Photo Credit: Dav!dB~commonswiki, "Hebrew Bible Wordle - פוסטר התפלגות המלים בתנ"ך"

השתנות מבטא לשון הקודש בכל העדות

מה המבטא הנכון של עברית/לשון הקודש? אשכנזי? ספרדי? תימני? האם יש עוד? קראו מה אמרו חלק מגדולי ישראל על מבטא לשונם

כולנו יודעים שהגלות המרה פגעה קשות בכל עדה בצורה כזו או אחרת. האם מוכרח הוא שכל האמת נמצאת בעדה אחת? שבאיזו פינה גלותית אחת שמרו את המסורת בלי שום שינוי כלל ולא הושפעו מהגלות? ודאי בהיותינו כל איש ואיש במדינת הגלות שלו, רצינו, או אפילו היינו חייבים להאמין שאנחנו מחזיקים את כל האמת, כי חשיבה אחרת היתה עלולה לערער את כל יסודות ההלכה והיהדות. אבל עתה כשחזרנו לארצנו מארבע כנפות הארץ, ואנו פוגשים יהודים שיש להם מסורות אחרות, אנחנו חייבים לבחון מחדש את הנחות היסוד שהיו לנו בגלות. כמובן, הבירור חייב להעשות מתוך יושר אינטלקטואלי ובירור מעמיק.

מבטא לשון הקודש הוא נושא מרתק לראות את השתלשלות מנהגים במשך הדורות. לקמן נראה מקצת דברי גדולי ישראל מכל העדות שדברו על מבטא לשון הקודש, ונווכח לראות שבימי קדם, עם ישראל דיבר במבטא שונה בהרבה מהמבטא הרווח היום, ורק הגלות המרה שעברה על כולנו פגעה בלשוננו. בגלות, היהדות האורתודוקסית הייתה מוגבלת ולא יכלה לשנות את מבטאה (כפי שנראה מדברי גדולי ישראל לקמן). סביר להניח שהמבטא המשובש שלנו היום (המבטא הישראלי המקובל היום ש"הומצאה" לפני 100 שנה בערך) יהפוך בעוד עשרות שנים לדבר מובן מאליו שזהו "לשון הקודש", והדורות הבאים יאמרו למי שיערער על המבטא הזה, “כך קיבלנו מאבותינו הקדושים…מסורת אבותינו בידינו…ויפה כוחה של מנהג…” בעולם הדתי כבר אף אחד לא יזכור את המחלוקות סביב המבטא הנכון ולא יטילו צל של ספק במסורת זו. באופן פרדוקסלי, ההלכה מחייבת לומר חלקים מסויימים של התפילה וטקסים אחרים במבטא מדוייק של לשון הקודש, אך המדיניות הזו של "שב ואל תעשה" בעניין תיקון המבטא מובילה בסופו של דבר לאבדן מסורות ששימרו את המבטא הנכון ע"פ ההלכה.

מדברי חכמי אשכנז:

הרב עמנואל בניונטו (מחכמי איטליה, חי לפני 500 שנה) כתב בספרו "לוית חן”(דף ה' עמוד א'):

"ואם לא יראה הבדל אצל קריאתינו היום בין הקו"ף ובין הכ"ף דגושה, ובין הטי"ת והתי"ו דגושה, ובין הוא"ו והבי"ת רפויה, אנשי טבריה שהיו בימים ההם צחים הלשון יותר מכל היהודים היו עושים הפרש ביניהם … ומפני הגליות רעות רבות וצרות, והמון תוגות אשר סבונו גם סבבונו נבקעו כל מעינות האותיות… ולא נדע לעשות זה ההבדל עד לב נמהרים יבין לדעת ולשון עלגים תמהר לדבר צחות… ואראה יורד לפני התיבה איש מכאובות וידוע חולי במוצא האותיות בעשותו מהברת חי"ת ה"א, ומאל"ף עי"ן, ומתי"ו סמ"ך, ומשי"ן סי"ן, ומדגוש רפוי ומרפוי דגוש…לכן אין להפליא אם ארכו ימי גלותינו…”

ר' עובדיה מברטנורה (חי לפני 500 שנה באיטליה וארץ ישראל) כתב בפירושו למשנה(עדויות א', ג'):

"…כדרך בני אדם עד היום שאינם יכולים לחתוך באותיות…"

הרב משה בן ישראל איסרליש (הרמ"א, חי לפני כ-450 שנה בפולין) כתב בשו"ת הרמ"א (סי' ז'):

"ומה שכתב לי אדוני ששגגתי באיזו מלות בדקדוק כאשר העלה מר על ספר, אומר אינני מכת המדברים בעלי הלשון כי כבד פה ולשון אנכי +שמות ד, י+ כי אנכי נזהר בענין המכוון ולא במלות…ומכל מקום איני מתפאר במה שאין בי כי מימי לא למדתי חכמת הדקדוק. אך באלו הדברים המבוארים לא נפל טעות מחמת מיעוט ידיעתי רק מחמת הנחוץ ויש דברים שכוונתי בהן לכתבן מלא כמלת אדוני להבדיל בין קדש לקדש וכן כל כיוצא בזה."

