ירמיהו, שחי ופעל בתקופת החורבן של בית המקדש הראשון בירושלים וממלכת יהודה, מוכיח את העם היושב בירושלים ומזהיר אותם שירושלים סופה להיחרב כפי שחרבה שילה, ותושביה עתידים לגלות כמו שגלה שבט אפריים:

"הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל-יִרְמְיָהוּ, מֵאֵת יְהוָה לֵאמֹר.   עֲמֹד, בְּשַׁעַר בֵּית יְהוָה, וְקָרָאתָ שָּׁם, אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה; וְאָמַרְתָּ שִׁמְעוּ דְבַר-יְהוָה, כָּל-יְהוּדָה הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה, לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת, לַיהוָה.   כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם, וּמַעַלְלֵיכֶם; וַאֲשַׁכְּנָה אֶתְכֶם, בַּמָּקוֹם הַזֶּה.   אַל-תִּבְטְחוּ לָכֶם, אֶל-דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר:  הֵיכַל יְהוָה הֵיכַל יְהוָה, הֵיכַל יְהוָה הֵמָּה.   כִּי אִם-הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ, אֶת-דַּרְכֵיכֶם וְאֶת-מַעַלְלֵיכֶם:  אִם-עָשׂוֹ תַעֲשׂוּ מִשְׁפָּט, בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ.   גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה, לֹא תַעֲשֹׁקוּ, וְדָם נָקִי, אַל-תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תֵלְכוּ, לְרַע לָכֶם.   וְשִׁכַּנְתִּי אֶתְכֶם, בַּמָּקוֹם הַזֶּה–בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם:  לְמִן-עוֹלָם, וְעַד-עוֹלָם.   הִנֵּה אַתֶּם בֹּטְחִים לָכֶם, עַל-דִּבְרֵי הַשָּׁקֶר–לְבִלְתִּי, הוֹעִיל.   הֲגָנֹב רָצֹחַ וְנָאֹף, וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר וְקַטֵּר לַבָּעַל; וְהָלֹךְ, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים–אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם.   וּבָאתֶם וַעֲמַדְתֶּם לְפָנַי, בַּבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא-שְׁמִי עָלָיו, וַאֲמַרְתֶּם, נִצַּלְנוּ–לְמַעַן עֲשׂוֹת, אֵת כָּל-הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה.   הַמְעָרַת פָּרִצִים, הָיָה הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר-נִקְרָא-שְׁמִי עָלָיו–בְּעֵינֵיכֶם; גַּם אָנֹכִי הִנֵּה רָאִיתִי, נְאֻם-יְהוָה.   כִּי לְכוּנָא, אֶלמְקוֹמִי אֲשֶׁר בְּשִׁילוֹ, אֲשֶׁר שִׁכַּנְתִּי שְׁמִי שָׁם, בָּרִאשׁוֹנָה; וּרְאוּ, אֵת אֲשֶׁרעָשִׂיתִי לוֹ, מִפְּנֵי, רָעַת עַמִּי יִשְׂרָאֵל.   וְעַתָּה, יַעַן עֲשׂוֹתְכֶם אֶת-כָּל-הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה–נְאֻם-יְהוָה; וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם, וָאֶקְרָא אֶתְכֶם, וְלֹא עֲנִיתֶם.   וְעָשִׂיתִי לַבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא-שְׁמִי עָלָיו, אֲשֶׁר אַתֶּם בֹּטְחִים בּוֹ, וְלַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם–כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי, לְשִׁלוֹ.   וְהִשְׁלַכְתִּי אֶתְכֶם, מֵעַל פָּנָי, כַּאֲשֶׁר הִשְׁלַכְתִּי אֶתכָּלאֲחֵיכֶם, אֵת כָּלזֶרַע אֶפְרָיִם"[75]

