Photo Credit - License: CC0 Public Domain

הבעייתיות במושג "מעל-הטבע"

האם נס מתרחש "מעל הטבע"?

במאמר —- עמדנו על הקשר ההדוק בין אלוהים לבין הטבע, בין אלוהים לבין חכמתה של הבריאה המתבטאת בחוקי טבע מופלאים ומדוייקים. לכאורה, לאור עובדות אלו, איזה צורך יש בשימוש במושג הנפוץ ביהדות "מעל הטבע"? מקובל בקרב השקפת ההמון על ניסים, שתרחיש הנס קורה כאשר מידי פעם אלוהים מפר את חוקי הטבע. ובכך הללו סוברים שאלוהים נמצא ושולט "מעל לטבע" ויכול להפר את הטבע כרצונו מתי שירצה.

השקפה זו אולי התאימה לדורות הראשונים שלא הכירו את הטבע לעומקו ולרוחבו. אך עם התפתחות המדע והטכנולוגיה, אנו מגלים את אינסופיותו של אלוהים דווקא בטבע עצמו, ביופיו ובעיקר בסדר ובחוקי הטבע המדוייקים להפליא[1] שיש בתוכו. לדוגמא, היו בעת העתיקה כאלו שהאמינו שמראה הקשת בענן הוא מעשה ניסי "מעל הטבע", אך כבר אז ביוון העתיקה החכמים ידעו שזה התרחשות טבעית, כפי שמזכיר רבי משה בן נחמן (רמב"ן), בפירושו לתורה:

"ואנחנו על כרחנו נאמין לדברי היוונים שמלהט השמש באויר הלח יהיה הקשת בתולדה, כי בכלי מים לפני השמש יראה כמראה הקשת, וכאשר נסתכל עוד בלשון הכתוב נבין כן, כי אמר את קשתי "נתתי" בענן, ולא אמר "אני נותן" בענן, כאשר אמר זאת אות הברית אשר "אני נותן". ומלת קשתי מורה שהיתה לו הקשת תחלה. ולכן נפרש הכתוב, הקשת אשר נתתי בענן מיום הבריאה תהיה מן היום הזה והלאה לאות ברית ביני וביניכם, שכל זמן שאראנה אזכיר כי ברית שלום ביני וביניכם"[2]

לאורך ההיסטוריה, קמו הוגים דתיים בגוים ובישראל אשר הבחינו בשני כוחות עיקריים ביקום, שמנוגדים הם אחד לשני. שני קוטביות: אל הרע ואל הטוב (דואליזם), אלוהים והשטן או הסטרא אחרא[3]. אני רוצה לטעון שגם בנושא שלנו, הטבע, ומעל הטבע, מבטאים אצל האדם הקדמון שני מישורים שונים של המציאות, שראייתם כשני דברים שונים נובעת מחוסר היכולת האנושית בעבר לראות את ההרמוניה בעולם ולראות שבעצם יש כאן כוח אחד, מציאות אחת והוויה אחת / אלוהים אחד. במאמר אחר נדון בבעיית הרע בעולם לעומקה ונראה כיצד זה מסתדר עם אין-סופיותו של אלוהים בטבע. כעת ננסה להראות שהטבע עצמו מכיל בתוכו את כל החכמה האינסופית הנצרכת כדי להסביר את הופעתם של "ניסים" בהווה ובעיקר בעבר.

רבי יוסף בן יצחק[4] (הידוע בכינויו ה"בכור שור") כותב שאין רצונו של הקב"ה לשנות את מנהג העולם שהוא בעצמו יצר:

"…אלא שהקב"ה אינו רוצה לשנות מנהג העולם, ועשה מקצת לפי העולם…וכן תמצא ברוב ניסים שהקב"ה אינו משנה על מנהג בעולם, כמו "ויורהו ה' עץ" (שמות טו, כה), שנראה ששם תבלין להמתיק המים[5], ואם היה רוצה לא היה צריך נס, וכן "עשה לך שרף[נחש] ושים אותו על נס"[6] (במדבר כא, ח), ואם רצונו- בלא נחש היה יכול לרפאותם. וכן הרבה…"[7]

רבינו בחיי, בפירושו על התורה, מסביר גם שאלוהים לא חפץ להפר את סדרי מערכת הטבע שהוא בעצמו ברא:

"ויחלש יהושע את עמלק. מלת "ויחלש" מעידה שאין הקב"ה משחית ומבטל מערכת הכוכבים לגמרי, ואינו מכריח הטבע שלא יעשה דרכו ומנהגו אלא לצורך גדול ולענין הכרחי, לפי שהמערכה ומעשה הטבע פעולותיו, ואיך יבא כנגד פעולתו לעקור ולהשחית, אבל הוא יתברך מתחכם על המערכה להציל מי שרוצה להציל ויוסיף ויגרע כרצונו על פי השכר והעונש מבלתי השחת המערכה, וזהו לשון "ויחלש" שלא אמר ויהרוג והקב"ה הציל את ישראל מיד עמלק והמערכה לא נשחתה. וכן מצינו שדרשו: צא מאצטגנינות שלך, אברם אינו מוליד, אברהם מוליד. ולמה לא היה עושה שיוליד אברם אלא שלא תשחת המערכה."[8]