הרב חיים ב"ר בצלאל (אחיו של המהר"ל מפראג, חי לפני כ-450 שנה) כתב בהקדמתו לספרו "עץ חיים":

"…ואחר הימים הרבים האלה קם הדור השפל הזה יתמי דיתמי נשתכחה חכמה זו לגמרי ובפרט במדינת אשכנז, ודברי הספרים האלה כחתומים ואין עמנו היודע להימין או להשמאיל…"

וכתב עוד לקמן (שער א' פרק ג'):

"הרי חמש מוצאות האותיות כולם ולהבחין יפה מוצאות הללו קשה לבני דורנו שאנחנו בני לעגי שפה, אבל היה נבחן יפה לבני קדמונינו שהיו בני שפה ברורה, ונאמין לדבריהם שכן הוא"

הרב ידידיה שלמה רפאל מנורצי בעל "מנחת ש"י" (חי לפני 400 שנה באיטליה) כתב במאמרו "המאריך"(דף ד'):

"ולבי אומר לי שבלבול זה נתפשט בעולם אחר שגלו ישראל מארצם מפני חטאם, ונתערבו בלשונות העמים, והפסידו בקיאות לשונם ונשתבשו…"

הרב ישעיה הלוי הורוביץ (השל"ה הקדוש, חי לפני 400 שנה באשכנז) כתב בקיצור השל"ה (בדיני ק"ש בהגה):

"וכן יש הרבה שהיה להם מלמדים עמי הארץ ומרגילים לקרות השורק כתנועת חיריק…."

הרב יוסף יוזפא האן מפרנקפורט (חי לפני 400 שנה) כתב בספרו "יוסף אומץ"(סי' כ"ח):

"קריאת הג' הרפוי קבלתי מחזנים מובהקים שהוא קרוב למוצא הכ' הרפויה, והוא ממש כקריאת היע שבלשונם ע"פ קריאת רבני גליל תחתון. וכן שמעתי מהחסיד ר' משה מענדלן קריאת הג' ד'מגן אברהם' ו'בעגלא' כשהיה מתפלל בימים הנוראים, וכן נכון ע"פ הדקדוק.”

הרב יוסף סג"ל (חי לפני 350 שנה) נכדו של הרב יוסף יוזפא מפרנקפורט, כתב בספר "נוהג כצאן יוסף"(מערכת ד' אות ג'):

"שהגימ"ל הרפויה נקראת מתוך הגרון קצת ובזה קריאת האשכנזים והספרדים שוה. וכתב אבי אדוני מר זקני מהרי"ה (הרב יוסף האן) בספר יוסיף אומץ שהגימל הרפויה נקראת כעין ג"ע בכתב הנוצרים, ורצונו כמו שהנוצרים קוראים לחי"ת שלנו שאינם יכולים לדבר ח' וקורין אותה קצת רפויה"

רבי יעקב בן צבי עמדין (היעב"ץ, חי לפני 300 שנה בגרמניה) כתב בסדורו בית יעקב (סולם בית אל דף י"ד:):

"ואני מכיר שאיני יכול לקשט עצמי בכל אלה בעו"ה, אם מחמת ההרגל האכזר כגון תי"ו רפויה שאי אפשר לי לישר המבטא בו כראוי מלבד מה שכל ישראל אין בקיאין בו עכשיו…הוי צרת רבים חצי נחמה, אחר שנשתרש עוות הלשון מעת הילדות כמדומה שאין לו תקנה וכבר נתיאשתי מזה.”