דבריו של ירמיהו מרתקים. לפני שבחר אלוהים בדוד עבדו, הוא בחר בשבט אפריים ובבית יוסף. חרבן שילה לא נזכר כמעט בדברי הנביאים, אך לירמיהו יש סיבה טובה להזכיר את שילה. ירמיהו הוא צאצא של הכהנים בני עלי שקוללו והורחקו מעבודת בית המקדש בזמן עלי הכהן. ירמיהו "בֶּן חִלְקִיָּהוּ מִן הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן"[76]. יש לו רגשות לשילה ולא בחינם מזכיר אותה. מעומק ליבו, ירמיהו מזהיר את העם היושב בירושלים שירושלים לא יותר חסינה משילה. שילה היתה באותו מעמד בדיוק כמו ירושלים של זמנו וגם היא תחרב אם העם לא ישפר את מעשיו. גם אחרי שהארון נלקח משילה, המשיכה שילה להיות מרכז פולחן ועיר חשובה בממלכה הצפונית של שבט אפריים וממלכת ישראל. מסיבות מסויימות שאין אנו יודעים לגמרי, אין לנו תיאור מפורט של חרבן שילה בספר שמואל, אך ישנו פרק בתהילים, שמתאר את חורבן שילה בצורה מרתקת. אציג קודם את הפסוקים ואז ננתח אותם:

"…וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ. וַיְגָרֶשׁ מִפְּנֵיהֶם גּוֹיִם וַיַּפִּילֵם בְּחֶבֶל נַחֲלָה וַיַּשְׁכֵּן בְּאָהֳלֵיהֶם שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וַיְנַסּוּ וַיַּמְרוּ אֶת אֱלֹהִים עֶלְיוֹן וְעֵדוֹתָיו לֹא שָׁמָרוּ. וַיִּסֹּגוּ וַיִּבְגְּדוּ כַּאֲבוֹתָם נֶהְפְּכוּ כְּקֶשֶׁת רְמִיָּה. וַיַּכְעִיסוּהוּ בְּבָמוֹתָם וּבִפְסִילֵיהֶם יַקְנִיאוּהוּ. שָׁמַע אֱלֹהִים וַיִּתְעַבָּר וַיִּמְאַס מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל. וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁילוֹ אֹהֶל שִׁיכֵּן בָּאָדָם. וַיִּתֵּן לַשְּׁבִי עֻזּוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ בְיַד צָר. וַיַּסְגֵּר לַחֶרֶב עַמּוֹ וּבְנַחֲלָתוֹ הִתְעַבָּר. בַּחוּרָיו אָכְלָה אֵשׁ וּבְתוּלֹתָיו לֹא הוּלָּלוּ. כֹּהֲנָיו בַּחֶרֶב נָפָלוּ וְאַלְמְנֹתָיו לֹא תִבְכֶּינָה. וַיִּקַץ כְּיָשֵׁן אֲדֹנָי כְּגִבּוֹר מִתְרוֹנֵן מִיָּיִן. וַיַּךְ צָרָיו אָחוֹר חֶרְפַּת עוֹלָם נָתַן לָמוֹ. וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר. וַיִּבְחַר אֶת שֵׁבֶט יְהוּדָה אֶת הַר צִיּוֹן אֲשֶׁר אָהֵב. וַיִּבֶן כְּמוֹ רָמִים מִקְדָּשׁוֹ כְּאֶרֶץ יְסָדָהּ לְעוֹלָם. וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ וַיִּקָּחֵהוּ מִמִּכְלְאֹת צֹאן. מֵאַחַר עָלוֹת הֱבִיאוֹ לִרְעוֹת בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ וּבְיִשְׂרָאֵל נַחֲלָתוֹ. וַיִּרְעֵם כְּתֹם לְבָבוֹ וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיו יַנְחֵם."[77]

תחילת הפרק מתארת את יציאת מצרים, ובקטע שלפנינו מחבר המזמור מתאר את ההגעה לארץ ישראל, ושבטי ישראל מתנחלים כל אחד בנחלתו. ואז העם הולך נגד רצונו של אלוהים, עובד ע"ז, ואלוהים נוטש את משכנו אשר בשילה "אהל שיכן באדם", והוא מואס באוהל יוסף ובשבט אפרים. לשבט אפרים היה פוטנציאל להמשיך להיות השבט שבחלקו יישאר מקדש האלוהים, אך הם חטאו, ואז "ויבחר את שבט יהודה את הר ציון אשר אהב…ויבחר בדוד עבדו..".

