Photo Credit: Aleppo Codex

מי כתב את התורה?

התורה היא המאגר שנביאי ומנהיגי הדורות הוסיפו אליו ועידכנו אותו כפי ראות עיניהם לפי הצורך של כל דור, עד שלבסוף בתחילת תקופת בית שני התורה נחתמה בצורה שיש בידינו היום. כיצד זה קרה הוא הנושא המרכזי של המאמר הזה.

זמן חיבור התורה ע"פ התורה עצמה:

ספר התורה נקרא בשמות רבים בתנ"ך: ספר הברית[1], משנה תורה[2], ספר תורת אלוהים[3], תורת יהוה[4], ספר תורת משה[5], תורת משה[6], וספר משה[7].

ראשית נעיין בפסוקי התורה עצמה כדי למצוא עדויות מתי היא נכתבה וע"י מי.

ספר הברית

ספר הברית, הוא הכינוי לספר התורה המקורי הראשון הכולל את דבר האלוהים ואת המצוות. בספר שמות, בהקשר של מעמד הר סיני, נאמר:

"וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל יְקֹוָק אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק:  וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל יְקֹוָק וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ וְהָעָם לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ:  וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי יְקֹוָק וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק נַעֲשֶׂה:  וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי יְקֹוָק וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל:  וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַיקֹוָק פָּרִים:  וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ:  וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע:  וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְקֹוָק עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:  וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל:  וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר:  וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ: "[8]

ע"פ הפסוקים הללו, משה כתב את כל דברי ה' ואת כל המשפטים בספר הנקרא ספר הברית, וקרא את הספר הזה באזני העם. זהו תיאור אחד בתורה על מעשה כתיבה של משה[9]. התיאור הבא מופיע בסוף ספר דברים הנקרא גם "משנה תורה".

ספר משנה תורה:

בספר משנה תורה (דברים), משה מקהיל את כל ישראל וחוזר על כל התורה לפני מותו. בתחילת ספר דברים נאמר:

"וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֹתוֹ אֲלֵהֶם:  אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי:  בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר"[10]

וכן נאמר במספר מקומות בספר דברים:

"וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם"[11]

"כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֵיכֶם"[12]

"וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם"[13]

"הַיּוֹם הַזֶּה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ"[14]

אך ספר משנה תורה אינו באמת חוזר על כל מצוות התורה. הרבה מצוות חסרות בו. כמו כן ישנם מצוות רבות שמופיעות רק בספר דברים, ולכן עולה השאלה מדוע לא הופיעו אותן מצוות בתורה לפני ספר דברים? ישנם הבדלים רבים מאוד בין ספר דברים ובין יתר חומשי התורה כפי שמסוכם להלן:

מספר המצוות המופיעות גם בספר דברים וגם בחומשים האחרים: 107

מספר המצוות המופיעות רק בספר דברים ולא בחומשים האחרים: 184

מספר המצוות שלא מופיעות בספר דברים: 300

לפי זה נראה לכאורה שיש הפרדה מהותית בין ספר דברים לבין יתר הספרים. ספר דברים היה מכונה בעבר "משנה[15] תורה", מפני שהוא אמור להיות חזרה על התורה. זהו העותק והספר שמלך ישראל מצֻווה לכתוב לעצמו וללמוד ממנו, ולא משאר "חומשי התורה" שלפנינו כיום:

"וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם"[16]

לפני מותו של משה, כמסופר בסוף ספר דברים, משה מוסר ללויים וזקני ישראל את "התורה הזאת" – משנה התורה. יהושע כותב את משנה התורה על אבנים לאחר שבני ישראל עוברים את הירדן:

"אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל:  כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְקֹוָק אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַיקֹוָק וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים:  וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק כַּגֵּר כָּאֶזְרָח חֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר גְּרִזִים וְהַחֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר עֵיבָל כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְקֹוָק לְבָרֵךְ אֶת הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה:  וְאַחֲרֵי כֵן קָרָא אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה כְּכָל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה:  לֹא הָיָה דָבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֲשֶׁר לֹא קָרָא יְהוֹשֻׁעַ נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַגֵּר הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם"[17]

תורת כוהנים

עוד נקודה שכדאי לתת עליה את הדעת היא שרובו של ספר ויקרא(שנקרא במסורת גם "תורת כוהנים") מתעסק במצוות הקרבנות ודינים הקשורים לכוהנים ולטומאה וטהרה. יתכן שבמקור חלקים אלו ניתנו רק לכוהנים לשימושם ולהורות לבני ישראל. יש רמז לכך בספר משנה תורה, שאינו מזכיר כלל את מצוות הקרבנות ודיני טומאה וטהרה, ומופיע רק פסוק אחד שמתייחס לדיני המצורע:

"הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת"[18]

מתקבל הרושם שספר משנה תורה היה מעין ספר תורה תמציתי ובודאי לא כלל את כל חמישה החומשים כמו ספר התורה שלנו.

מה קרה לתורת משה המקורית? כשמסתכלים רק על שלוש עובדות אלו, כתיבת ספר הברית, כתיבת משנה התורה, וההתעלמות בספר דברים מתורת כוהנים, עולות שאלות קשות אודות עריכת התורה וכתיבתה. כמו כן, יש לשאול מדוע משה חיכה עד יום מותו לתת את התורה? אך ע"פ ספר שמות, משה כבר כתב את ספר התורה (ספר הברית) וקרא אותו באזני העם. מדוע היה צריך משנה תורה? מה קרה לתורה "הראשונה" הזאת במרוצת הדורות וכיצד היא התמזגה עם שאר התורה? האם זה קשור לסיפור מציאת ספר התורה בימי המלך יאשיהו שנראה להלן?

מה משה לא כתב?

ספר בראשית

ספר בראשית מקדים את סיפורו של משה, יציאת מצרים ומעמד הר סיני. לפנינו הוא אמנם מצורף לשאר החומשים, אך חשוב לשים לב לכך שהתורה עצמה לא מתיימרת בכלל לומר שמשה כתבו, אלא חז"ל הם הראשונים שמייחסים אותו גם למשה.

אפשר לומר ללא היסוס שספר בראשית יכול היה להכתב ע"י סופר/מחבר אחר, ובתקופה מאוחרת יותר נכלל גם ספר בראשית בקובץ הנקרא תורה כדי להקדים ולתת רקע על ראשיתה של האומה הישראלית. ספר בראשית נערך בוודאות אחרי העלותו על הכתב לראשונה, ואחת הראיות לכך היא השימוש בשם "יהוה" בהרבה מקומות בספר זה, כאשר שם זה רק התגלה למשה בספר שמות, והאבות אברהם יצחק ויעקב לא הכירו שם זה כלל.

פסוקים שברור מהתורה עצמה שלא נכללו בתוך ספר התורה שמשה כתב:

רשימת מלכי אדום

"וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:  וַיִּמְלֹךְ בֶּאֱדוֹם בֶּלַע בֶּן בְּעוֹר וְשֵׁם עִירוֹ דִּנְהָבָה:  וַיָּמָת בָּלַע וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו יוֹבָב בֶּן זֶרַח מִבָּצְרָה:  וַיָּמָת יוֹבָב וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו חֻשָׁם מֵאֶרֶץ הַתֵּימָנִי:  וַיָּמָת חֻשָׁם וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַד בֶּן בְּדַד הַמַּכֶּה אֶת מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב וְשֵׁם עִירוֹ עֲוִית:  וַיָּמָת הֲדָד וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שַׂמְלָה מִמַּשְׂרֵקָה:  וַיָּמָת שַׂמְלָה וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שָׁאוּל מֵרְחֹבוֹת הַנָּהָר:  וַיָּמָת שָׁאוּל וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו בַּעַל חָנָן בֶּן עַכְבּוֹר:  וַיָּמָת בַּעַל חָנָן בֶּן עַכְבּוֹר וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַר וְשֵׁם עִירוֹ פָּעוּ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מְהֵיטַבְאֵל בַּת מַטְרֵד בַּת מֵי זָהָב" (בראשית פרק לו, לא-לט)

סוף ספר דברים

בפרשת וילך מתואר כתיבת ונתינת התורה ע"י משה לכוהנים. ישנן שתי פרשיות שלמות, פרשת האזינו ופרשת וזאת הברכה שמופיעות לאחר שמשה מוסר את ספר התורה ללויים. גם זו ראייה שמה שאנו מכנים היום "ספר התורה" אינו בהכרח מה שכינו כך הדורות הראשונים.

פרשת האזינו לא היתה חלק מקובץ/ספר התורה שמסר משה ללויים לפני מותו. הוא מסר להם את "משנה התורה הזאת" כקובץ התורה, ואת פרשת האזינו הוא ציווה עליהם לשים מצד ארון הברית לעד:

"פרשת וילך  וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל:  וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא וַיקֹוָק אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה:  יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ הוּא יַשְׁמִיד אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ וִירִשְׁתָּם יְהוֹשֻׁעַ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק:  וְעָשָׂה יְקֹוָק לָהֶם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְסִיחוֹן וּלְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמֹרִי וּלְאַרְצָם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֹתָם:  וּנְתָנָם יְקֹוָק לִפְנֵיכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָהֶם כְּכָל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם:  חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ: פ  וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם:  וַיקֹוָק הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת:

וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל[כאן משה כותב את התורה ונותנה ללויים וגם לזקני ישראל]:  וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת:  בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם:  הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת:  וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: פ

וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד:  וַיֵּרָא יְקֹוָק בָּאֹהֶל בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד עַמּוּד הֶעָנָן עַל פֶּתַח הָאֹהֶל: ס  וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ:  וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה:  וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים:  וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל:  כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי:  וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי:  וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  וַיְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיֹּאמֶר חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּךְ:  וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת[היה צריך להיות כתוב השירה הזאת] עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם:  וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק לֵאמֹר:  לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה[גם כאן היה צריך להיות כתוב השירה הזאת – כי הרי זה ההקשר של הדברים] וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד:  כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת מֶרְיְךָ וְאֶת עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם מַמְרִים הֱיִתֶם עִם יְקֹוָק וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי:  הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם וַאֲדַבְּרָה בְאָזְנֵיהֶם אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָעִידָה בָּם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ:  כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים כִּי תַעֲשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם:  וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת עַד תֻּמָּם: פ" (דברים פרק לא, א-ל)

את התורה עצמה בתחילת פרשת וילך, אין משה מצווה לשים אותה במקום כלשהו. הוא נותן את התורה ללויים ולזקני ישראל, ורק מצווה אותם להקהיל את העם כל שבע שנים ללמד אותם את התורה. בפיסקה השנייה ההקשר הוא "שירת האזינו". אותה משה ויהושע מצווים לכתוב, וללמד את בני ישראל שידעו אותה בע"פ "שימה בפיהם". לאחר מכן משה מצווה את הלויים לשים את השירה הזאת(ולא כפי שכתוב לפנינו "ספר התורה") מצד ארון הברית לעֵד. וההמשך מסביר מדוע יש לשים את השירה הזאת לעד ליד ארון הברית, "כי אנכי ידעתי את מריך…ממרים הייתם עם יהוה ואף כי אחרי מותי", גם ההמשך מצביע על כך שמדובר על השירה "את הדברים האלה"…"את דברי השירה הזאת".