“…ובזה משוגתנו אתנו חטאת קבועה שאין אנו מבדילים בין צירי לשוא" (חווק א')

"…וביחוד שלא לקרות לעייני"ן אלפי"ן וכן ההי"ן כאשר יבאר הגל"ל…וכן שכן להשמר מחילוף קריאת אותיות שאינן ממוצא אחד כלל. לא כמו שאנו האשכנזים עושים בקריאת ת' רפויה כס' לבשתנו." (חווק א')

הרב משה בן ישראל בידינגן (חי לפני 200 שנה בפרנקפורט, היה רעיו של הרב רפאל הירש(רבו של הרש"ר הירש)) כתב בספרו "אם למקרא"(דף ס"ה והלאה):

"וירב המשא על מלמדי התינוקות אשר בארץ אשכנז, ותכבד עליהם העבודה ללמדם פסקי הטעמים ותרגום לעז,…פרקו מעליהם עול פסקי הטעמים מפני לעז אשכנז ארץ מגוריהם. ולהיות שצריכים הילדים להפוך בתרגום הלעז ההוא כמה וכמה פעמים להתרגל בעבודתו, מלבד מה שהיא שיחתם כל היום תמיד, הנה כבר נדחה העברי ממנו ותקנן הלעז תחת לשונם לשכון שם, והעברי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף בשמים…"

ולקמן כתב:

"אבל זאת לא צדקו חכמי ומליצי הדור הלוקחים לשונם וינאמו לדייק בתרגומם הלעז ובדקדוק הדק דק הטב, ועשו חזוק לדבריהם יותר משל תורה, וצוו לבחורים המלמדים לתינוקות להיות עינם ולבם שם כל הימים, כי חששו פן תבולע ח"ו תנועה אחת אשכנזית… על כן עשו סיג וגדר לדבר ושמו כל האחריות על דבר ה', והיא ערבה בדבר שיהיה תינוקות של בית רבן זכים ומצוחצחים בדיוק תרגום הלעז ובדקדוקו דקה מן הדקה."

וסיים:

"כי עינינו הרואות ועיני כל ישראל כי מיום הולדת דיוק התרגום הזה לתשבי"ר הלכו הלוך וחסור ונסוג אחור להם מתורת ה' ואף למוד המקרא לא נתקיים בידם…על כן אליכם אישים אקרא וקולי לבחורים המלמדים לתינוקות, התחזקו והיו לאנשים… ואל ידיחכם התרגום הזה בחלק שפתיו לרדוף אחרי דקדוקי לעזו ודיוק לשונותיו לצחצחו ולנפות אותו בי"ג נפה, יותר ממה שירדוף הקורא בעברי בשם ה' לדקדק בו. ולמה תשגה אחי בזרה… תחת שפחה כי תירש גברתה…הלא טוב לך שתאחז בית הספר לפניהם כאחז, ולא יבואו לראות כבלע את הקודש הקריאה העבריה ולהסיר אותה מגבירה, ותהי סוכנת ללעז ולרעץ, הייטב בעיני ה' "

ר' יחיאל מיכל ב"ר אהרן הלוי עפשטיין "ערוך השולחן" (חי לפני 150 שנה ברוסיה) (או"ח סי' ס"ב ס"ק ב'):

"ומזה הטעם אני אומר דלפי מבטא שלנו שאין הפרש בין אל"ף לעי"ן ובין חי"ת לכ"ף ובין סמ"ך לתי"ו רפויה ובין טי"ת לתי"ו דגושה יצאו ידי חובתן כיון שלשונם כן הוא והרי אנו רואים שהמדקדקים בזה בא להם ההפרש בטורח רב ועדיין אין ההפרש כראוי וביחוד בין אל"ף לעי"ן יש כמו הפכים ממש וכחירוף וגידוף ח"ו כמו בשמ"ע וטהר לבנו לעבדך באמת וכמו בק"ש השמרו לכם וגו' וסרתם ועבדתם וגו' דכשאומר כמו באל"ף הוי ממש ההיפוך ח"ו מ"מ כיון דמבטא שלנו כן הוא אין חשש בדבר ורחמנא ליבא בעי ורק המדקדק במצות יראה לדקדק בזה הרבה וכן בכל התורה בשם עבודה דמיחזי לפי מבטא שלנו כמו אבידה שכרו גדול כשמדקדק בזה: “

וכתב עוד (או"ח סי' ס"א ס"ק ט'):

"וכן יש ליזהר בדגוש ורפה… וכן בשוואי"ם יש נחים ונעים … ויש כמה כללים בחכמת הדקדוק ולכן יזהר שלא יאמר על נע נח ועל נח נע וכל ת"ח צריך שיהא לו קצת ידיעה בדקדוק דבאמת גם בפסוקי דזמרה ובתפלה יש לדקדק לומר התיבות כהלכתן וכן הקורא בתורה בנביאים ובכתובים יש ליזהר בכל אלה אלא שבעונותינו בכל הדברים אין אנו מורגלים בזה…"