אלו שני המקורות היחידים בתנ"ך שמהדהדים זכרונות של המעבר מבחירתו של שבט אפריים להיות ראש לשבטי ישראל, לבחירתו של יהודה ובית דוד. לאחר שנבחר שבט יהודה, אין להתפלא מדוע נבחרה ירושלים להיות עיר הממלכה של דוד. כמובן שדוד לא היה בוחר עיר שלא ממוקמת בשטח נחלתו.

מרבית ההיסטוריה וקורות הימים בתנ"ך מתוארות דרך הפרספקטיבה של שבט יהודה ובית דוד

כל מי שלומד תנ"ך בעיון, יכול לשים לב לכך שמרבית ההיסטוריה וקורות הימים בתנ"ך מתוארות דרך הפרספקטיבה של שבט יהודה ובית דוד. אילו היה נשאר בידינו כתבים משבט אפרים שנכתבו ע"י נביאים וסופרים משבט אפרים היינו מקבלים תמונה שונה של האירועים ההיסטוריים שהתרחשו לעם ישראל.

אין אף יום זכרון אחד על חרבן שילה, או על חרבן ממלכת ישראל ואבדן עשרת השבטים. הכל נשכח והמוקד הרוחני בכל המובנים עבר לירושלים הנמצאת בתוך תחום נחלתו של שבט יהודה. גם כשיצא שבט יהודה לגלות של שבעים שנה בבבל, וכורש מלך פרס הרשה לבני ישראל לחזור ארצה, רק שבט יהודה חזר. מה קרה ל2 וחצי השבטים בעבר הירדן המזרחי? מדוע הם לא חזרו לארץ ישראל בימי כורש? מה קרה ל10 שבטי הצפון המכונים "ישראל" או "אפריים", ומדוע גם הם לא חזרו בימי כורש? לא רק ש98% מהפרספקטיבה של התורה והתנ"ך היא של שבט יהודה, שבט יהודה הוא כמעט השבט היחיד שחוזר לארץ, ויש לו בידו תורה ואמונה בצדקת דרכו. וכמו בימיו הראשונים של שבט יהודה, אין הוא בדרך כלל נקרא "ישראל" סתם כי שם זה שמור לאגודת שאר השבטים, אלא מגלות בבל ועד ימינו, אנחנו נקראים יהודים על שמו של שבט יהודה.

בסופו של דבר, כאשר רק יהודה נשאר על המפה, ירושלים מקבלת את מלוא תשומת הלב ואין לה יותר מתחרים על סטטוס "ביתו של אלוהים" בתוך עם ישראל. ההיסטוריה המשיכה דרך שבט יהודה, דרך היהודים, והנוצרים והמוסלמים שבאו לאחר מכן העתיקו וייחסו את אותה קדושה הקיימת בירושלים למטרתם ולדתם החדשה. ירושלים אם כן זכתה בבכורה לא מפני סגולה מיוחדת יותר או קדושה יתירה יותר אלא מפני כורח השתלשלות אירועים היסטוריים שדחקו והשכיחו מקומות פולחן אחרים, והשאירו רק אותה על המפה ובזכרון העמים שחיו באותן תקופות ועד ימינו.

כיצד נבחרת עיר בירה:

רק בעקבות דוד בן ישי מבית לחם יהודה, מוקד ישראל עבר לשטחי יהודה ובנימין, ובסופו של דבר דוד הקים בירושלים את בירת ישראל, ובנו שלמה בנה שם את בית המקדש הראשון ונקבע לעד: "זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי איויתיה"[78]

אך לאור דברינו במאמר —- על הגשמת האל, אנו יכולים לומר שאלוהים לא בחר בצורה אקטיבית בירושלים. לא יצא קול מהשמיים והכריז "זהו המקום, תבנו כאן!". אלא צירוף של סיבות היסטוריות ופוליטיות הן הן שגרמו לירושלים להיבחר להיות בירת ישראל ומקום המקדש. הבחירה רק יוחסה לאלוהים. אביא כאן את דבריו של הרב שמואל דוד לוצאטו, חכם איטלקי מהחצי הראשון של המאה ה-19:

"עיר שכם היא יושבת בטבור א"י, ולולא שבחר דוד בירושלים להיותה בנחלת מטה יהודה וגם היתה חביבה עליו, כי היתה עיר בצורה ולא נכבשה עד ימיו והוא כבש אותה, היתה שכם או שילה עיר הממלכה; לפיכך כשהגיע אברהם לשם, אמר לו לזרעך אתן את הארץ הזאת (בני בכורי ע"ה). ואולי לו היה מושב המלך ובית המקדש בשכם או שילה, לא היו השבטים מורדים בבית דוד."[79]

זה לא מקרה שדוד בחר דווקא בירושלים. בראש ובראשונה ירושלים שוכנת בתחום נחלת שבטו, שבט יהודה. הוא לא היה בוחר עיר בירה לממלכתו במקום אחר בארץ שלא היה שייך לשבטו. חז"ל גם מתארים שבית המקדש עצמו היה שוכן כביכול גם בתוך נחלת שבט בנימין שהיה נספח ובידידות עם שבט יהודה. כיצד? חז"ל מספרים שהיתה רצועה של אדמה שהיתה מגיעה מתחומו של שבט בנימין לתוך נחלת יהודה ושם היה מקום המקדש.[80]

חייבים לראות את כל התמונה בשביל להבין מדוע לבסוף "נבחרה" ירושלים. מחבר הפרק הנ"ל בתהילים כתב את תיאור האירועים ע"פ השקפת עולמו. אלוהים לא באמת העדיף את יהודה על פני אפרים, אך גלגולי ההיסטוריה נטשו את אפרים ואת חשיבותם ההיסטורית. אך בסופו של דבר גם המקדש בירושלים נחרב. למרות כל החסד שאלוהים שמר לדוד עבדו, זכות אבות אינה ללא הגבלה.

חרבן שילה וירושלים (פעמיים) מראה ומוכיח לנו שאין כח מיסטי בשום מקום גם אם הוא נחשב לשער השמים ודירתו של אלוהים. מקום המקדש מיועד לבני אדם לרכז שם את פולחנם לאלוהים. המקום אמור לעזור להם לעבוד את אלוהים מתוך ריכוז ודביקות. אך אין זה משכנו הבלעדי של אלוהים. אלוהים לא נמצא שם יותר מאשר כל מקום אחר.

יש כמובן יתרון בריכוז הפולחן במקום אחד, דהיינו, שליטה וניהול של הדת וחוקי הדת, אך יש בזה גם מסר חינוכי שלילי. צריך לחנך שאלוהים נמצא בכל מקום, לא במובן שטחי אלא ממש כך. אין מקום מסויים ששם אלוהים נמצא יותר ממקום אחר. יותר מזה, כפי שהסברנו במאמר —-  על מהותו של אלוהים, אלוהים נמצא באדם ובמציאות בכללותה. צמצום שכינת האל במקום אחד מהווה הגשמת האל, ובסופו של דבר הסרת אחריות מהאדם עצמו. אם האדם ידע ויבין שאלוהים נמצא בתוכו, הוא יתנהג אחרת ויכול לממש את הפוטנציאל שלו.

"שמע ישראל ה' אלוהינו?"

אם נחזור עתה לאחת השאלות שהעלנו בתחילת המאמר, למי שייכת עיר האלוהים, נוכל לתמוהה איך יעלה על הדעת לומר שירושלים שייכת רק לעם אחד. איך אפשר לומר שליהודים יש בעלות על שער השמים ובית האלוהים של כל העולם? לא פלא שמקום זה מעורר כל כך הרבה סכסוכים בין האומות. רבים עדיין אומרים פעמיים ביום "שמע ישראל יהוה אלוהינו יהוה אחד". אך האם משפט זה מדוייק בזמננו? יהוה היה רק "שלנו", אלוהינו, כל עוד שאר העולם עבד ע"ז והאמין במספר גדול של אלים שונים. אך לאחר הפצת האמונה באל אחד ברוב העולם, ע"י הנצרות והאיסלאם, אי אפשר לומר יותר שאלוהים הוא רק אלוהינו. ואם אנו רוצים להאמין ששער השמים נמצא בירושלים, ירושלים לא יכולה להיות רק שלנו יותר. מקום שכינת האל פתוח לכל מי שחפץ לבקר בהיכלו של אלוהים.

 

הערות:

[1]

[2] בראשית כב, ב

[3] שד"ל על התורה, שם

[4] בראשית כח, טז-יט

[5] שם, פסוק כב

[6]  שמות פרק כ, יט-כג

[7]  רבינו סעדיה גאון

[8]  וכן בירושלמי השלם (כ"י ניאופיטי).

