Photo Credit: "tzitzit", Sheynhertz-Unbayg~commonswiki

הלכות ומנהגים שהשתנו במהלך הדורות

ההלכה תמיד השתנתה

כל המעיין בהשתלשלותה של ההלכה יכול לגלות את מגוון הדעות ההלכתיות הלגיטימיות שנדחו ונעלמו במרוצת הדורות. אלו כוללים בין היתר: נוסחי ומנהגי תפילה שונים, הלכות כשרות שונות כגון זמני המתנה שונים בין אכילת בשר לחלב, אכילה מיידית של גבינה אחרי עוף, אכילת בשר ודגים עם אותו סכו"ם, אי חבישת כיפה, פטור מתפילה אם אינו יכול לכוון, דיבור אחרי נטילת ידיים, ועוד רבים.

לאורך הדורות מגוון אירועים היסטוריים וציוני דרך שונים גרמו לרפורמות ושינויים חדים ותמורות במנהגי ישראל. אירועים אלו כוללים את נדודם של קהילות שלמות ממקום למקום בעקבות רעב, מגפות, או תקופות שמד וגירוש כגון גירוש ספרד בסוף המאה ה-15. כמו כן חלו שינויים רבים בעקבות תנועות דתיות חדשות כגון השינויים שחלו בעקבות תנועות מיסטיות והשפעת האריז"ל והקבלה במאה ה-16. אלו השפיעו בעיקר בשינויים רבים בנוסח התפילה כגון תוספת סדר "קבלת שבת" לפני ערבית של שבת, מנהגי ליל שבועות, ליל הושענא רבה, וליל שמחת תורה, ועוד תוספות ושינויים אחרים.

לאור כל השינויים הללו עולה השאלה: עד כמה המנהג מחייב? האם באמת אסור לשנות מנהגים? הרבנים בכל הדורות השתדלו שלא לשנות את מנהג מקומם, מנהגים שהושרשו בתוך הקהילה ושנעשו חלק בלתי נפרד מחיי היהודים בכל מקום ומקום. אך לעיתים ראה פוסק הלכה שמנהג מסויים יסודו בטעות, או שהציבור עצמו התחיל לנהוג מנהג חדש שדחק אט אט את המנהג הישן שהיה מקובל עד אז, או מפני סיבות היסטוריות של מיזוג קהילות אחת בשנייה, או מסיבות אחרות.

דוגמאות לשינוי מנהג בעקבות שינוי מציאותי: היתר נשיאת כפיים לכהן שאינו יכול לבטא את האותיות כראוי, אי אמירת "התכבדו מכובדים…" לפני הכניסה לבית הכסא, היתר למנחמי אבלים לשבת לא ע"ג קרקע, היתר לאבל לשבת ללא עטיפת הראש, מים אחרונים אינו חובה כי אין מלח סדומית, ביטול השבועה בתקופת הגאונים ושימוש בחרם במקום, היתר לימוד תורה לנשים בימינו, ועוד.

בקישורים להלן נציג דוגמאות מגוונות של שינויי מנהגים שהתרחשו בכל קהילות ישראל, אשכנזים, עדות המזרח ותימנים.

הלכות ומנהגים שהשתנו אצל רוב/כל ישראל

הלכות ומנהגים שהשתנו אצל יהודי אשכנז

הלכות ומנהגים שהשתנו אצל עדות המזרח

הלכות ומנהגים שהשתנו אצל יהודי תימן

הסברא קובעת, לא הספר

הסברא קובעת תמיד. לפעמים היא תתאים למנהג הקיים ולפעמים לא ואז משנים את המנהג. רק באופן כללי אומרים שפוסקים לפי התלמוד הבבלי או לפי השולחן ערוך. בסופו של דבר מה שקובע את ההלכה או המנהג הוא הסברא. אם הסברא אומרת שבדין מסויים ראוי לפסוק לפי התלמוד הירושלמי או לפי התוספתא, אז כך תהיה ההלכה. אם פוסק רואה שהדין הנכון אינו לפי מה שכתוב בשולחן ערוך אלא ע"פ מה שכתוב ברמ"א, אז ההלכה תהיה אחרת. אם הפוסק מעוניין למצוא דעה מקלה עבור הציבור שלו יתכן מאוד שהוא ימצא דעה פחות מחמירה בין מאות ואלפי ספרי ההלכה הקיימים. אם הסברא אומרת שהמציאות השתנתה והרבנים רוצים לשנות את ההלכה, אז ההלכה תשתנה, כפי שאכן קרה בעשרות דוגמאות בעבר.

בסופו של דבר, הסברא ולא הספר קובעת מה תהיה ההלכה. הרי, אם ספר מסויים היה קובע את ההלכה מדוע כל הזמן היה צורך לעדכן את אותו הספר ולשנות אותו ולסתור אותו, וכן לכתוב ספרים אחרים במקביל? ומדוע ככל שהתקדמו השנים כמות ספרי ההלכה רק הלכו וגדלו. על כן לא הספר אלא הסברא היא הקובעת בעניני הלכה.

להרחבה בעניין הזה נראה כיצד ספר הפסיקה הגדול השולחן ערוך אמנם היה בעל השפעה רבה, אך מאז כתיבתו והוצאתו לדפוס המשיכו לחלוק עליו כשראו לנכון. ברוב ההלכות לא חלקו על השולחן ערוך אבל לא מפני שספר זה יותר קדוש משאר ספרי ההלכה הקיימים אלא מפני נוחיותו משאר ספרים לפסיקת ההלכה, והיותו מקבץ את כל ההלכות הנצרכות במקום אחד. זה הרי נוח ושימושי כאשר רוב ההלכות שאתה צריך ביום יום מקובצים במקום אחד. ככל שעבר הזמן ספר זה נעשה יותר ויותר פופולרי ופוסקים ומפרשים אחרים כתבו את הערותיהם ופירושיהם על גבי ספר זה. אך לעולם לא נמנעו פוסקי הדורות הבאים מלחלוק על השולחן ערוך ולפסוק אחרת ממנו, כאשר ראו צורך.

מנהגים והלכות בהן המשנה ברורה פוסק שלא כדעת הרמ"א

מנהגים והלכות שעדות המזרח נוהגים שלא כדעת מרן בשולחן ערוך

מנהגים והלכות שיהודי תימן נוהגים שלא כדעת הרמב"ם