פסוקים בתורה שחז"ל מודים שלא משה כתבם:

בגמרא מובאת מחלוקת אודות שמונה הפסוקים האחרונים בתורה שמתארים את מות משה, אם משה כתבם או לא, ולפי אחת הדעות שם, יהושע כתבם.

"אמר מר: יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה. תניא כמאן דאמר: שמונה פסוקים שבתורה יהושע כתבן, דתניא: (דברים ל"ד) וימת שם משה עבד ה' – אפשר משה מת וכתב וימת שם משה? אלא, עד כאן כתב משה, מכאן ואילך כתב יהושע, דברי רבי יהודה, ואמרי לה ר' נחמיה; אמר לו רבי שמעון: אפשר ספר תורה חסר אות אחת? וכתיב: (דברים ל"א) לקוח את ספר התורה הזה! אלא, עד כאן הקדוש ברוך הוא אומר ומשה אומר וכותב, מכאן ואילך הקדוש ברוך הוא אומר ומשה כותב בדמע, כמו שנאמר להלן: (ירמיהו לו) ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו. כמאן אזלא הא דאמר רבי יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב: שמונה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותן? לימא, רבי יהודה היא ודלא כרבי שמעון! אפילו תימא רבי שמעון, הואיל ואשתנו אשתנו. "[19]

מובאים שתי דעות. דעת רבי יהודה ודעת רבי שמעון. רבי יהודה טוען ששמונה הפסוקים האחרונים בתורה נכתבו ע"י יהושע כי לא יתכן שמשה יכתוב על עצמו שהוא מת. ורבי שמעון מקשה עליו כיצד יכול להיות שספר התורה היה חסר שמונה פסוקים כאשר משה נתן את ספר התורה ללויים. הוא מתרץ ומסביר את הקושי שמשה כתב את שמונה הפסוקים האחרונים בדמעות.

לאמיתו של דבר, דעתו של רבי שמעון אינה מתקבלת וברור שיש כאן דברי אגדה ולא אמורים לקבל את דבריו כפשוטם אלא רמז יש בהם. אך מתוך דברינו לעיל שמשה מסר ללויים את ספר התורה כבר בפרשת וילך, יוצא שספר התורה כבר היה שלם ואין מקום כלל לויכוח אודות שמונה הפסוקים האחרונים שבתורה, והרי מה זה משנה מי כתבם אם הם לא נכללו לראשונה בקובץ "ספר התורה"?

יש גם דעה בגמרא שמצוות ערי מקלט בתורה נכתבה ע"י יהושע ,

"ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלהים – פליגי בה ר' יהודה ור' נחמיה, חד אומר: שמנה פסוקים, וחד אומר: ערי מקלט. בשלמא למ"ד ח' פסוקים, היינו דכתיב בספר תורת אלהים; אלא למ"ד ערי מקלט, מאי בספר תורת אלהים? ה"ק: ויכתוב יהושע בספרו את הדברים האלה הכתובים בספר תורת אלהים." (תלמוד בבלי מסכת מכות דף יא עמוד א)

חז"ל אמנם מסייגים את דבריהם וכותבים שיהושע לא ממש כתב את הדברים האלה בתורה אלא הוא כתב "בספרו" את הדברים האלה שכבר היו כתובים בתורה. אך ברור שפירוש זה מעקם את פשט הכתוב לגמרי, שהרי נאמר בצורה מאוד ברורה, " ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלהים"

דברי המפרשים הרבניים על פסוקים בתורה שמשה לא כתב:

1) דברי רבי אברהם אבן עזרא

האבן עזרא זיהה מספר פסוקים בתורה שנראים שהם לא נכתבו ע"י משה אלא ע"י מישהו שחי בתקופה יותר מאוחרת. אחד מאלו הפסוקים הוא "והכנעני אז בארץ". על זה כותב האבן עזרא:

"והכנעני אז בארץ – יתכן שארץ כנען תפשה כנען מיד אחר. ואם איננו כן יש לו סוד. והמשכיל ידום:"[20]

עוד פסוק "בעייתי" לדעת האבן עזרא:

"וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יהוה יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יהוה יֵרָאֶה" (בראשית פרק כב, יד)

על זה כותב האבן עזרא, "וטעם בהר ד' יראה באלה הדברים". האבן עזרא מפנה אותנו לפירושו על ספר דברים כדי להבין את טעמו של התוספת "אשר יאמר היום בהר יהוה יראה"

ובספר דברים כותב האבן עזרא את הדברים הבאים:

"ואם תבין סוד השנים עשר, גם ויכתוב משה (דברים לא, כב), והכנעני אז בארץ (ברא' יב, ו), בהר ד' יראה (שם כב, יד), והנה ערשו ערש ברזל, (דברים ג, יא) תכיר האמת."[21]

הכוונה בסוד השנים עשר, הוא שנים עשר הפסוקים האחרונים של ספר דברים שלדעת האבן עזרא יהושע כתבם[22]. והכוונה אז שאם תבין שאלו הפסוקים לא היו יכולים להכתב ע"י משה, תבין גם ששאר הפסוקים הבעייתיים לא יכלו להיכתב ע"י משה, אלא הם נכתבו לאחר תקופתו וזמנו.

2) דברי רבי יוסף טוב עלם

ר´ יוסף בן אליעזר טוב עלם מבהיר לנו עומק כוונת האבן עזרא, ומרחיב ומפרש לנו מה כוונת האיסור של "בל תוסיף" בתורה, האם נאמר גם על הוספת מילות בירור בתורה או שהכוונה רק על המצוות:

"אם לא באה מילת אז להודיע שאז תפשה מיד אחר יהיה הפירוש קשה וסתום וראוי להעלימו, והוא רמז סודו בתחילת פרשה אלה הדברים (א,ב) ופירושו הוא כי איך אמר בכאן מילת אז, שמשמעה אז היה בה אבל עתה אינו בה, הלא משה כתב את התורה ובימיו הייתה הארץ ביד הכנעני. ולא ייתכן שיאמר משה "אז" כי הדעת נותן שנכתבה מילת "אז" בזמן שלא היה הכנעני בארץ, ואנחנו ידענו כי לא סר הכנעני משם כי אם אחרי מות משה כשכבשה יהושע. ולפי זה נראה שלא כתב משה זאת המילה בכאן, רק יהושע או אחד משאר הנביאים כתבוה … ואחר שיש לנו להאמין בדברי קבלה ובדברי נבואה מה לי שכתבו משה או שכתבו נביא אחר, הואיל ודברי כולם אמת והם בנבואה…ואם תאמר הנה כתוב לא תוסיף עליו (דברים יג,א) התשובה דע כי ר´ אברהם בעצמו פירש זה בפרשת ואתחנן (דברים ה,ה) כי המילות הם כגופות, והטעמים כנשמות, ועל כן יש פרשיות שנכתבו בתורה פעמיים גם שלוש, ויש באחת תוספת על האחרת ואינו נחשב התוספת. ועוד, כי בפירושו הראשון בפרשת לך לך (יב,ד) אמר כי לא נאמר לא תוסיף עליו רק על המצוות, כלומר, מה שהזהירה תורה לא תוסיף עליו לא הזהירה כי אם על מס´ המצוות ועל עיקרם אבל לא על המילות, על כן אם הוסיף נביא מילה או מילות לבאר הדבר כאשר שמע מפי הקבלה אין זו תוספת. והראיה מן הזקנים שתרגמו התורה בלשון יוני לתלמי כאשר הזכרתי בפרשת נח ששינו י"ג דברים, כמו שכתוב במסכת סופרים (פרק א,ט) ובמסכת מגילה (ט ע"א)…ואם תאמר מפני מלכות עשיו עשו זה- מי נתן להם רשות לשנות ולהוסיף ולגרוע בעבור אימת מלך.ואם המלך היה לומד כתיבתנו והיה רואה ששינו במקום שיש חילול השם ייהרג ואל יעבור(סנהדרין עד ע"א). ואחר שלא חששו לכל זה התבאר כי היה בידם כוח להוסיף מילות כדי לבאר, וקל וחומר שיש כוח ביד נביא להוסיף מילה בדברי נביא לפרש דבריו, ואף כי בדבר שאיננו מצוה רק סיפור דברים שעברו, על כן לא ייקרא תוספת.

ואם תאמר : עוד הנה אמרו רבותנו ז"ל בסהנדרין פרק חלק (צט ע"א) שאפילו אמר כל התורה כולה מן השמיים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב"ה, אלא משה מפי עצמו אמרו,עליו הכתוב אומר (במדבר טו,לא) ´כי דבר ה´ בזה´, יש להשיב כי זה על עניין המצוות כאשר אמרנו למעלה ולא על הסיפורים.

ומה אאריך אחר שר´ יהודה ור´ נחמיה דרשו במסכת מכות בפרק אלו הן הגולין (יא ע"א) ´ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלוהים´ (יהושע כד,כו) – חד אמר : שמונה פסוקים של תורה, וחד אמר ערי מקלט, והנה זה מפורש, ובפרק הקומץ רבה (מנחות ל ע"א) צריך עיון שם, זה הסוד אין ראוי להודיעו לבני אדם בעבור שלא יזלזלו בתורה, כי מי שאיננו משכיל לא ידע להפריש בין הפסוקים שנכתבו בהם מצוות ובין הפסוקים שנכתב בהם סיפור דברים. גם בעבור האומות, שאומרים לנו תורתכם הייתה אמת, רק החלפתם אותה ושיניתם בה, על כן אמר והמשכיל ידום, כי המשכיל יודע כי זה לא יזיק, רק הפתאים יאשימו על ככה"[23]

3) רבי יהודה החסיד

בספר פירושי התורה לרבי יהודה החסיד כתוב, שנמצאים בתורה פסוקים שאינם מפי משה או שאינם מזמנו. אחת הדוגמאות שהוא מביא היא שהשירה בבמדבר (כא, ז) הוסרה מן החומש בידי דוד המלך שקבעה בתהילים קלו (הלל הגדול), וכן עשה דוד לשאר המזמורים של משה שבחומש.