[9]  ישנם עוד פסוקים שאפשר לשער שהתחברו לפני ריכוז הפולחן בירושלים: "נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ אֵל יִשְׂרָאֵל הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם בָּרוּךְ אֱלֹהִים" (תהלים פרק סח, לו)

[10]  [יתכן והיו מספר מקומות שהיו נקראים גלגל]

[11]  יהושע פרק ד פסוק יט

[12]  יהושע פרק י פסוק טו

[13]  יהושע פרק יד פסוק ו

[14]  דברים פרק כז, ד-ח

[15]  יהושע פרק כד, א-כח. לאחר פסוקים אלו, אין עוד תיאור אחר בתנ"ך של היות מקדש בשכם, אך בספר שופטים יש רמז לבית אלוהים בשכם, אם כי זה לא ברור מספיק:

"וַיָּשַׂר אֲבִימֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל שָׁלֹשׁ שָׁנִים:  וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים רוּחַ רָעָה בֵּין אֲבִימֶלֶךְ וּבֵין בַּעֲלֵי שְׁכֶם וַיִּבְגְּדוּ בַעֲלֵי שְׁכֶם בַּאֲבִימֶלֶךְ:  לָבוֹא חֲמַס שִׁבְעִים בְּנֵי יְרֻבָּעַל וְדָמָם לָשׂוּם עַל אֲבִימֶלֶךְ אֲחִיהֶם אֲשֶׁר הָרַג אוֹתָם וְעַל בַּעֲלֵי שְׁכֶם אֲשֶׁר חִזְּקוּ אֶת יָדָיו לַהֲרֹג אֶת אֶחָיו:  וַיָּשִׂימוּ לוֹ בַעֲלֵי שְׁכֶם מְאָרְבִים עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים וַיִּגְזְלוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בַּדָּרֶךְ וַיֻּגַּד לַאֲבִימֶלֶךְ: פ  וַיָּבֹא גַּעַל בֶּן עֶבֶד וְאֶחָיו וַיַּעַבְרוּ בִּשְׁכֶם וַיִּבְטְחוּ בוֹ בַּעֲלֵי שְׁכֶם:  וַיֵּצְאוּ הַשָּׂדֶה וַיִּבְצְרוּ אֶת כַּרְמֵיהֶם וַיִּדְרְכוּ וַיַּעֲשׂוּ הִלּוּלִים וַיָּבֹאוּ בֵּית אֱלֹהֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיְקַלְלוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ:  וַיֹּאמֶר גַּעַל בֶּן עֶבֶד מִי אֲבִימֶלֶךְ וּמִי שְׁכֶם כִּי נַעַבְדֶנּוּ הֲלֹא בֶן יְרֻבַּעַל וּזְבֻל פְּקִידוֹ עִבְדוּ אֶת אַנְשֵׁי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם וּמַדּוּעַ נַעַבְדֶנּוּ אֲנָחְנוּ:  וּמִי יִתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְאָסִירָה אֶת אֲבִימֶלֶךְ וַיֹּאמֶר לַאֲבִימֶלֶךְ רַבֶּה צְבָאֲךָ וָצֵאָה" (שופטים פרק ט, כב-כט)

[16]  המשכן במדבר כבר היה נקרא מקדש.

"וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם." (שמות פרק כה פסוק ח),

"וּמִן-הַמִּקְדָּשׁ, לֹא יֵצֵא, וְלֹא יְחַלֵּל, אֵת מִקְדַּשׁ אֱלֹהָיו:  כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱלֹהָיו, עָלָיו–אֲנִי יְהוָה." (ויקרא פרק כא פסוק י"ב)

"וְאִישׁ אֲשֶׁר-יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִתּוֹךְ הַקָּהָל:  כִּי אֶת-מִקְדַּשׁ יְהוָה טִמֵּא, מֵי נִדָּה לֹא-זֹרַק עָלָיו–טָמֵא הוּא." (במדבר פרק יט פסוק כ)

 