רבינו בחיי הגדיר את פעולת ה"נס" שאלוהים עושה שהוא "מתחכם על המערכה…מבלתי הישחת המערכה". לפי דבריו, אלוהים עושה את הנס דרך הטבע עצמו מבלי לשנות ("להשחית") את חוקי הטבע עצמם. ע"פ זה הנס הוא רק בעיני המתבונן ולא אירוע באמת "חריג".

הרב סולובייצ'יק בספרו "The Emergence of Ethical Man"[9] מציין שהתורה לא מדגישה את הניסים בהבט העל-טבעי שלהם אלא בעוצמתם. כמו כן, דוד המלך בפרק תהילים "ברכי נפשי" מתאר את החיות ואת היופי שבטבע והבריאה באותה התרגשות כמו שירת הים של בני ישראל על הים.

חוקי הטבע הינם חוקי האלוהים ממש. הטבע הוא התגלותו של אלוהים והדרך שבחר לגלות את אינסופיותו. ככל שאדם מפנים את זה, הוא יותר משוכנע שאין מקום ואין צורך למושג "מעל הטבע"; אם לא נאמר כן, אז "מעל הטבע" יתחייב להתפרש כ"מעל לאלהים" ואת זה אף אחד לא יעיז לומר.

נס פירושו אירוע טבעי שסיבותיו אין אנו יודעים

האם יכולים להיות ניסים? התשובה היא כן, אך המקום היחיד שהנס מתרחש הוא בתודעתו של האדם. האדם הוא זה שמתפעל ממשהו בטבע שהוא בעצמו לא הבין. כאשר מתרחש אירוע שאין ביכולתנו להסביר את סיבותיו ולהתחקות אחר גורמיו, אפשר להגדיר זאת במילים כמו נס (שמשמעו גבוה ונשגב מבינתנו כמו דגל שמרימים על נס), או פלא (שמשמעו מופלא וייחודי) אך לאמיתו של דבר צריך פשוט לומר "אני לא מבין מה התרחש כאן". הפילוסוף ברוך שפינוזה כתב בספרו "מאמר תאולוגי-מדיני" שניסים הם מקרים רגילים על דרך הטבע שאת סיבתם אין אנו יודעים. הנס והפלא הם בתודעה של האדם ובתגובתו לאירוע שאירע. אם וכאשר יוודע האדם לסיבות שהסבו את אותו האירוע, אזי כבר לא יהיה מוצדק לקרוא לאותו אירוע נס.

בעבר כאשר אדם ראה אירוע מפתיע, בתת-מודע שלו הוא אמר, "אם אני לא יודע איך זה קרה, סימן שזה נס", או במילים אחרות "אני מופתע, סימן שקרה פה נס". בדורות האחרונים, כאשר אדם רואה אירוע שהוא אינו יכול להסביר, הוא אומר אני לא יכול להסביר מה קרה פה ואיך זה קרה, אך אני לא מופתע מאי-ידיעתי; כנראה שיש סיבה שהסבה את האירוע הזה שאני לא יודע מה היא, אך יתכן שיום אחד זה יתגלה, אם לא לי אז לבאים אחריי.

רבים שואלים את השאלה מדוע היום קורים פחות ניסים מבעבר? התשובה פשוטה אך מאוד מעמיקה. בעת העתיקה אנשים לא היו רגילים לגלות משהו "חדש", לגלות ידע או הבנה חדשה על העולם. לכן הם גם היו מופתעים כאשר הם כן גילו משהו חדש או ראו משהו שהם לא הבינו את סיבותיו, ולכן הם כינו את אותו אירוע "נס". אבל בעת החדשה ובימינו כבר לא "מתרחשים" ניסים כי האנושות כבר לא מופתעת מאי-ידיעתה. אם קורה משהו בטבע שבני אדם היום לא יודעים להסביר, הם פשוט מודים שאין הם יודעים להסביר את התופעה, ומיד הם מונים חוקרים ומדענים לחקור את אותה תופעה כי הם יודעים שרק ע"י חקירה, ניסוי ולמידה הם יכולים להצליח לפצח את סודותיה של הבריאה.

הפילוסוף את'ן אללן כותב משפט קולע בעניין זה בקשר לניסים בימינו,

"באותם מקומות בעולם שהמדע ולימודים גברו, ניסים פסקו; אך במקומות ששם קיים בורות וברבריות, ניסים הם עדיין פופולרי."