בספר שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ג קיד, קטו, מפורט דעתו של רבי יהודה החסיד:

"מה שכתוב לפ"מ שפי' אביו דוישם את אפרים לפני מנשה[בראשית מח, יד] הוא על משה שאפרים היה בראש דגל שא"כ הוקשה לו דהיה לו לומר ואני שמתי את אפרים לפני מנשה שלכן מסיק דיהושע כתבו או אנשי כנה"ג כתבו…
וכן מש"כ דשירת ישראל על הבאר[במדבר כא, יז] היה לא עלי באר שנכתב בתורה אלא הלל הגדול וזה היה כתוב בחומש אלא שדוד המלך הסיר שירה זו מן התורה וחיברו בתהלים…
וכן מש"כ בדבר עציון גבר דשל אדום היה לא מצד שהיה מארץ אדום אלא שהיה זה של מהיטבאל בת מטרד שהיה עיר שמביאין שם הזהב והיה זה קודם שמלך שאול ולכן כתבו בימי כנסת הגדולה בחומש שלא תתמה איך בא עציון גבר לאדום…"

רבי מנחם ציוני מרחיב על דבריו של רבי יהודה החסיד בעניין שירת הבאר,

"אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה (במדבר כא, יז): כתב הרי"ח[הרב רבי יהודה החסיד] זה הלל הגדול שאחר שניצולו מסיחון ועוג ועברו נחל ארנון נעשה זה השיר, והיה כתוב בחומש עד שבא דוד הע"ה[המלך עליו השלום] והסיר מזמור דמשה וחברו בתהילים, ותדע שכן הוא, שנותן לחם לכל בשר כל"ח[כי לעולם חסדו] הודו לאל השמים כל"ח קאי[נאמר] על המטיר להם לחם מן השמים, ובא יהושע ועשה מזמור שני שעומדים בבית ה', והוסיף רק חדוש אחד ולכל ממלכות כנען ר"ל ע"י נעשה נס זה, וכשדוד כיבש[כבש] הוסיף גם הוא ברוך ה' מציון שוכן ירושלים הללויה. וזה היה דרכם בימים ההם כשהיו מתקנין השיר על הנס היו חוקרין אחר באר טוב שנאמר במקהלות ברכו ה' ממקור ישראל."[24]

פרשן נוסף מימי הביניים, רבי אביגדור כ"ץ, גם מזכיר עניין זה. הרוקח (ר' אלעזר בן יהודה מוורמיזא) מזכיר שבני ישראל אמרו את ההלל הגדול בים סוף[25]. בסידור הרוקח[26] הוא מציין את "סדר עולם" כמקור לדעה זו.

עתה נראה את הפרק שמתואר שהועבר מהחומש לתהילים (הלל הגדול). בפרק זה מוזכרים חסדיו של אלוהים לעמו. האירוע האחרון שמוזכר הוא הנצחון מול מלכי האמורי סיחון ועוג. לא מוזכר כלום על הכניסה לארץ, חציית הירדן, נס יריחו, וכו'. מכאן שפרק זה קדום מאוד.

" הוֹדוּ לַיקֹוָק כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:  הוֹדוּ לֵאלֹהֵי הָאֱלֹהִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:  הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים כִּי לְעֹלָם חַסְדּוֹ:  לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:  לְעֹשֵׂה הַשָּׁמַיִם בִּתְבוּנָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:  לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:  לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:  אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁלֶת בַּיּוֹם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:  אֶת הַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים לְמֶמְשְׁלוֹת בַּלָּיְלָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:  לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:  וַיּוֹצֵא יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:  בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:  לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:  וְהֶעֱבִיר יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:  וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:  לְמוֹלִיךְ עַמּוֹ בַּמִּדְבָּר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:  לְמַכֵּה מְלָכִים גְּדֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:  וַיַּהֲרֹג מְלָכִים אַדִּירִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:  לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:  וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:  וְנָתַן אַרְצָם לְנַחֲלָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:  נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:  שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ זָכַר לָנוּ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:  וַיִּפְרְקֵנוּ מִצָּרֵינוּ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:  נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:  הוֹדוּ לְאֵל הַשָּׁמָיִם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: " (תהלים פרק קלו, א-כו)

עתה נראה פרק אחר בתהלים, שמחברו שאב את מקורותיו מהפרק לעיל, והוסיף אליו את האירועים שנוספו עד ימיו,

" הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ אֶת שֵׁם יְקֹוָק הַלְלוּ עַבְדֵי יְקֹוָק:  שֶׁעֹמְדִים בְּבֵית יְקֹוָק בְּחַצְרוֹת בֵּית אֱלֹהֵינוּ:  הַלְלוּ יָהּ כִּי טוֹב יְקֹוָק זַמְּרוּ לִשְׁמוֹ כִּי נָעִים:  כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ:  כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְקֹוָק וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים:  כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ יְקֹוָק עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ בַּיַּמִּים וְכָל תְּהוֹמוֹת:  מַעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה מוֹצֵא רוּחַ מֵאוֹצְרוֹתָיו:  שֶׁהִכָּה בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה:  שָׁלַח אֹתוֹת וּמֹפְתִים בְּתוֹכֵכִי מִצְרָיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל עֲבָדָיו:  שֶׁהִכָּה גּוֹיִם רַבִּים וְהָרַג מְלָכִים עֲצוּמִים:  לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וּלְכֹל מַמְלְכוֹת כְּנָעַן:  וְנָתַן אַרְצָם נַחֲלָה נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ:  יְקֹוָק שִׁמְךָ לְעוֹלָם יְקֹוָק זִכְרְךָ לְדֹר וָדֹר:  כִּי יָדִין יְקֹוָק עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם:  עֲצַבֵּי הַגּוֹיִם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם:  פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ:  אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יַאֲזִינוּ אַף אֵין יֶשׁ רוּחַ בְּפִיהֶם:  כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם:  בֵּית יִשְׂרָאֵל בָּרֲכוּ אֶת יְקֹוָק בֵּית אַהֲרֹן בָּרֲכוּ אֶת יְקֹוָק:  בֵּית הַלֵּוִי בָּרֲכוּ אֶת יְקֹוָק יִרְאֵי יְקֹוָק בָּרֲכוּ אֶת יְקֹוָק:  בָּרוּךְ יְקֹוָק מִצִּיּוֹן שֹׁכֵן יְרוּשָׁלִָם הַלְלוּ יָהּ: " (תהלים פרק קלה, א-כא)

פסוקים שמעידים על שלבי עריכה מאוחרים:

עד היום / עד היום הזה

אם פסוקים אלו נכתבו ע"י משה, מדוע נכתב עד היום הזה? משה לא היה בקבורת רחל בבית לחם לכן הוא לא יכול להעיד שהיא קיימת "עד היום".

" וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם:" (בראשית פרק לה, כ)

" יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לָקַח אֶת כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב עַד גְּבוּל הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי וַיִּקְרָא אֹתָם עַל שְׁמוֹ אֶת הַבָּשָׁן חַוֹּת יָאִיר עַד הַיּוֹם הַזֶּה:" (דברים פרק ג, יד)

נאמר בתורה שבני ישראל אכלו את המן עד בואם אל קצה ארץ כנען, ואנחנו יודעים מספר יהושע שאת המן הפסיקו לאכול רק אחרי שעברו את הירדן, לכן משה לא היה יכול לכתוב את הפסוק הזה.

" וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן:" (שמות פרק טז, לה)

" וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ:  וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה:  וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא:" (יהושע פרק ה, י-יב)

בפסוק מסויים מתועד שיוסף אומר את שם אביו לאחיו, אך ברור שמתוך כבוד הוא לא היה אומר "יעקב" אלא אבינו:

ַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב:" (בראשית פרק נ, כד)

איזכורו של העיר/איזור דן פעמיים: (שהיה נקרא כך רק אחרי כיבושו של שבט דן בתקופת השופטים, עשרות שנים לאחר מות משה. לפני כן העיר היתה נקראת ליש/לשם)

" וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן[27]:" (בראשית פרק יד, יד)

" וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וַיַּרְאֵהוּ יְקֹוָק אֶת כָּל הָאָרֶץ אֶת הַגִּלְעָד עַד דָּן:  וְאֵת כָּל נַפְתָּלִי וְאֶת אֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְאֵת כָּל אֶרֶץ יְהוּדָה עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן:  וְאֶת הַנֶּגֶב וְאֶת הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים עַד צֹעַר:" (דברים פרק לד, א-ג)

שם העיר חברון מאוחרת:

בימי אברהם שם העיר היה קריית ארבע (כפי שאפשר לראות במקור הבא), אך במקור כאן מוזכר השם חברון ללא התוספת "ושם חברון לפנים קרית ארבע".

"וַיֶּאֱהַל אַבְרָם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק: " (בראשית פרשת לך לך פרק יג פסוק יח)

"וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ: " (בראשית פרשת חיי שרה פרק כג פסוק ב)

"וַיָּבֹא יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן אֲשֶׁר גָּר שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק: " (בראשית פרשת וישלח פרק לה פסוק כז)

"וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה: " (יהושע פרק יד פסוק טו)

"וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה אֶל הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּחֶבְרוֹן וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע וַיַּכּוּ אֶת שֵׁשַׁי וְאֶת אֲחִימַן וְאֶת תַּלְמָי: " (שופטים פרק א פסוק י)

-יתכן שהשם חברון הוא על שם אדם בשם חברון משבט יהודה או משבט לוי, כי חברון היתה אחת מערי הלויים בתוך נחלתו של שבט יהודה:

" בְּנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה שְׁלוֹשָׁה נוֹלַד לוֹ מִבַּת שׁוּעַ הַכְּנַעֲנִית וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק וַיְמִיתֵהוּ: ס  וְתָמָר כַּלָּתוֹ יָלְדָה לּוֹ אֶת פֶּרֶץ וְאֶת זָרַח כָּל בְּנֵי יְהוּדָה חֲמִשָּׁה: ס  בְּנֵי פֶרֶץ חֶצְרוֹן וְחָמוּל…וּבְנֵי חֶצְרוֹן אֲשֶׁר נוֹלַד לוֹ אֶת יְרַחְמְאֵל וְאֶת רָם וְאֶת כְּלוּבָי… וּבְנֵי כָלֵב אֲחִי יְרַחְמְאֵל מֵישָׁע בְּכֹרוֹ הוּא אֲבִי זִיף וּבְנֵי מָרֵשָׁה אֲבִי חֶבְרוֹן:  וּבְנֵי חֶבְרוֹן קֹרַח וְתַפֻּחַ וְרֶקֶם וָשָׁמַע:" (דברי הימים א פרק ב, ג-מג)

"וּבְנֵי קְהָת עַמְרָם יִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל:" (דברי הימים א פרק ה פסוק כח)

הפסוק "וירם מאגג מלכו"[28] המזכיר את אגג מלך עמלק שחי בתקופתו של שאול

איזכורו של ארם נהריים שהיתה בשליטת הארמים בתקופה מאוחרת לימי האבות (סוף מאה-12)[29]

איזכורה של העיר "אור כשדים" – הכשדים נזכרים בתעודות רק מהמאה ה-9 לפנה"ס[30]

תיאור גמלים בארץ ישראל. – הגמל בוית באופן נרחב רק בשלהי האלף השני לפני הספירה.[31]

איזכורם של הפלשתים בספר בראשית. – הפלשתים הגיעו לארץ רק במהלך המאה ה12 לפני הספירה.[32]

העמים אדום מואב ועמון נוסדו בזמן מקביל לערך לייסודה של המלוכה בישראל, ולא היו קיימים בזמנו של משה[33]