וכתב עוד (או"ח סי' נ"ג ס"ק י"ד):

"…דהברת עי"ן הוא בחוזק ובעומק יותר מהאל"ף אך במדינתינו אין בקיאים בזה…"

מדברי חכמי עדות המזרח:

הרב דוד קמחי "רד"ק" (חי לפני כ800 שנה בפרובנס(דרום צרפת)) כתב בספרו "מכלול"(דף ע"ג:):

"וכן צריך אדם להזהר ולהבדיל בין וא"ו לבין ב' רפה, בין ס' לצד"י, ובין כ"ף לקו"ף, ובין תי"ו דגושה לטי"ת, שקריאתם קרובה…לפי שראיתי רבים נכשלים בקריאה ואינם מקפידים בקריאתם על דמות האותיות זו לזו"

רבי שמעון בן צמח דוראן, הרשב"ץ, (חי לפני 600 שנה בצפון אפריקה) כתב בספרו "מגן אבות"(ח"ג דף נ"ד:):

"והבי"ת הרפה הוגים אותה הערביים בדבוק שפתים, כמו הדגושה בדגש רפה במעט שינוי ברפיון יותר, והישראלים השוכנים בארץ הנוצרים הוגים אותה כמו שהוגים הם עצמם הוא"ו, וזה שיבוש גדול שאי אפשר שתהיה הגיית הבי"ת כהגיית הוא"ו בשום פנים…”

ר' יוסף קארו, שו"ע, (חי לפני 500 שנה בספרד וארץ ישראל) כתב בשולחן ערוך (או"ח כה סעיף ז):

"יברך להניח [תפילין] בקמץ תחת הה"א, ולא בפתח ובדגש."  [משמע שיש הבדל בין הקמץ והפתח]

ר' שלמה אלמולי (חי לפני כ500 שנה בתורכיה) כתב בספרו הליכות שבא (דף ל"ו):

"שהנה לראשונים שהיו מטים קריאת השוא להרבה תנועות כמעט לכולן… הנה להם אפשר שהיה צריך חכמה רבה להכיר מקומות השוא בתיבות… האמת שמתוך בקיאותם והרגלם בלה"ק ובתנועותיו היה נקל להם להכיר מקומות השוא מפני שהם כמו שהיו מבדילין בלשונם ההמונית בין המלכים והעבדים כך היו מבדילים בין העבדים לשוא אבל אנו שבעוונותינו אחר שמפני חטאינו גלינו מארצנו ונתערבנו בלשונות הגויים הפסדנו בקיאות לשוננו עד שלא לבד אין אנו יודעים להבדיל בין תנועת המלכים לתנועת העבדים אלא מכל שכן אין אנו יודעים להבדיל בינם ובין השוא, עד שנשאר המנהג בינינו שכל שוא שבעולם אנו משווים אותו לסגול ולצירי"

הרב יוסף חיים "הבן איש חי" (חי לפני 100 שנה בעיראק) כתב בספרו "רב פעלים"(ח"ב סי' כ"ה):

"ואחר זה נאבדו שתי המבטאות דגש ורפה גם מן האות בי"ת בכמה גלילות ישראל וכן הוא בעירנו[בגדאד] ג"כ…וה' יתברך יעזרנו על דבר כבוד שמו ותחזור עטרה ליושנה"

מדברי חכמי תימן:

הרב יחיא קורח (חי לפני כ100 שנה בתימן), הובא דבריו בספר "סערת תימן"(נספחות קנ"ט):

"נחסר מבטא הסגול בתימן מטבע אויר הארץ"

הרב יצחק רצאבי הי"ו (רב ופוסק לעדה התימנית) כתב בספר "מעיל קטון" (עמ' ר"ו):

"אבל נראה שהיו קצת מדקדקין לקרות הסגול כתנועה ממוצעת בין הצירי לפתח"  [מה שהיום לא נוהגים]

מחברת התיג'אן התימנית (ספר הדקדוק המסורתי של יהודי תימן) (מהד' חסיד דף נ"ה):

"…השלישי פתח…והוא פותח הפה…שם הרביעי "סגלה" ונקרא פתח קטן כמו אֶרֶץ גֶבֶר וקראו לו פתח קטן לפי שאינו פותח הפה כולו  אלא הצדדין בלבד"

 

הערות:

המקורות לוקטו מתוך ספרו של הרב בן-ציון הכהן, "שפת אמת – שפתי כהן"

לרכישת הספר