אין זה פלא שבימינו לא מתרחשים ניסים כדוגמת הניסים המתוארים בספרי הקדמונים השונים. לפשר הדבר הזה לא צריכים להסתכל ולחפש כל כך רחוק. התשובה מאוד פשוטה וברורה. כאשר כלל האוכלוסייה יותר משכילה, וידיעת הטבע הולכת ומתעצמת, נשאר פחות ופחות מקום להיות מופתע ולחשוב שאין הסבר טבעי לאירוע שקרה. גם אם אין אנו יודעים את סיבותיו של אותו אירוע, אנו בטוחים שקיים חוק בטבע, חוק "אלוהי" אשר יכול להסביר כל תופעה ביקום שאלוהים בעצמו ברא.

דוגמאות של ניסים בתנ"ך ופתרונם על דרך הטבע

רבים הניסים הנזכרים בתנ"ך ולאחר מכן בספרות חז"ל, בתלמוד ובמדרשים. כמובן שתקצר היריעה לעבור על כל נס ונס ולהסביר איזה נס באמת התרחש כפי שתואר, איזה נס אירע במראה הנבואה ולא במציאות ממש, ואיזה נס רק מתואר כנס כדי להשיג מטרה חינוכית מסויימת. אנו נפרט להלן מספר דוגמאות של ניסים ונעיין בנסיונות שונים שהועלו כדי לנסות ולפענח אותם ע"פ ידיעותינו כיום. אין הדברים כאן באים כדי לתת תשובה חד-משמעית לכל הניסים הללו, אך עצם הנסיון לפתור אותם מהווה חצי-דרך לפתרון, ולפחות מראה שאפשר להסביר את הניסים הללו על דרך הטבע ואין צורך להאמין בקיומו של העל-טבעי.

עשר מכות מצרים

אם אכן התרחשו עשר המכות בתקופה אחת, אחת אחרי השנייה, או שמא הם אוגדו ביחד בזמן מאוחר יותר כדי להגדיל את עוצמת האירועים, איננו יודעים. אך ישנה תיאורייה מאוד מעניינת שמסבירה כיצד עשרת מכות מצרים יכולות היו לקרות. המכות התרחשו סמוך לזמן התפרצות הר-הגעש ת'רה, שנמצא באי סנתוריני מצפון לכרתים (יוון). ההתפרצות שלחה עשן לתוך האוויר שהתפזר בכל הסביבה. זמן ההתפרצות של הר הגעש היה בערך בתקופה של יציאת מצרים במאות ה15-14 לפנה"ס. להלן מוצג ההתרחשויות בחלוקה ובהשוואה למתואר בספר שמות. כל מכה היתה חלק מתגובת שרשרת בתופעות הטבע הללו:

מכת דם: הנילוס הפך לצבע אדמדם כמו דם. זה קרה מפני שהעשן שהגיע מהתפרצות הר הגעש שינה את רמת החומציות של הנילוס כך שאיפשר לאצה מסויימת לפרות והאצות הללו גרמו למים להראות כמו דם.

מכת צפרדע: האצות הללו היו רעילות עבור הדגים ביאור והדגים מתו כתגובה מכך. הדגים בדרך כלל היו אוכלים את ביצי הצפרדעים, לכן כאשר הדגים מתו מרעילות המים במכת הדם, הצפרדעים יכלו להתרבות בכמויות שלא הגיעו אליהם מקודם, ומפני שהצפרדעים לא יכולים לחיות במים מזוהמים, הם יצאו מהנילוס.

מכת כינים וערוב:  ערוב לפי חלק מהמפרשים הוא מגוון של זבובים שונים[10]. ובכן כאשר יש נילוס מלא דגים מתים וכעת גם צפרדעים מתים מפני שלא יכלו לחזור למקומם בנילוס, דבר זה איפשר את בואם של הכינים והערוב.

מכת דבר: כאשר יש מלא כינים מסביב, וצפרדעים מתים ודגים מתים, אין זה פלא מדוע מתים גם בעלי חיים ממחלות ומזיהום יתר.

מכת שחין: סוגים מסויימים של כינים יכולים לעקוץ ולגרום לשחין בעור.

מכת ברד: כתוב בתורה "ואש מתלקחת בתוך הברד"[11]. העשן הגבוה באוויר השמים, גרם לטיפות המים לקפוא ואז כאשר הטיפות נופלות, ישנו ברד ולא גשם. האש שמתואר במקרא הוא תיאור של ברקים "אדומים" בשמים שנגרמים ע"י כימיקלים שונים בתוך העשן.

מכת ארבה: ארבה מתרבים כאשר האדמה לחה מאוד. הם מטילים את ביציהם בתוך האדמה. אחרי מכת הברד, האדמה היתה מאוד לחה וכך התרבו הארבה.