 

הוספות נביאים אחרים בתורה

התגלות התורה רק התחילה עם משה, אך דבר אלוהים המשיך להתגלות לנביאיו בכל תקופת המלוכה. עוד בחיי משה אלוהים התגלה ודיבר עם אהרן. ב11 מקומות[34] בתורה אמנם אלוהים אומר למשה לומר לאהרן משהו, אך ב5 מקומות אחרים, אלוהים מדבר ישירות עם אהרן בלי תיווכו של  משה[35]. פסוקים אחרים במקרא מראים רושם שנביאים אחרים גם גילו תורה ומצוות ומסרו אותם לעם:

" וַיָּעַד יְקֹוָק בְּיִשְׂרָאֵל וּבִיהוּדָה בְּיַד כָּל נביאו נְבִיאֵי כָל חֹזֶה לֵאמֹר שֻׁבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְשִׁמְרוּ מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבֹתֵיכֶם וַאֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי אֲלֵיכֶם בְּיַד עֲבָדַי הַנְּבִיאִים: " (מלכים ב פרק יז, יג)

" וַיַּעֲמֵד אֶת הַלְוִיִּם בֵּית יְקֹוָק בִּמְצִלְתַּיִם בִּנְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת בְּמִצְוַת דָּוִיד וְגָד חֹזֵה הַמֶּלֶךְ וְנָתָן הַנָּבִיא כִּי בְיַד יְקֹוָק הַמִּצְוָה בְּיַד נְבִיאָיו: "

על תקופת המלוכה בירושלים נאמר:

"כי מציון תצא תורה, ודבר ה' מירושלים"

חשוב לשים פסוק זה לנגד עינינו כי ככל שמרבים לחקור את תהליך כתיבתה ועריכתה של התורה, נראה שצריך לקבל את משמעות הפשט של הפסוק הזה.

תורה בזמן יהושע

בספר יהושע מתואר שיהושע כתב דברים מסויימים בתורה:

"וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט בִּשְׁכֶם:  וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים וַיִּקַּח אֶבֶן גְּדוֹלָה וַיְקִימֶהָ שָּׁם תַּחַת הָאַלָּה אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ יהוה:" (יהושע פרק כד,כה-כו)

מסופר כאן שיהושע כתב את דברי הברית בשכם בספר תורת אלוהים. אולי אפשר להבין מזה שאת הציווי לכרות ברית בהר עיבל ולערוך שם את טקס הברכות והקללות (המופיע בספר דברים) נכתב מאוחר יותר, אחרי שבני ישראל כבר ערכו את הטקס הזה בהר עיבל כמתואר בספר יהושע.

תורה בזמן שמואל

מה טיבה של הזכרת משה אהרן ושמואל באותו פסוק[36] לקמן?

"רוֹמְמוּ יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הוּא:

מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ קֹרִאים אֶל יְקֹוָק וְהוּא יַעֲנֵם:

בְּעַמּוּד עָנָן יְדַבֵּר אֲלֵיהֶם  שָׁמְרוּ עֵדֹתָיו וְחֹק נָתַן לָמוֹ:

יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ אַתָּה עֲנִיתָם אֵל נֹשֵׂא הָיִיתָ לָהֶם וְנֹקֵם עַל עֲלִילוֹתָם:

רוֹמְמוּ יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ כִּי קָדוֹשׁ יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ:" (תהלים פרק צט)

על שלושתם נאמר "וחוק נתן למו". איזה חוק נתן אלוהים לשמואל? אנחנו יודעים שלפחות[37] את משפטי וחוקי המלוכה, אלוהים נתן לשמואל, ושמואל כתב אותם "בספר" (כנראה ספר התורה):

משפט המלוכה:

" וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל וַיָּשֶׂם אֶת בָּנָיו שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵל:  וַיְהִי שֶׁם בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל וְשֵׁם מִשְׁנֵהוּ אֲבִיָּה שֹׁפְטִים בִּבְאֵר שָׁבַע:  וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בדרכו בִּדְרָכָיו וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט: פ  וַיִּתְקַבְּצוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה:  וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם:  וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל יְקֹוָק: פ  וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם:  כְּכָל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשׂוּ מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיַּעַזְבֻנִי וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים כֵּן הֵמַּה עֹשִׂים גַּם לָךְ:  וְעַתָּה שְׁמַע בְּקוֹלָם אַךְ כִּי הָעֵד תָּעִיד בָּהֶם וְהִגַּדְתָּ לָהֶם מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם: ס  וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵת כָּל דִּבְרֵי יְקֹוָק אֶל הָעָם הַשֹּׁאֲלִים מֵאִתּוֹ מֶלֶךְ: ס  וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ:  וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ:  וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת:  וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו:  וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו:  וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ:  צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים:  וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם וְלֹא יַעֲנֶה יְקֹוָק אֶתְכֶם בַּיּוֹם הַהוּא:  וַיְמָאֲנוּ הָעָם לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי אִם מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ:  וְהָיִינוּ גַם אֲנַחְנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמֹתֵנוּ:  וַיִּשְׁמַע שְׁמוּאֵל אֵת כָּל דִּבְרֵי הָעָם וַיְדַבְּרֵם בְּאָזְנֵי יְקֹוָק: פ  וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹלָם וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל לְכוּ אִישׁ לְעִירוֹ: "[38]

"וַיְדַבֵּר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם אֵת מִשְׁפַּט הַמְּלֻכָה וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר וַיַּנַּח לִפְנֵי יְקֹוָק וַיְשַׁלַּח שְׁמוּאֵל אֶת כָּל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ:"[39]

אותו מטבע לשון "אשימה עלי מלך ככל הגוים" מופיע בתורה בספר דברים כפסוק מקדים להלכות המלוכה:

"ס  כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי:  שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא:  רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַיקֹוָק אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד:  וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד:  וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם:  וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם:  לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל: ס "[40]

פרט חשוב נוסף בפרק תהילים שראינו לעיל הוא מה שנאמר שם "בעמוד ענן ידבר אליהם". אנו מכירים את עמוד הענן בקשר למשה ואהרן אך מה פשר עמוד הענן בהקשר של דיבור עם שמואל? בתורה נאמר שאלוהים מתגלה על הכפורת (המכסה את ארון הקודש) בענן:

"וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת:" (ויקרא פרק טז , ב)

ענן זה נוצר כמובן מאש הקטורת שקרבה שם:

"וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי יְקֹוָק וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת:" (ויקרא פרק טז , יג)

מכאן משתמע שאלוהים נראה על הכפורת בענן הקטורת, וענן הקטורת נקרא גם עמוד ענן, כי הקטורת נשרפת ויוצרת עשן שעולה כענן בצורת עמוד. אנחנו יודעים שאלוהים דיבר אל משה מבין שני הכרובים, כלומר מעל הכפורת. גם שמואל, שהיה לוי ולא כהן,[41]כשהוא היה בהיכל, שמע את דבר האלוהים ליד ארון הקודש:

" וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת יְקֹוָק לִפְנֵי עֵלִי וּדְבַר יְקֹוָק הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם אֵין חָזוֹן נִפְרָץ: ס  וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא וְעֵלִי שֹׁכֵב בִּמְקוֹמוֹ ועינו וְעֵינָיו הֵחֵלּוּ כֵהוֹת לֹא יוּכַל לִרְאוֹת:  וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב בְּהֵיכַל יְקֹוָק אֲשֶׁר שָׁם אֲרוֹן אֱלֹהִים: פ  וַיִּקְרָא יְקֹוָק אֶל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: " (שמואל א פרק ג, א-ד)

מכל הנ"ל רואים שהמקרא משווה בין משה אהרן ושמואל על רקע ששלושתם זכו להתגלותו של אלוהים דרך עמוד הענן, וכן קיבלו חוקים/תורה ממנו.

תורה בזמן דוד

דוד המלך היה גם נביא, ונקרא בכתובים "איש האלוהים":

"וְרָאשֵׁי הַלְוִיִּם חֲשַׁבְיָה שֵׁרֵבְיָה וְיֵשׁוּעַ בֶּן קַדְמִיאֵל וַאֲחֵיהֶם לְנֶגְדָּם לְהַלֵּל לְהוֹדוֹת בְּמִצְוַת דָּוִיד אִישׁ הָאֱלֹהִים מִשְׁמָר לְעֻמַּת מִשְׁמָר: " (נחמיה פרק יב פסוק כד)

"וְאֶחָיו שְׁמַעְיָה וַעֲזַרְאֵל מִלֲלַי גִּלֲלַי מָעַי נְתַנְאֵל וִיהוּדָה חֲנָנִי בִּכְלֵי שִׁיר דָּוִיד אִישׁ הָאֱלֹהִים וְעֶזְרָא הַסּוֹפֵר לִפְנֵיהֶם: " (נחמיה פרק יב פסוק לו)

"וַיַּעֲמֵד כְּמִשְׁפַּט דָּוִיד אָבִיו אֶת מַחְלְקוֹת הַכֹּהֲנִים עַל עֲבֹדָתָם וְהַלְוִיִּם עַל מִשְׁמְרוֹתָם לְהַלֵּל וּלְשָׁרֵת נֶגֶד הַכֹּהֲנִים לִדְבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ וְהַשּׁוֹעֲרִים בְּמַחְלְקוֹתָם לְשַׁעַר וָשָׁעַר כִּי כֵן מִצְוַת דָּוִיד אִישׁ הָאֱלֹהִים: " (דברי הימים ב פרק ח פסוק יד)

במקום אחד במקרא מיוחסים החוקים לדוד ולא נקראים חוקות משה אלא "חוקות דוד":

"וַיֶּאֱהַב שְׁלֹמֹה אֶת יְקֹוָק לָלֶכֶת בְּחֻקּוֹת דָּוִד אָבִיו רַק בַּבָּמוֹת הוּא מְזַבֵּחַ וּמַקְטִיר: " (מלכים א פרק ג פסוק ג)

במקומות אחרים חוקים אלו נקראים דרכי דוד:

"וַיְהִי יְקֹוָק עִם יְהוֹשָׁפָט כִּי הָלַךְ בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו הָרִאשֹׁנִים וְלֹא דָרַשׁ לַבְּעָלִים: " (דברי הימים ב פרק יז פסוק ג)

"בֶּן שְׁמוֹנֶה שָׁנִים יֹאשִׁיָּהוּ בְמָלְכוֹ וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם:  וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק וַיֵּלֶךְ בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו וְלֹא סָר יָמִין וּשְׂמֹאול:" (דברי הימים ב פרק לד, א-ב)

אנו יודעים שדוד גם הוסיף מצוות שאמנם לא כתובות בתורה שלפנינו, אך הן מצוות שנהגו בזמן בית המקדש:

-24 משמרות כהונה ולוייה

-להלל ולהודות לה' בשירה וניגון ע"י הלויים במקדש

-שוערים (שומרי בית המקדש)