[17]  "וַיָּשִׂימוּ לָהֶם, אֶת-פֶּסֶל מִיכָה אֲשֶׁר עָשָׂה, כָּל-יְמֵי הֱיוֹת בֵּית-הָאֱלֹהִים, בְּשִׁלֹה." (שופטים יח,לא)

[18]  "וַתַּעֲלֵהוּ עִמָּהּ כַּאֲשֶׁר גְּמָלַתּוּ, בְּפָרִים שְׁלֹשָׁה וְאֵיפָה אַחַת קֶמַח וְנֵבֶל יַיִן, וַתְּבִאֵהוּ בֵית-יְהוָה, שִׁלוֹ; וְהַנַּעַר, נָעַר." (שמואל א פרק א פסוק כ"ד)

[19]  "וַתָּקָם חַנָּה אַחֲרֵי אָכְלָה בְשִׁלֹה וְאַחֲרֵי שָׁתֹה וְעֵלִי הַכֹּהֵן יֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא עַל מְזוּזַת הֵיכַל יְקֹוָק" (שמואל א פרק א, ט)

[20]  יהושע פרק יח פסוק א

[21]  יהושע פרק יח פסוק י

[22]  יהושע פרק יח פסוק ט

[23]  לא ברור בדיוק מתי אירוע זה התרחש באופן כרונולוגי, אם בתחילת ימי כיבוש הארץ או יותר מאוחר

[24]  שופטים פרק כ, כו-כח

[25]  שופטים פרק כא, ב

[26]  שמואל א פרק א, כד

[27]  שופטים פרק יז, א-ה

[28]  השימוש באפוד לשאול באלוהים – ראה שמואל א פרק יד, פרק כג, ופרק ל

[29]  שופטים פרק יח, ה-ו

[30]  שופטים פרק יח, כז-לא

[31]  בנוסח הכתיב כתוב "יהונתן בן גרשם בן מנשה. אות נ' תלויה. יש כאן רמז לא ברור לגרשום בנו של משה שהיה לוי.

[32]  שמואל א פרק ז פסוק טז

[33]  שמואל א פרק י פסוק ח

[34]  שמואל א פרק יא פסוק יד

[35]  שמואל א פרק יא פסוק טו

[36]  שמואל א פרק טו פסוק כא

[37]  שופטים פרק י פסוק יז

[38]  שופטים פרק יא פסוק יא

[39]  שופטים פרק כ פסוק א

[40]  שופטים פרק כ פסוק ג

[41]  שופטים פרק כא פסוק ה

[42]  שופטים פרק כא פסוק ח

[43]  שמואל א פרק ז פסוק ה

[44]  שמואל א פרק ז פסוק ו

[45]  שמואל א פרק ז פסוק טז

[46]  שמואל א פרק י פסוק יז

[47]  שמואל א פרק י, א-כו

[48]  שמואל א פרק ז, טז-יז

[49]  שמואל א פרק כא, ב-י

[50]  שמואל א פרק כב, יח-כ

[51]  שמואל ב פרק כ פסוק ח

[52]  מלכים א פרק ג פסוק ד

[53]  מלכים א פרק ג פסוק ה

[54]  דברי הימים ב פרק א, א-יח

[55] מלכים א כב, מד; מלכים ב יב,ד; יד,ד; טו,ד,לה

[56]

[57] שמות פרק לא, א-יא

[58] שמות פרק לז, א-ט

[59] דברים פרק י, א-ט

[60] ויקרא פרק א, א-ג

[61] ויקרא פרק יז, א-טז

[62] דברים פרק יב, א-כח

[63] שופטים פרק יז, א-יג

[64]  דברים פרק כז, ד-ז

[65]  דברים פרק טז, כא

[66]  דברים פרק יב, ח-ט

[67]  מדרש תנאים לדברים פרק יב (ח-ט)

[68]  שופטים פרק יז, ה-ו

[69]  דברים פרק יב, ח-יא

[70]  שמואל ב פרק ו, א-כג

[71]  שופטים פרק כ, כו-כח

[72]  שמואל א פרק יד, א-ג

[73]  שמואל א פרק יד, יח

[74]  שמואל ב פרק יא, יא

[75] ירמיהו ז, א-יד

[76] ירמיהו א,א

[77] תהילים עח, נד-עב

[78] תהילים קלב, יד

[79] שד"ל, בראשית, יב, ו

[80]