מכת חושך: עשן באויר. אנו יודעים על התפרצות הר געש אחר בשנת 1815 שאחריו היה חושך בטווח של 600 קילומטרים.

מכת בכורות: במצרים העתיקה הבכור במשפחה היה כמו מלך. הוא המשיך להנהיג את המשפחה לאחר מות האב. כאשר אוכל ומזון היה נדיר וקשה למצוא, הבכור היה הראשון לאכול ולפעמים היה היחיד שאכל. אחרי שהארבה חיסלו כמעט הכל, נשאר רק תבואה נעולה באסמים. הברד הרטיב את התבואה, ויחד עם צואת הארבה, התבואה הבאישה והתקלקלה. לכן כאשר רק הבכורות אכלו, הם היו היחידים שמתו מהתבואה הרעילה.[12]

קריעת ים סוף

הפסוקים במקרא:

"וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ עַל-הַיָּם וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת-הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל-הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת-הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם. וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם וַיָּבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם כֹּל סוּס פַּרְעֹה רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו  אֶל-תּוֹךְ הַיָּם. וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר וַיַּשְׁקֵף יְהוָה אֶל-מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם. וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי יְהוָה נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה נְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל-מִצְרַיִם עַל-רִכְבּוֹ וְעַל-פָּרָשָׁיו. וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ עַל-הַיָּם וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ וַיְנַעֵר יְהוָה אֶת-מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם. וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת-הָרֶכֶב וְאֶת-הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם  לֹא-נִשְׁאַר בָּהֶם עַד-אֶחָד"[13]

"וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ-נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם…נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם"[14]

הפסוקים מתארים כאן תהליך ארוך שהתבצע ע"י רוח מזרחית חזקה שנשבה כל הלילה. בוודאי אלוהים יכל לבקוע את הים בזמן יותר קצר אך הוא החליט לעשות זאת בדרך הטבע. דורון נוף ונתן פלדור פרסמו מאמר בתחילת שנות התשעים שמסביר איך קריעת ים סוף יכלה לקרות באופן טבעי.[15] לא ניכנס לכל הוכחותיהם המורכבות, אך רק נומר שאם התורה עצמה מתארת את קריעת ים סוף בתורה כאירוע שבו "וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת-הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל-הַלַּיְלָה", אין זה רחוק לומר שאירוע קריעת ים סוף היה באמת בגדר הטבע המופלא, ע"י חוקי הטבע האלוהיים, ולא "מעל הטבע".

לקריאת מאמרם של נוף ופלדור לחצו כאן

מעמד הר סיני

הפסוקים במקרא:

"וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר, וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל-הָהָר, וְקֹל שֹׁפָר, חָזָק מְאֹד; וַיֶּחֱרַד כָּל-הָעָם, אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה."[16]

"וְהַר סִינַי, עָשַׁן כֻּלּוֹ, מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְהוָה, בָּאֵשׁ; וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן, וַיֶּחֱרַד כָּל-הָהָר מְאֹד."[17]

"וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת-הַקּוֹלֹת וְאֶת-הַלַּפִּידִם, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר, וְאֶת-הָהָר, עָשֵׁן; וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ, וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק."[18]

"וַיַּעֲמֹד הָעָם, מֵרָחֹק; וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל-הָעֲרָפֶל, אֲשֶׁר-שָׁם הָאֱלֹהִים."[19]

"וַיַּעַל מֹשֶׁה, אֶל-הָהָר; וַיְכַס הֶעָנָן, אֶת-הָהָר.   וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד-יְהוָה עַל-הַר סִינַי, וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים; וַיִּקְרָא אֶל-מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִתּוֹךְ הֶעָנָן.   וּמַרְאֵה כְּבוֹד יְהוָה, כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר, לְעֵינֵי, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.   וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן, וַיַּעַל אֶל-הָהָר; וַיְהִי מֹשֶׁה, בָּהָר, אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים לָיְלָה."[20]

"וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן, תַּחַת הָהָר; וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ, עַד-לֵב הַשָּׁמַיִם–חֹשֶׁךְ, עָנָן וַעֲרָפֶל."[21]

כל הפסוקים הנ"ל מורים בפשטות שהר סיני היה למעשה, הר געש שהתפרץ בזמן מתן תורה ע"פ המקרא. משה השתמש במעמד הנורא הזה להנחיל את התורה לעם ישראל כדי לנטוע בליבם יראת שמים. מקורות אחרים בתנ"ך מחזקים את הדעה שהר סיני היה הר געש:

ישנו תיאור של רעש ואש בהר האלוהים בחורב(הר סיני[22]) בספר מלכים, כאשר אליהו בורח מאיזבל, אשתו של אחאב מלך ישראל:

"וַיָּקָם, וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה; וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא, אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, עַד הַר הָאֱלֹהִים, חֹרֵב.   וַיָּבֹא-שָׁם אֶל-הַמְּעָרָה, וַיָּלֶן שָׁם; וְהִנֵּה דְבַר-יְהוָה, אֵלָיו, וַיֹּאמֶר לוֹ, מַה-לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ.   וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–אֶת-מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת-נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב; וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת-נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ.  וַיֹּאמֶר, צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי יְהוָה, וְהִנֵּה יְהוָה עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי יְהוָה, לֹא בָרוּחַ יְהוָה; וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ, לֹא בָרַעַשׁ יְהוָה.  וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ, לֹא בָאֵשׁ יְהוָה; וְאַחַר הָאֵשׁ, קוֹל דְּמָמָה דַקָּה." (מלכים א,  פרק יט)

וכן מוצאים אנו רמז למעמד הר סיני בספר שופטים שמעיד על תכונות דומות לזו של הר געש:

"יְהוָה בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָׁה גַּם-שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם-עָבִים נָטְפוּ מָיִם. הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי יְהוָה זֶה סִינַי מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל."[23]

ומפרש שם הרלב"ג:

"הרים נזלו – יתכן שרמז בזה על מתן תורה ואמר שגם ההרים בעצמם נזלו ונתכו וחרדו מפני ה' וזה היה ביום מתן תורה שנתחדש המופת מן ההר ההוא זה הר סיני אז נזל מפני ה' אלהי ישראל ובזה נשלם בקיצור זכירת החסדים שעשה השם לישראל במלחמות האומות ולחם בם מלחמות תנופה כענין מ"ת והנפלאות שחדש שם שהיו סבה שיאמינו ישראל בו ויקבלו מצותיו:"

חציית הירדן וכיבוש יריחו

הפסוקים במקרא:

"וְהָיָה כְּנוֹחַ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן יְהוָה אֲדוֹן כָּל-הָאָרֶץ בְּמֵי הַיַּרְדֵּן מֵי הַיַּרְדֵּן יִכָּרֵתוּן הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמָעְלָה וְיַעַמְדוּ נֵד אֶחָד.  וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָעָם מֵאָהֳלֵיהֶם לַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן וְהַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן הַבְּרִית לִפְנֵי הָעָם.  וּכְבוֹא נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עַד-הַיַּרְדֵּן וְרַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן נִטְבְּלוּ בִּקְצֵה הַמָּיִם וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַל-כָּל-גְּדוֹתָיו כֹּל יְמֵי קָצִיר.  וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה, קָמוּ נֵד-אֶחָד, הַרְחֵק מְאֹד מֵאָדָם[24], הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן[25], וְהַיֹּרְדִים עַל יָם הָעֲרָבָה יָם-הַמֶּלַח תַּמּוּ נִכְרָתוּ"[26]

בזמן שיהושע ובני ישראל עברו את נהר הירדן, רעידת אדמה גרמה למפולת בעיר אדם, לא רחוק מנקודת המעבר שבני ישראל חצו את הירדן, והמפולת חסמה את הנהר ואפשרה לבני ישראל לעבור את הירדן ביבשה. ידוע לנו מעדויות היסטוריות, שחסימת הירדן ע"י רעידות אדמה קראו באותו מקום בשנת 1160, 1267, 1534, 1834, 1906, ובשנת 1927 בפעם האחרונה. בחלק מהפעמים שזה קרה, הירדן אכן נחסם לכמה ימים.

לאחר שבני ישראל חצו את הירדן, רעידת אדמה נוספת פקדה את האיזור וחומות יריחו נפלו, מה שעזר לבני ישראל לבוא ולכבוש את העיר ביתר קלות.

העמדת השמש והירח במלחמת יהושע בחמשת מלכי האמורי

הפסוקים במקרא:

"אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַיקֹוָק בְּיוֹם תֵּת יְקֹוָק אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן:  וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים:  וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו לִשְׁמֹעַ יְקֹוָק בְּקוֹל אִישׁ כִּי יְקֹוָק נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל"[27]

פרשן המקרא המפורסם, הרלב"ג[28], כותב שהעמדת השמש והירח במקומם לא היה אירוע על-טבעי,

"ומהם שכבר התבאר בספר מלחמות ה' כי המופת לא יהיה על ידי נביא באלו הנמצאות העליונים, רוצה לומר הגרמים השמימיים… [=השמש הירח והכוכבים]"[29]

בפירושו שם הוא מסביר את כל תיאור הנס של יהושע "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון" על דרך הטבע, ולא שהשמש והירח עמדו דום לפרק זמן ארוך מהרגיל.