דוד גם שינה את גיל הגיוס של הלויים לשרת בקודש. בפסוקים בתורה יש סתירה אודות מאיזה גיל הלויים צריכים לשרת במשכן:

1) 25 שנה:

"וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:  זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה יָבוֹא לִצְבֹא צָבָא בַּעֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד:  וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה וְלֹא יַעֲבֹד עוֹד:  וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִשְׁמֹר מִשְׁמֶרֶת וַעֲבֹדָה לֹא יַעֲבֹד כָּכָה תַּעֲשֶׂה לַלְוִיִּם בְּמִשְׁמְרֹתָם" (במדבר פרק ח, כג-כו)

2) 30 שנה:

"וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:  נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת מִתּוֹךְ בְּנֵי לֵוִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם:  מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל בָּא לַצָּבָא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד:  זֹאת עֲבֹדַת בְּנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים…וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:  נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם:  מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה עַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּפְקֹד אוֹתָם כָּל הַבָּא לִצְבֹא צָבָא לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד…בְּנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם תִּפְקֹד אֹתָם:  מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּפְקְדֵם כָּל הַבָּא לַצָּבָא לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד" (במדבר פרק ד, א-מט)

בכל אופן בספר דברי הימים נאמר שדוד שינה את גיל גיוס הלויים מבן 30 לבן 20 שנה,

"אֵלֶּה בְנֵי לֵוִי לְבֵית אֲבֹתֵיהֶם רָאשֵׁי הָאָבוֹת לִפְקוּדֵיהֶם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת לְגֻלְגְּלֹתָם עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה לַעֲבֹדַת בֵּית יְקֹוָק מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה:  כִּי אָמַר דָּוִיד הֵנִיחַ יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְעַמּוֹ וַיִּשְׁכֹּן בִּירוּשָׁלִַם עַד לְעוֹלָם:  וְגַם לַלְוִיִּם אֵין לָשֵׂאת אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל כֵּלָיו לַעֲבֹדָתוֹ:  כִּי בְדִבְרֵי דָוִיד הָאַחֲרֹנִים הֵמָּה מִסְפַּר בְּנֵי לֵוִי מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָעְלָה:  כִּי מַעֲמָדָם לְיַד בְּנֵי אַהֲרֹן לַעֲבֹדַת בֵּית יְקֹוָק עַל הַחֲצֵרוֹת וְעַל הַלְּשָׁכוֹת וְעַל טָהֳרַת לְכָל קֹדֶשׁ וּמַעֲשֵׂה עֲבֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים:  וּלְלֶחֶם הַמַּעֲרֶכֶת וּלְסֹלֶת לְמִנְחָה וְלִרְקִיקֵי הַמַּצּוֹת וְלַמַּחֲבַת וְלַמֻּרְבָּכֶת וּלְכָל מְשׂוּרָה וּמִדָּה:  וְלַעֲמֹד בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר לְהֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַיקֹוָק וְכֵן לָעָרֶב:  וּלְכֹל הַעֲלוֹת עֹלוֹת לַיקֹוָק לַשַּׁבָּתוֹת לֶחֳדָשִׁים וְלַמֹּעֲדִים בְּמִסְפָּר כְּמִשְׁפָּט עֲלֵיהֶם תָּמִיד לִפְנֵי יְקֹוָק:  וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ וּמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי אַהֲרֹן אֲחֵיהֶם לַעֲבֹדַת בֵּית יְקֹוָק: " (דברי הימים א פרק כג, כד-לב)

נציין גם שאת תבנית בית המקדש הראשון קיבל דוד ברוח נבואה מאלוהים:

"וְאַתָּה שְׁלֹמֹה בְנִי דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה כִּי כָל לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ יְקֹוָק וְכָל יֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת מֵבִין אִם תִּדְרְשֶׁנּוּ יִמָּצֵא לָךְ וְאִם תַּעַזְבֶנּוּ יַזְנִיחֲךָ לָעַד:  רְאֵה עַתָּה כִּי יְקֹוָק בָּחַר בְּךָ לִבְנוֹת בַּיִת לַמִּקְדָּשׁ חֲזַק וַעֲשֵׂה: פ  וַיִּתֵּן דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ אֶת תַּבְנִית הָאוּלָם וְאֶת בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו וַעֲלִיֹּתָיו וַחֲדָרָיו הַפְּנִימִים וּבֵית הַכַּפֹּרֶת:  וְתַבְנִית כֹּל אֲשֶׁר הָיָה בָרוּחַ עִמּוֹ לְחַצְרוֹת בֵּית יְקֹוָק וּלְכָל הַלְּשָׁכוֹת סָבִיב לְאֹצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּלְאֹצְרוֹת הַקֳּדָשִׁים:  וּלְמַחְלְקוֹת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וּלְכָל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית יְקֹוָק וּלְכָל כְּלֵי עֲבוֹדַת בֵּית יְקֹוָק:  לַזָּהָב בַּמִּשְׁקָל לַזָּהָב לְכָל כְּלֵי עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה לְכֹל כְּלֵי הַכֶּסֶף בְּמִשְׁקָל לְכָל כְּלֵי עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה:  וּמִשְׁקָל לִמְנֹרוֹת הַזָּהָב וְנֵרֹתֵיהֶם זָהָב בְּמִשְׁקַל מְנוֹרָה וּמְנוֹרָה וְנֵרֹתֶיהָ וְלִמְנֹרוֹת הַכֶּסֶף בְּמִשְׁקָל לִמְנוֹרָה וְנֵרֹתֶיהָ כַּעֲבוֹדַת מְנוֹרָה וּמְנוֹרָה:  וְאֶת הַזָּהָב מִשְׁקָל לְשֻׁלְחֲנוֹת הַמַּעֲרֶכֶת לְשֻׁלְחַן וְשֻׁלְחָן וְכֶסֶף לְשֻׁלְחֲנוֹת הַכָּסֶף:  וְהַמִּזְלָגוֹת וְהַמִּזְרָקוֹת וְהַקְּשָׂוֹת זָהָב טָהוֹר וְלִכְפוֹרֵי הַזָּהָב בְּמִשְׁקָל לִכְפוֹר וּכְפוֹר וְלִכְפוֹרֵי הַכֶּסֶף בְּמִשְׁקָל לִכְפוֹר וּכְפוֹר:  וּלְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת זָהָב מְזֻקָּק בַּמִּשְׁקָל וּלְתַבְנִית הַמֶּרְכָּבָה הַכְּרֻבִים זָהָב לְפֹרְשִׂים וְסֹכְכִים עַל אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק:  הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד יְקֹוָק עָלַי הִשְׂכִּיל כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית:  וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ חֲזַק וֶאֱמַץ וַעֲשֵׂה אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת כִּי יְקֹוָק אֱלֹהִים אֱלֹהַי עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ עַד לִכְלוֹת כָּל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית יְקֹוָק:  וְהִנֵּה מַחְלְקוֹת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְכָל עֲבוֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים וְעִמְּךָ בְכָל מְלָאכָה לְכָל נָדִיב בַּחָכְמָה לְכָל עֲבוֹדָה וְהַשָּׂרִים וְכָל הָעָם לְכָל דְּבָרֶיךָ:" (דברי הימים א פרק כח, ט-כא)

תורה בזמן חזקיהו

חזקיהו המלך עשה רפורמות בעם כדי להסיר את עבודת האלילים שהיתה נפוצה בעם. כמו כן הוא מינה אנשים כדי לערוך ולהעתיק חלק מכתבי הקודש,

"גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה: " (משלי פרק כה פסוק א)

ע"פ דברי רבשקה בספר דברי הימים, חזקיהו גם ריכז את פולחן עבודת יהוה בירושלים וקבע "לפני מזבח אחד תשתחוו"

"הֲלֹא הוּא יְחִזְקִיָּהוּ הֵסִיר אֶת בָּמֹתָיו וְאֶת מִזְבְּחֹתָיו וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר לִפְנֵי מִזְבֵּחַ אֶחָד תִּשְׁתַּחֲווּ וְעָלָיו תַּקְטִירוּ: " (דברי הימים ב פרק לב, יב)

ריכוז הפולחן הוא מוטיב שמופיע בספר דברים, האוסר על הקרבת קרבנות לאלוהים מחוץ לבית המקדש בירושלים. רעיון זה עולה רק מספר דברים ולא משאר חומשי התורה.

עובדה זו מאחרת את כתיבתו של ספר דברים לסוף ימי המלוכה. לפי ספר מלכים המלך אסא לא הסיר את הבמות לה'. לפי ספר דברי הימים אסא הסיר כנראה רק את הבמות לע"ז. כמו כן לפי דברי הימים המלך יהושפט אמנם הסיר במות, אך לא ברור אם הן הבמות לה' או לע"ז:

"וַיְהִי יְקֹוָק עִם יְהוֹשָׁפָט כִּי הָלַךְ בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו הָרִאשֹׁנִים וְלֹא דָרַשׁ לַבְּעָלִים:  כִּי לֵאלֹהֵי אָבִיו דָּרָשׁ וּבְמִצְוֹתָיו הָלָךְ וְלֹא כְּמַעֲשֵׂה יִשְׂרָאֵל:  וַיָּכֶן יְקֹוָק אֶת הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ וַיִּתְּנוּ כָל יְהוּדָה מִנְחָה לִיהוֹשָׁפָט וַיְהִי לוֹ עֹשֶׁר וְכָבוֹד לָרֹב:  וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי יְקֹוָק וְעוֹד הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְאֶת הָאֲשֵׁרִים מִיהוּדָה: פ  וּבִשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ שָׁלַח לְשָׂרָיו לְבֶן חַיִל וּלְעֹבַדְיָה וְלִזְכַרְיָה וְלִנְתַנְאֵל וּלְמִיכָיָהוּ לְלַמֵּד בְּעָרֵי יְהוּדָה:  וְעִמָּהֶם הַלְוִיִּם שְׁמַעְיָהוּ וּנְתַנְיָהוּ וּזְבַדְיָהוּ וַעֲשָׂהאֵל ושמרימות וּשְׁמִירָמוֹת וִיהוֹנָתָן וַאֲדֹנִיָּהוּ וְטוֹבִיָּהוּ וְטוֹב אֲדוֹנִיָּה הַלְוִיִּם וְעִמָּהֶם אֱלִישָׁמָע וִיהוֹרָם הַכֹּהֲנִים:  וַיְלַמְּדוּ בִּיהוּדָה וְעִמָּהֶם סֵפֶר תּוֹרַת יְקֹוָק וַיָּסֹבּוּ בְּכָל עָרֵי יְהוּדָה וַיְלַמְּדוּ בָּעָם: " (דברי הימים ב פרק יז, ג-ט)

לא ברור לכן אם חזקיהו באמת היה הראשון שהסיר את הבמות לה' וריכז את הפולחן בירושלים בלבד, כפי שמופיע בספר דברים, אך ע"פ משפט סיכום שמתייחס לפעולותיו של חזקיהו, מצטיירת תמונה שמייחסת לחזקיהו תרומה ניכרת בתורה ובמצוות:

" וַיַּעַשׂ כָּזֹאת יְחִזְקִיָּהוּ בְּכָל יְהוּדָה וַיַּעַשׂ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר וְהָאֱמֶת לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהָיו:  וּבְכָל מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר הֵחֵל בַּעֲבוֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים וּבַתּוֹרָה וּבַמִּצְוָה לִדְרֹשׁ לֵאלֹהָיו בְּכָל לְבָבוֹ עָשָׂה וְהִצְלִיחַ: " (דברי הימים ב פרק לא, כ-כא)

תורה בזמן יאשיהו

ישנו תיאור מרתק שמופיע פעמיים בתנ"ך, בספר מלכים ובספר דברי הימים, שמספר אודות ספר תורה שנמצא בפתע פתאום בבית המקדש ומעורר התפעלות רבה וחזרה בתשובה המונית בראשותו של מלך יהודה בימים ההם, יאשיהו.  נביא כאן את החלק העיקרי של הסיפור:

" וַיְהִי בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אֶת שָׁפָן בֶּן אֲצַלְיָהוּ בֶן מְשֻׁלָּם הַסֹּפֵר בֵּית יְקֹוָק לֵאמֹר:  עֲלֵה אֶל חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְיַתֵּם אֶת הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵּית יְקֹוָק אֲשֶׁר אָסְפוּ שֹׁמְרֵי הַסַּף מֵאֵת הָעָם:  ויתנה וְיִתְּנֻהוּ עַל יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בבית בֵּית יְקֹוָק וְיִתְּנוּ אֹתוֹ לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר בְּבֵית יְקֹוָק לְחַזֵּק בֶּדֶק הַבָּיִת:  לֶחָרָשִׁים וְלַבֹּנִים וְלַגֹּדְרִים וְלִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב לְחַזֵּק אֶת הַבָּיִת:  אַךְ לֹא יֵחָשֵׁב אִתָּם הַכֶּסֶף הַנִּתָּן עַל יָדָם כִּי בֶאֱמוּנָה הֵם עֹשִׂים:  וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עַל שָׁפָן הַסֹּפֵר סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי בְּבֵית יְקֹוָק[42] וַיִּתֵּן חִלְקִיָּה אֶת הַסֵּפֶר אֶל שָׁפָן וַיִּקְרָאֵהוּ:  וַיָּבֹא שָׁפָן הַסֹּפֵר אֶל הַמֶּלֶךְ וַיָּשֶׁב אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר וַיֹּאמֶר הִתִּיכוּ עֲבָדֶיךָ אֶת הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בַבַּיִת וַיִּתְּנֻהוּ עַל יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בֵּית יְקֹוָק:  וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסֹּפֵר לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר סֵפֶר נָתַן לִי חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וַיִּקְרָאֵהוּ שָׁפָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:  וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו:  וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן וְאֶת עַכְבּוֹר בֶּן מִיכָיָה וְאֵת שָׁפָן הַסֹּפֵר וְאֵת עֲשָׂיָה עֶבֶד הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר:  לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת יְקֹוָק בַּעֲדִי וּבְעַד הָעָם וּבְעַד כָּל יְהוּדָה עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַנִּמְצָא הַזֶּה כִּי גְדוֹלָה חֲמַת יְקֹוָק אֲשֶׁר הִיא נִצְּתָה בָנוּ עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֲבֹתֵינוּ עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב עָלֵינוּ:  וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַאֲחִיקָם וְעַכְבּוֹר וְשָׁפָן וַעֲשָׂיָה אֶל חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן תִּקְוָה בֶּן חַרְחַס שֹׁמֵר הַבְּגָדִים וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ:  וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִמְרוּ לָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי:  כֹּה אָמַר יְקֹוָק הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרָא מֶלֶךְ יְהוּדָה:  תַּחַת אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי בְּכֹל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם וְנִצְּתָה חֲמָתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְלֹא תִכְבֶּה:  וְאֶל מֶלֶךְ יְהוּדָה הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם לִדְרֹשׁ אֶת יְקֹוָק כֹּה תֹאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמָעְתָּ:  יַעַן רַךְ לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע מִפְּנֵי יְקֹוָק בְּשָׁמְעֲךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו לִהְיוֹת לְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה וַתִּקְרַע אֶת בְּגָדֶיךָ וַתִּבְכֶּה לְפָנָי וְגַם אָנֹכִי שָׁמַעְתִּי נְאֻם יְקֹוָק:  לָכֵן הִנְנִי אֹסִפְךָ עַל אֲבֹתֶיךָ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל קִבְרֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם וְלֹא תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ בְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיָּשִׁיבוּ אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר:  וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיַּאַסְפוּ אֵלָיו כָּל זִקְנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם:  וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית יְקֹוָק וְכָל אִישׁ יְהוּדָה וְכָל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אִתּוֹ וְהַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים וְכָל הָעָם לְמִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם אֶת כָּל דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית הַנִּמְצָא בְּבֵית יְקֹוָק:  וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל הָעַמּוּד וַיִּכְרֹת אֶת הַבְּרִית לִפְנֵי יְקֹוָק לָלֶכֶת אַחַר יְקֹוָק וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְאֶת עֵדְוֹתָיו וְאֶת חֻקֹּתָיו בְּכָל לֵב וּבְכָל נֶפֶשׁ לְהָקִים אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת הַכְּתֻבִים עַל הַסֵּפֶר הַזֶּה וַיַּעֲמֹד כָּל הָעָם בַּבְּרִית:  וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶת כֹּהֲנֵי הַמִּשְׁנֶה וְאֶת שֹׁמְרֵי הַסַּף לְהוֹצִיא מֵהֵיכַל יְקֹוָק אֵת כָּל הַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִם לַבַּעַל וְלָאֲשֵׁרָה וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם וַיִּשְׁרְפֵם מִחוּץ לִירוּשָׁלִַם בְּשַׁדְמוֹת קִדְרוֹן וְנָשָׂא אֶת עֲפָרָם בֵּית אֵל:  וְהִשְׁבִּית אֶת הַכְּמָרִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה וּמְסִבֵּי יְרוּשָׁלִָם וְאֶת הַמְקַטְּרִים לַבַּעַל לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וְלַמַּזָּלוֹת וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם:  וַיֹּצֵא אֶת הָאֲשֵׁרָה מִבֵּית יְקֹוָק מִחוּץ לִירוּשָׁלִַם אֶל נַחַל קִדְרוֹן וַיִּשְׂרֹף אֹתָהּ בְּנַחַל קִדְרוֹן וַיָּדֶק לְעָפָר וַיַּשְׁלֵךְ אֶת עֲפָרָהּ עַל קֶבֶר בְּנֵי הָעָם:  וַיִּתֹּץ אֶת בָּתֵּי הַקְּדֵשִׁים אֲשֶׁר בְּבֵית יְקֹוָק אֲשֶׁר הַנָּשִׁים אֹרְגוֹת שָׁם בָּתִּים לָאֲשֵׁרָה:  וַיָּבֵא אֶת כָּל הַכֹּהֲנִים מֵעָרֵי יְהוּדָה וַיְטַמֵּא אֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר קִטְּרוּ שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים מִגֶּבַע עַד בְּאֵר שָׁבַע וְנָתַץ אֶת בָּמוֹת הַשְּׁעָרִים אֲשֶׁר פֶּתַח שַׁעַר יְהוֹשֻׁעַ שַׂר הָעִיר אֲשֶׁר עַל שְׂמֹאול אִישׁ בְּשַׁעַר הָעִיר:  אַךְ לֹא יַעֲלוּ כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֶל מִזְבַּח יְקֹוָק בִּירוּשָׁלִָם כִּי אִם אָכְלוּ מַצּוֹת בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם:  וְטִמֵּא אֶת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵי בני בֶן הִנֹּם לְבִלְתִּי לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת בְּנוֹ וְאֶת בִּתּוֹ בָּאֵשׁ לַמֹּלֶךְ:  וַיַּשְׁבֵּת אֶת הַסּוּסִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה לַשֶּׁמֶשׁ מִבֹּא בֵית יְקֹוָק אֶל לִשְׁכַּת נְתַן מֶלֶךְ הַסָּרִיס אֲשֶׁר בַּפַּרְוָרִים וְאֶת מַרְכְּבוֹת הַשֶּׁמֶשׁ שָׂרַף בָּאֵשׁ:  וְאֶת הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר עַל הַגָּג עֲלִיַּת אָחָז אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֶת הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית יְקֹוָק נָתַץ הַמֶּלֶךְ וַיָּרָץ מִשָּׁם וְהִשְׁלִיךְ אֶת עֲפָרָם אֶל נַחַל קִדְרוֹן:  וְאֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר מִימִין לְהַר הַמַּשְׁחִית אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְעַשְׁתֹּרֶת שִׁקֻּץ צִידֹנִים וְלִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב וּלְמִלְכֹּם תּוֹעֲבַת בְּנֵי עַמּוֹן טִמֵּא הַמֶּלֶךְ:  וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבוֹת וַיִּכְרֹת אֶת הָאֲשֵׁרִים וַיְמַלֵּא אֶת מְקוֹמָם עַצְמוֹת אָדָם:  וְגַם אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּבֵית אֵל הַבָּמָה אֲשֶׁר עָשָׂה יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל גַּם אֶת הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא וְאֶת הַבָּמָה נָתָץ וַיִּשְׂרֹף אֶת הַבָּמָה הֵדַק לְעָפָר וְשָׂרַף אֲשֵׁרָה:  וַיִּפֶן יֹאשִׁיָּהוּ וַיַּרְא אֶת הַקְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁם בָּהָר וַיִּשְׁלַח וַיִּקַּח אֶת הָעֲצָמוֹת מִן הַקְּבָרִים וַיִּשְׂרֹף עַל הַמִּזְבֵּחַ וַיְטַמְּאֵהוּ כִּדְבַר יְקֹוָק אֲשֶׁר קָרָא אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר קָרָא אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:  וַיֹּאמֶר מָה הַצִּיּוּן הַלָּז אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַנְשֵׁי הָעִיר הַקֶּבֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּא מִיהוּדָה וַיִּקְרָא אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עַל הַמִּזְבַּח בֵּית אֵל:  וַיֹּאמֶר הַנִּיחוּ לוֹ אִישׁ אַל יָנַע עַצְמֹתָיו וַיְמַלְּטוּ עַצְמֹתָיו אֵת עַצְמוֹת הַנָּבִיא אֲשֶׁר בָּא מִשֹּׁמְרוֹן:  וְגַם אֶת כָּל בָּתֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לְהַכְעִיס הֵסִיר יֹאשִׁיָּהוּ וַיַּעַשׂ לָהֶם כְּכָל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית אֵל:  וַיִּזְבַּח אֶת כָּל כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר שָׁם עַל הַמִּזְבְּחוֹת וַיִּשְׂרֹף אֶת עַצְמוֹת אָדָם עֲלֵיהֶם וַיָּשָׁב יְרוּשָׁלִָם:  וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל הָעָם לֵאמֹר עֲשׂוּ פֶסַח לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם כַּכָּתוּב עַל סֵפֶר הַבְּרִית הַזֶּהכִּי לֹא נַעֲשָׂה כַּפֶּסַח הַזֶּה מִימֵי הַשֹּׁפְטִים[43] אֲשֶׁר שָׁפְטוּ אֶת יִשְׂרָאֵל וְכֹל יְמֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי יְהוּדָה:  כִּי אִם בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ נַעֲשָׂה הַפֶּסַח הַזֶּה לַיקֹוָק בִּירוּשָׁלִָם:  וְגַם אֶת הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִים וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַגִּלֻּלִים וְאֵת כָּל הַשִּׁקֻּצִים אֲשֶׁר נִרְאוּ בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם בִּעֵר יֹאשִׁיָּהוּ לְמַעַן הָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַכְּתֻבִים עַל הַסֵּפֶר אֲשֶׁר מָצָא חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן בֵּית יְקֹוָק:  וְכָמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ אֲשֶׁר שָׁב אֶל יְקֹוָק בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ כְּכֹל תּוֹרַת מֹשֶׁה וְאַחֲרָיו לֹא קָם כָּמֹהוּ: "[44]