ישאל השואל מדוע בכל זאת לא תוארו אירועים אלו במקרא כפי שאכן קרו, ומדוע הגדילו את הפן ה"ניסי" של האירועים הללו. התשובה היא מפני שהנביאים רצו להשתמש באותם אירועים למטרות חינוכיות ולהעביר מסר חינוכי לדורות הבאים. כל אירוע מעין אלו הוא הזדמנות לחיזוק יראת השמים בעם, ולהוכיח אותם שישמרו את מצוות האל, וליצור מתוך כלל האירועים הללו תרבות ומורשת. במאמר —- תוכלו לקרוא בהרחבה על שקר חינוכי והשימוש בו ע"י הנביאים וחז"ל כדי להשיג מטרות חינוכיות שונות ושמירת התורה.

רבי דוד קמחי[30] (רד"ק) מזכיר בכמה מקומות שרוב הניסים שנעשו ע"י הנביאים, נעשו ע"י תחבולה בדרך הטבע, ולא במעשה על-טבעי. בעניין החיית בן-האלמנה ע"י אליהו הוא כותב:

"ואפשר ג"כ, כי עשה כן להנשים עליו ולחממו בחום הטבעי היוצא מפניו ומבשרו, כי רוב פעמים הנסים נעשים ע"י מעט תחבולה מדרך העולם."[31]

ככה הוא גם מפרש נס דומה שעשה אלישע לבן של האשה השונמית,

"ואפשר גם כן להנשים על הנער לחממו בחום הטבעי היוצא מפיו ומעיניו, כי רוב הנסים נעשים עם מעט תחבולה מדרך העולם."[32]

אפשר לומר בוודאות שפער הידע בין הנביא ובין עמי הארץ היה גדול. הנביאים היו יודעי ספר והקדישו את זמנם להשגת המושכלות יותר משאר העם, וזה איפשר להם להשתמש בתחבולות ולנצל את ידיעתם את הטבע ופעולותיו בצורה שתעורר פליאה אצל הרואים.

מטרת והיתר השימוש במופתים ע"י הנביאים

התורה מכירה באפשרות השימוש באותות ומופתים ע"י נביאים לצורך הוכחת אמיתות דברם כפי שמעידה הפסוק, "כִּי-יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת."[33]

מובן שמטרת השימוש באות או מופת היה לצורך שכנוע. הנביא בעצם אומר לעם, "תשמעו לי, אני דובר אמת, אלוהים דיבר איתי, וההוכחה, יש לי כוח לשנות את חוקי הטבע, את סדרי העולם, ואם יש לי את היכולת הזו, סימן שאלוהים מדבר איתי ונותן לי יכולות על-אנושיות כסימן שאני דובר אמת." זאת היתה הדרך היחידה לשכנוע המוני בזמן קצר בעולם העתיק, חוץ מכפייה או איום כמובן. עמי ארצות אינם מסוגלים להבין נימוקים עמוקים והסברים ארוכים אילו היה הנביא עושה זאת. הדרך הפשוטה והקלה לנביא היתה לחולל אות או מופת, לומר את דבריו בסמוך לאותו נס, וכך למשוך אליו את העם ולהיות בעל השפעה עבורם.

נראה לי, שאם נביא אמת משתמש בתחבולות ו/או בידע שרוב בני אדם אינם יודעים כדי לעשות מופתים מדומים בשביל לשכנע את העם, לא צריכים לראות את זה כמעשה עוול. כי הרי אותו הנביא מאמין בליבו שהוא נביא אמת, והאמת איתו, ושאלוהים דיבר איתו. לכן בבואו לשכנע את העם, אם העם גם ככה מאמין בקיומם של ניסים ומופתים, ואמונה בניסים מקובלת בכל העולם, ואין מי שיטיל ספק באמונה בניסים, לכן הנביא או החכם יכל לנצל את פתיותם של בני האדם בעניין הזה כדי לשכנע אותם ולהדריך אותם ליראת אלוהים ולקיום מצוותיו, בבחינת "בתחבולות עשה מלחמה"[34], מלחמת הקודש של הנביא. הנביא אוצר בתוכו מסר שהוא מרגיש שחובה עליו למסור לעם, ומאמין שהוא נשלח על ידי אלוהים, לכן הדרך לשכנוע כשלעצמה איננה רלוונטית עבורו.

ההוכחות שהתורה מביאה לאמיתותה הם הניסים. מטה הופך לנחש, מים לדם, מכות, ים נחצה לשניים, כל אלה אמורים להוכיח שאלוהים אחד והוא החזק מכל שאר האלים. התורה לא יכלה לדבר בהוכחות שכליות כי העם באותם זמנים לא היה מבין הוכחות שכליות, וגם ספק אם היו קיימות אז הוכחות שכליות ופילוסופיות בכלל. משה היה משוכנע שהאמת איתו, והוא היה משוכנע שהוא צריך להפיץ את האמת שלו לעם ישראל. הדרך היחידה שעמדה לרשותו היתה להפחיד את העם, להראות להם אותות וניסים כל כמה זמן כדי להזכיר להם מי הוא אלוהים, לאיים עליהם שאם הם לא ישמעו אל מצוותיו של אלוהים אז הם יענשו, וכך משה גרם להם ללכת אחריו. אפשר לראות זאת כעין "כל דאלים גבר" (מי שחזק מנצח) – כלומר, במלחמת הדעות אודות עבודה זרה ואמונה במספר אלים, משה ושאר הנביאים ומנהיגי העם השתמשו בכל אמצעי שעמד לרשותם כדי לגרום לעם להאמין שיהוה הוא האל היחיד ששולט בכל המציאות.

כל דרך היתה נחשבת מוסרית וישרה אם התוצאה היא שהעם יקשיב לדברי הנביא וילך בדרכיו. המטרה מקדשת את האמצעים וכך עשיית האות או המופת מוצדקת ע"פ הסתכלות זו. במאמר על הדרך החינוכית של חז"ל ו"שקר" חינוכי במסורת חכמים נבין יסוד זה יותר לעומק. אין כאן ממש "שקר גמור" בעשיית האותות והניסים, כי שקר זה הוא "נורמה" בעולם באותה תקופה, והנביא רק מנצל את הנורמה הזו למטרותיו הנבואיות.

ניסים שהופיעו בחלום או במראה הנבואה, ולא במציאות:

מלבד ניסים מהסוג הטבעי שהזכרנו לעיל בהרחבה, ישנם ניסים מדומיינים שלא קרו בהקִיץ במציאות ממש, אלא התרחשו בחלום או במראה הנבואה[35]. בדברי חז"ל, ישנם תיאורים על ניסים שהתרחשו להם. אך ישנם פרשנים שמסברים כיצד ובאיזה אופן התרחשו הניסים הללו.

רבינו חננאל כותב על נס מסויים שהיה בחלום ולא במציאות ממש,

"…ברבה בר נחמני הראו לו בחלום הדברים הללו כדי שיצא מן העולם בישוב נחת רוח"[36]

גם הפוסק הגדול הרי"ף כתב בעניין מעשה אחד שמסופר בגמרא שרבי בנאה סימן מערות ותוך כדי שהוא מסמן אותם הוא שמע את אברהם ושרה,

"והאי מעשה דאתמר[שנאמר] בחלום ראה אותו ולא במראית העין."[37]

על אגדות מסוימות בגמרא כותב הריטב"א את הדברים הבאים:

"אמר רבה אשתעו לי נחותי ימא[סיפרו לי יורדי הים] וכו'. יש במעשיות שבפרק זה ענינים זרים לבני אדם לפי שלא הורגלו בהם והם דברים קרובים מאד להיודעים בטבעם כענין גודל הדגים שבים וגודל סערת גלי הים, ויש גם במעשיות אלו ענינים נרמזים שלא היו נראים להם במראית העין אלא במראה החלום, וזה כי כשהחכמים הולכים בים אוקיינוס ורואין שם נפלאות השם יתברך וגם שהם שם מתבודדים מחשבים בענינים נוראים ונפלאים ובעת השינה נראה להם כענין הרהוריהם ענינים נפלאים מורים על הענין, והגאונים כתבו כי כל היכא דאמרינן הכא לדידי חזי לי[כל מקום שאומרים כאן ראיתי..], במראה החלום היה כשהיה מהלך בים אוקיינוס"[38]

כידוע שבזמן השינה הדמיון הוא החלק הפעיל ביותר ואין זה רחוק או בלתי סביר שאדם יראה מראות מופלאים. כאשר נכתבים ומסופרים מראות אלו לאחר מכן, אם לא נכתב במפורש שאירועים אלו קרו בחלום או במראה הנבואה, הדורות הבאים יחשבו שאולי הם באמת התרחשו במציאות ויחשבו שהשתנו חוקי הטבע מפני אותם חכמים שמסופר עליהם שראו את אותו המראה.

אפשר מכאן להסיק הסבר נוסף לחלק מהניסים בתנ"ך, שגם הם התרחשו במראה הנבואה או בחלום והובאו לאחר מכן בתנ"ך בלי לכתוב בפירוש שהם התרחשו בחלום. כך אפשר לתרץ את נס הדיבור של אתונו של בלעם[39], ועוד.