לאור סיפור מציאת ספר התורה והרפורמות שעשה יאשיהו בעם אפשר גם להבין מדוע הפסוק להלן מציין שדבריו של יאשיהו וחסדיו נכתבו בתורה,

"וְיֶתֶר דִּבְרֵי יֹאשִׁיָּהוּ וַחֲסָדָיו כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת יְהוָה" (דברי הימים ב, לה, כו)

תורה בזמן ירמיהו

בסוף ספר דברי הימים נאמר:

" וַיֶּגֶל הַשְּׁאֵרִית מִן הַחֶרֶב אֶל בָּבֶל וַיִּהְיוּ לוֹ וּלְבָנָיו לַעֲבָדִים עַד מְלֹךְ מַלְכוּת פָּרָס:  לְמַלֹּאות דְּבַר יְקֹוָק בְּפִי יִרְמְיָהוּ עַד רָצְתָה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה שָׁבָתָה לְמַלֹּאות שִׁבְעִים שָׁנָה: פ  וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר יְקֹוָק בְּפִי יִרְמְיָהוּ הֵעִיר יְקֹוָק אֶת רוּחַ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר: ס  כֹּה אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְקֹוָק אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְקֹוָק אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיָעַל:" (דברי הימים ב פרק לו, כ-כג)

הביטוי "עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה", מתייחס לתקופת הגלות (גלות בבל) כעונש על כל אותן השנים שבני ישראל לא שמרו את מצוות השמיטה שבה הארץ צריכה לשבות ממלאכה (זריעה, חרישה, וכו'.). מעניין הוא שצורת הביטוי הזה מופיעה ברשימת הברכות והקללות בפרשת בחוקותי בספר ויקרא כמעט מילה במילה, וסביר להניח שמקורה בדברי ירמיהו שהוכנסו בתקופה מאוחרת יותר לתורה כדי להוות כעין "נבואה שהתגשמה" המתייחסת לגלות בבל:

" אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ:  כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ:  וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף וְנָסוּ מְנֻסַת חֶרֶב וְנָפְלוּ וְאֵין רֹדֵף:  וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי חֶרֶב וְרֹדֵף אָיִן וְלֹא תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם:  וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם:  וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם יִמַּקּוּ בַּעֲוֹנָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיכֶם וְאַף בַּעֲוֹנֹת אֲבֹתָם אִתָּם יִמָּקּוּ:  וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי וְאַף אֲשֶׁר הָלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי:  אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי וְהֵבֵאתִי אֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם:  וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר:  וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם:" (ויקרא פרק כו, לד-מג)

תורה בזמן יחזקאל

בספר יחזקאל פרק מד, ישנה חזרה (עם שינויים מסויימים) של חוקי הכהונה המופיעים בספר ויקרא. חזרה זו תמוהה אם סוברים לפי הדעה המקובלת שהתורה בימי יחזקאל היתה ערוכה כפי שהיא כיום. מדוע שיחזקאל יחזור על חוקי הכהונה אם הם כבר כתובים במפורש בתורה? אך אם מבינים שהתורה אז לא היתה ערוכה כפי שהיא כיום, אין זה תמוה כלל, אלא יש לראות בגירסה שמופיעה בספר יחזקאל ווריאציה אחרת של חוקי הכהונה שהיו נהוגים במקדש.

דבר נוסף, הביטוי "יען וביען" מופיע בכל התנ"ך רק בספר ויקרא ובספר יחזקאל, דבר המרמז שאולי מקור הביטוי הזה בזמנו של יחזקאל הנביא:

"וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם: " (ויקרא פרשת בחקתי פרק כו פסוק מג)

"יַעַן וּבְיַעַן הִטְעוּ אֶת עַמִּי לֵאמֹר שָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם וְהוּא בֹּנֶה חַיִץ וְהִנָּם טָחִים אֹתוֹ תָּפֵל: " (יחזקאל פרק יג פסוק י)

הוספות ע"י נביאים אחרים:

בעניין מצוות מחצית השקל

נראה ברור שהמצווה לפקוד את העם במחצית השקל היא מאוחרת לימי דוד המלך, כי אם זה היה כתוב בתורה בימי דוד, לא היה אז ביקורת על דוד ולא היתה מגפה בעם. כמו כן הסיפור לא מזכיר כלל את אי-אסיפת מחצית השקל מהעם אלא עצם המפקד של העם היה אסור כמו שיואב אמר (בנוסח בדברי הימים) "למה יהיה לאשמה לישראל". לכן נראה שבתקופה מאוחרת לדוד כאשר ראו בכל זאת צורך לפקוד את העם, עשו זאת בעזרת נתינת מחצית השקל תרומה לה' כדי שה' יכפר על המפקד ולא יהיה נגף בעם כבימי דוד.

חלק ממשפטי המלוכה

יתכן מאוד שאת הקטע לעיל בספר דברים שאוסר על מלך להרבות סוסים, נשים, וכסף וזהב, הוסיפו נביאים אחרים שחיו לאחר זמנו של שלמה המלך, והפיקו לקחים ומסקנות מתוך ימי מלכותו של שלמה והפילוג אחרי מותו בין ממלכת יהודה וישראל.

מדוע ייחסו את כל התורה למשה?

בשלב מסויים, החכמים הנחילו לעם ספר מקודש עם תוכן תורת ישראל, ואמרו לעם שכל המכלול הזה, כל חמישה חומשי התורה, נכתב ע"י משה מפי אלוהים בהר סיני. רק כך היה העם, שהיה ציבור פרימיטיבי למדי וראה הכל שחור לבן, יכול היה להתחנך על יסודות התורה ויראת שמים. החכמים לא יכלו לומר לעם, "תשמעו, אנחנו לא יודעים בדויק מי כתב את ספר בראשית, וחלק מהדברים משה אמרם וחלק נכתבו ע"י נביאים ומלכים אחרים. העם היה צריך אמונה ברורה בלי גמגומים. הוא היה צריך דברים חתוכים: זאת התורה וכולה נכתבה בידי משה.

אך בימינו כלל העם נהיה יותר משכיל ובקורתי ודורש תשובות לשאלות הקשות שיש לו ולכן צריך לגלות לו את הדברים כפי שהם.

במאמר "השימוש בשקר חינוכי בדברי חז"ל" הזכרנו את המושג פסוידואפיגרפיה (ייחוס מאוחר לחכם אחד). בעניין דומה, פרופ' יאיר זקוביץ מתייחס לספרות המשלים של איסופוס היווני, ומשווה את זה לספרות החכמה והמשלים בתנ"ך (קהלת, משלי) שיוחסו כולם לשלמה המלך:

"…כספרות המקרא אף הספרות האיסופית הנה פריו של תהליך יצירה וגבוש ממושך המשתרע על פני מאות בשנים.

קובץ ראשון של משלים איסופיים נערך ממשלים שרווחו ביוון זמן רב קודם לכן בידי דימיטריוס מפאלירון בשנת 300 לפני הספירה בקרוב כשחלק הארי של ספרות המקרא כבר היה ערוך ומגובש. בעקבות קובץ זה שלא נשתמר – נתגבשו קבצים מאוחרים; כל מאסף ומלקט הוסיף משלים שהיו מוכרים לו, וכך נבנתה האסופה הסופית נדבכים נדבכים כשכולם מיוחסים, בסופו של דבר, לממשל איסופוס, ממש כשם שבישראל יחסו את ספרות המשל והחכמה, שנתגבשה ונצטברה במשך מאות בשנים, לחכם באדם לשלמה"[45]

באופן דומה ולאור כל מה שכתבנו במאמר זה, אנשי כנסת הגדולה בתחילת תקופת בית שני ייחסו את כל ספרות התורה והמצוות לנותן התורה הראשון, משה.

ראינו אמנם לעיל את דבריו של ר' יוסף טוב עלם שכתב,

"זה הסוד אין ראוי להודיעו לבני אדם בעבור שלא יזלזלו בתורה, כי מי שאיננו משכיל לא ידע להפריש בין הפסוקים שנכתבו בהם מצוות ובין הפסוקים שנכתב בהם סיפור דברים. גם בעבור האומות[המוסלמים], שאומרים לנו תורתכם הייתה אמת, רק החלפתם אותה ושיניתם בה, על כן אמר והמשכיל ידום, כי המשכיל יודע כי זה לא יזיק, רק הפתאים יאשימו על ככה"

אך דבריו נאמרו לדור שמעטים בו היו משכילים, ובאמת ה"סוד" הזה שמשה לא כתב את כל התורה, היה ראוי להסתיר מההמונים. אבל היום כבר כל החוקרים וכן רבנים רבים מסכימים לכל העובדות שמוכיחות שהתורה חוברה ע"י מספר חכמים.

שלבי עריכת התורה לקובץ אחד כפי שהיא היום (חמישה חומשי תורה)

תפקידם של עזרא הסופר ואנשי כנסת הגדולה בתחילת תקופת בית שני

ישנה מחלוקת בחז"ל האם התורה "חתומה ניתנה" או "מגילות מגילות ניתנה"[46]. בדרך כלל מפרשים שהכוונה היא האם התורה ניתנה למשה ומשה כתבה בפעם אחת כקובץ אחד "חתומה ניתנה", או שמשה כל פעם כתב חלק מהתורה ומסרה לעם ישראל בתקופת 40 שנות הנדודים במדבר. לאור מה שכתבנו במאמר זה, אפשר לתת הסבר חדש למחלוקת זו. המושג "חתומה ניתנה" פירושו שהיו חלקים רבים של "תורה" שצורפו כבר בתקופה קדומה לקובץ אחד, והמושג "מגילות מגילות ניתנה" פירושו שהחלקים הרבים הללו לא סודרו בקובץ אחד עד תקופה מאוחרת יותר.