לסיכום דברינו, ראינו שנס הינו אירוע טבעי בתוך גדרי חוקי הטבע שאלוהים ברא, שסיבות אותו האירוע היו נעלמות מעיני העם. הנס כמושג פילוסופי, מתרחש אך ורק בתודעתו של האדם החווה רגשי פליאה והתרשמות מהמראה שרואה לנגד עיניו. ראינו שישנם ניסים שהתרחשו בחלומות או במראה הנבואה, ומטרת השימוש במופתים ע"י הנביאים היתה לשרת את מטרתם לשכנוע המוני ולקרבם לתורה ולמצוותיה ולחזק את יראת השמים בלבם.

 

הערות:

[1] גם המילה פלא בעברית לא מורה דווקא על משהו על-טבעי. פלא רק מתאר אירוע שגורם לאנשים להתפלא

[2] רמב"ן בראשית פרק ט פסוק יב

[3]  פירושו "הצד האחר"

[4] רבי יוסף בן יצחק (בכור שור), מבעלי התוספות, תלמיד רבנו תם ורשב"ם, היה פרשן המקרא ופייטן. הוא חי במאה ה- 12 בצרפת.

[5] כאשר בני ישראל רצו לשתות מים והמים היו מרים

[6] כאשר בני ישראל היו במדבר ונתקפו ע"י נחשים רבים, משה עשה דמות נחש מנחושת ושם אותו על נס גבוה כדי שכל מי שננשך יסתכל על נחש הנחושת ויתרפא.

[7] בכור-שור, שמות ט'/ח'

[8] רבינו בחיי שמות פרק יז פסוק יג

[9] עמ' 187-188. הוא גם כותב שעיקר ה"פלא" בניסים זה תיאומם עם ציר הזמן, כלומר ההשגחה של הניסים. לדוגמא, אם מכת בכורות היה קורה שנה לפני יציאת מצרים זה לא היה נקרה שאלוהים הוציא את בני ישראל "ביד חזקה".

[10] שד"ל בפירושו לשמות ח, יז כותב: "הערוב : לדעת המפרשים ויוסף פלאויוס ענינו עירוב חיות רעות, וסיוע לזה מה שכתוב בתהלים (ע"ח מ"ה ) ישלח בהם ערוב ויאכלם; ורשב"ם פירש זאבי ערב שדרכם לטרוף בלילות, ובתרגום יוני ואחריו פילון זבובים כלביים. ועקילס ואחריו היירונימוס תירגמו עירוב של כל מיני זבובים, זבובים ממינים הרבה, והדעת הזאת האחרונה קרובה בעיני, כי לא יובן, איך תבואנה החיות בבתים ולא יוכלו לסגור הפתחים בפניהם. ולפי זה מילת ויאכלם שבתהלים היא דרך הפלגה כמו שהיא ג"כ מליצת וצפרדע ותשחיתם, וכן אומרים אכלוהו כנים ופרעושים, וכיוצא."

[11]

[12]כתבה שהופיע בעיתון  the telegraph, By: Richard Gray, Science Correspondent 11:00AM GMT 27 Mar 2010

http://www.telegraph.co.uk/science/science-news/7530678/Biblical-plagues-really-happened-say-scientists.html

[13] שמות יד, כא-כח

[14] שמות טו, ח,י

[15] Doron Nof and Nathan Paldor, "Are there Oceanographic Explanations for the Israelites' Crossing of the Red Sea"

[16] שמות יט, טז

[17] שמות יט, יח

[18] שמות כ, יד

[19] שמות כ, יז

[20] שמות כד, טו-יח

[21] דברים ד, יא

[22] שמות פרק ג, א:  "וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ…וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה"

[23] שופטים, ה, ד-ה

[24] אדם – שמה של העיר

[25] סרטבה של ימינו

[26] יהושע ג, יג-טז

[27] יהושע פרק י, יב-יד

[28] רבי לוי בן גרשון, (1288 – 1344) היה פרשן המקרא, רופא ומתמטיקאי, ומחשובי הפילוסופים היהודיים. רלב"ג חי בפרובנס, צרפת

[29] רלב"ג, יהושע י, יב

[30] רבי דוד קמחי, (1160 – 1235) מגדולי פרשני המקרא והדקדקנים של השפה העברית. הוא חי בחבל פרובנס שבדרום צרפת.

[31] מלכים א פרק יז, כא

[32] מלכים ב ד,לד

[33] דברים יג, ב

[34] משלי כ, יח

[35]

[36] הובאו דבריו בשיטה מקובצת מסכת בבא מציעא דף פו. ראה גם דבריו על מעשה תנורו של עכנאי (שטמ"ק בבא מציעא נט: ?)

[37] שו"ת הרי"ף סימן שיג

[38] חידושי הריטב"א מסכת בבא בתרא דף עג.

[39]