אחרי גלות בבל, עזרא הכהן, שהיה סופר ובקי בתורה, לקח פיקוד על החזרת עטרת התורה ליושנה, ועשה מספר שינויים ותקנות כדי להנחיל את התורה לישראל מחדש, אחרי שבעים שנה של גלות והתבוללות בבבל.

"הוּא עֶזְרָא עָלָה מִבָּבֶל וְהוּא-סֹפֵר מָהִיר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר-נָתַן יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתֶּן-לוֹ הַמֶּלֶךְ כְּיַד-יְהוָה אֱלֹהָיו עָלָיו כֹּל בַּקָּשָׁתוֹ"[47]

"כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרֹשׁ אֶת-תּוֹרַת יְהוָה וְלַעֲשֹׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט"[48]

רק כשמעבירים לעם קובץ אחד אחיד, עולה החשיבות לשמור על אחידות נוסחו וצורתו. כל עוד היתה התורה במקדש בידי הכוהנים, זה לא היה משנה אם פרשה אחת נמצאת לפני פרשה אחרת, או מגילה זו מופיעה כאן או שם. אך כאשר מפרסמים את כל חלקי התורה בתור ספר יסודי ומרכזי בחיי האומה בפועל ביום יום, אז נחתמה צורתה כפי שהיא כיום.

אפשר לחלק את שלבי עריכתה של התורה לשני שלבים עיקריים:

שלב א. – שינויי תוכן: יצירת אחידות בתוכן, שינויי תוכן, צנזורה

שלב ב. – שינויים טכניים: שינויי כתיב, סידור פרשיות

פעולת עריכת התורה שלקחו על עצמם אנשי כנסת הגדולה היתה מאוד קשה לאור המגוון הרחב של חלקי התורה שהיו צריכים לערוך. כמו כן חלקי תורה אלו גם ניזוקו ונפגמו בצורה כזו או אחרת בתקופת חורבן בית המקדש הראשון וגלות בבל. לעיון והרחבה אודות שינויים אלו ראה מאמר —– . לעיון אודות בעיות עריכה שקיימות בתורה שלפנינו ראה מאמר ביקורת והשוואה טקסטואלית של התורה.

 

הערות:

[1] שמות כד, ז; מלכים ב, פרק כג, ב,כא; דברי הימים ב, פרק לד, ל

[2]

[3] נחמיה ח,ח

[4] נחמיה ט,א

[5] נחמיה ח,א

[6] מלאכי ג, כב

[7] דברי הימים ב כה, ד

[8]  שמות פרק כד, א-יא

[9]  הזכרנו רק את מעשה הכתיבה הגדולים של כתיבת התורה. מוזכר גם שמשה כתב את תיעוד מסעות בני ישראל במדבר "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְקֹוָק וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם" (במדבר פרק לג, ב)

[10] דברים פרק א, ג-ה

[11] דברים פרק ד, ח

[12] דברים פרק ח, א

[13] דברים פרק יא, לב

[14] דברים פרק כו, טז

[15] משנה פירושו "כפול", "חזרה", "פעמיים", כפי שמופיע במקורות אחרים בתורה:

"וְכֶסֶף מִשְׁנֶה קְחוּ בְיֶדְכֶם וְאֶת הַכֶּסֶף הַמּוּשָׁב בְּפִי אַמְתְּחֹתֵיכֶם תָּשִׁיבוּ בְיֶדְכֶם אוּלַי מִשְׁגֶּה הוּא:" (בראשית פרשת מקץ פרק מג פסוק יב) "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה:" (שמות פרשת בשלח פרק טז פסוק כב)

[16] דברים פרק יז, יח

[17] יהושע פרק ח, ל-לה

[18] דברים פרק כד, ח

[19] תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טו עמוד א

[20] אבן עזרא בראשית פרק יב פסוק ו

[21] אבן עזרא דברים פרק א, פסוק ב

[22] אבן עזרא דברים פרק לד פסוק א

[23]

[24] פירוש ר' מנחם ציוני, "ספר ציוני – פירוש על התורה"

[25] בשני מקומות מזכיר הרוקח דבר זה. ראה ספרו של ר' יעקב חיים סופר "הדר יעקב", כרך א', עמ' 39.

[26] עמ' 214

[27]  ראה פירושו של הרד"ק לספר שמואל א (ד,א) : " על האבן העזר – כמו הארון הברי' והכותב אמר זה כי כשהיתה זאת המלחמה אבן נגף היתה ולא אבן עזר ועדיין לא נקראה אבן העזר כי על המלחמה האחרת שעשה שמואל עם פלשתים בין המצפה ובין השן שקרא אותה שמואל אבן העזר שעזרם האל יתברך באותה מלחמה אבל מה שנכתב הנה אבן העזר דברי הסופר הם וכן וירדף עד דן:"

[28] במדבר פרשת בלק פרק כד פסוק ז

[29] נדב נאמן – פרשת 'כיבוש הארץ' בספר יהושע ובמציאות ההיסטורית

[30] נדב נאמן – פרשת 'כיבוש הארץ' בספר יהושע ובמציאות ההיסטורית

[31] נדב נאמן – פרשת 'כיבוש הארץ' בספר יהושע ובמציאות ההיסטורית

[32] נדב נאמן – פרשת 'כיבוש הארץ' בספר יהושע ובמציאות ההיסטורית

[33] נדב נאמן – פרשת 'כיבוש הארץ' בספר יהושע ובמציאות ההיסטורית (עמ' 290)

[34]  ראה  1.  שמות פרשת וארא פרק ז פסוק יט 2.  שמות פרשת וארא פרק ח פסוק א 3.  שמות פרשת וארא פרק ח פסוק יב 4.  ויקרא פרשת צו פרק ו פסוק יח,

  1.  ויקרא פרשת אחרי מות פרק טז פסוק ב6.  ויקרא פרשת אחרי מות פרק יז פסוק ב 7.  ויקרא פרשת אמר פרק כא פסוק יז 8.  ויקרא פרשת אמר פרק כב פסוק ב 9.  ויקרא פרשת אמר פרק כב פסוק יח 10.  במדבר פרשת נשא פרק ו פסוק כג 11.  במדבר פרשת בהעלתך פרק ח פסוק ב

[35]  ראה  1.  שמות פרשת שמות פרק ד פסוק כז

וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַהֲרֹן לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים וַיִּשַּׁק לוֹ:

  1.  ויקרא פרשת שמיני פרק י פסוק ח

וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:

  1.  במדבר פרשת קרח פרק יח פסוק א

וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַהֲרֹן אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ אִתָּךְ תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן הַמִּקְדָּשׁ וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן כְּהֻנַּתְכֶם:

  1.  במדבר פרשת קרח פרק יח פסוק ח

וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל אַהֲרֹן וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה וּלְבָנֶיךָ לְחָק עוֹלָם:

  1.  במדבר פרשת קרח פרק יח פסוק כ

וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַהֲרֹן בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל וְחֵלֶק לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: ס

[36] גם בספר ירמיהו מוזכרים משה ושמואל יחד באותו פסוק:

" וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי אֵין נַפְשִׁי אֶל הָעָם הַזֶּה שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ:" (ירמיהו פרק טו, א)

[37] אפשר להבין גם ע"פ הפסוק לקמן ששמואל היה מורה תורה לעם:

" וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ אַתֶּם עֲשִׂיתֶם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת אַךְ אַל תָּסוּרוּ מֵאַחֲרֵי יְקֹוָק וַעֲבַדְתֶּם אֶת יְקֹוָק בְּכָל לְבַבְכֶם:  וְלֹא תָּסוּרוּ כִּי אַחֲרֵי הַתֹּהוּ אֲשֶׁר לֹא יוֹעִילוּ וְלֹא יַצִּילוּ כִּי תֹהוּ הֵמָּה:  כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְקֹוָק אֶת עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל כִּי הוֹאִיל יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעָם:  גַּם אָנֹכִי חָלִילָה לִּי מֵחֲטֹא לַיקֹוָק מֵחֲדֹל לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם בְּדֶרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה:  אַךְ יְראוּ אֶת יְקֹוָק וַעֲבַדְתֶּם אֹתוֹ בֶּאֱמֶת בְּכָל לְבַבְכֶם כִּי רְאוּ אֵת אֲשֶׁר הִגְדִּל עִמָּכֶם:  וְאִם הָרֵעַ תָּרֵעוּ גַּם אַתֶּם גַּם מַלְכְּכֶם תִּסָּפוּ:" (שמואל א פרק יב, כ-כה)

[38] שמואל א פרק ח, א-כב

[39] שמואל א פרק י, כה

[40] דברים פרק יז, יג-כ

[41] שמואל היה לוי, לא כהן:

שמואל א פרק א

(א) וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיהוּא בֶּן תֹּחוּ בֶן צוּף אֶפְרָתִי:

דברי הימים א פרק ו

(טז) וְאֵלֶּה אֲשֶׁר הֶעֱמִיד דָּוִיד עַל יְדֵי שִׁיר בֵּית יְקֹוָק מִמְּנוֹחַ הָאָרוֹן:

(יז) וַיִּהְיוּ מְשָׁרְתִים לִפְנֵי מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד בַּשִּׁיר עַד בְּנוֹת שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית יְקֹוָק בִּירוּשָׁלִָם וַיַּעַמְדוּ כְמִשְׁפָּטָם עַל עֲבוֹדָתָם:

(יח) וְאֵלֶּה הָעֹמְדִים וּבְנֵיהֶם מִבְּנֵי הַקְּהָתִי הֵימָן הַמְשׁוֹרֵר בֶּן יוֹאֵל בֶּן שְׁמוּאֵל:

(יט) בֶּן אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיאֵל בֶּן תּוֹחַ:

(כ) בֶּן ציף צוּף בֶּן אֶלְקָנָה בֶּן מַחַת בֶּן עֲמָשָׂי:

(כא) בֶּן אֶלְקָנָה בֶּן יוֹאֵל בֶּן עֲזַרְיָה בֶּן צְפַנְיָה:

(כב) בֶּן תַּחַת בֶּן אַסִּיר בֶּן אֶבְיָסָף בֶּן קֹרַח:

(כג) בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי בֶּן יִשְׂרָאֵל:

[42] במקור המקביל כתוב " מָצָא חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן אֶת סֵפֶר תּוֹרַת יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה "

[43] במקור המקביל בדברי הימים כתוב "מימי שמואל הנביא"

[44] מלכים ב פרק כב, א-כ; פרק כג, א-ל. המקור המקביל נמצא בדברי הימים ב פרק לד, א-לג; פרק לה, א-כז

[45] מאמר "בין משלי איסופוס לספרות המקרא" – פרופ' יאיר זקוביץ

[46] תלמוד בבלי מסכת גיטין ס.

[47] עזרא ז, ו

[48] עזרא ז, י