Photo Credit: NASA's Earth Observatory, "U.S. Eastern Seaboard at Night from the ISS"

היום השמיני של הבריאה שלא נפסקת לעולם

מפעל הגילוי של אלוהים

במאמר אופייה של התורה לאור תיאוריות מדעיות כגון גיל העולם ותורת האבולוצייה הזכרנו את מושג המפתח בהבנת הבריאה: התפתחות. ראינו כיצד העולם נברא לאורך מיליארדי שנים בתהליכים ארוכים ומורכבים ולא בשישה ימים כפשט הכתוב בספר בראשית ובאופן פתאומי ומיידי.

התורה מציבה את יום השבת בתום ששת ימי הבריאה כיום שאלוהים שבת ממלאכתו מפני שלא נברא כלום ביום הזה. לרעיון השבת וערכו החינוכי נקדיש מאמר אחר, כי לענייננו נתרכז במשמעות ימי הבריאה עצמם. אפשר להסתכל על ששת ימי הבריאה כשש תקופות של בריאה לפני בואו של האדם. ביום השביעי אלוהים כביכול "נָח", כי האדם עוד לא התפתח לברוא בעצמו ולתקן את העולם. הוא היה כמו ילד שרק גדל ומתחנך בינתיים. אך כשיגיע העת, הוא יתחיל לברוא בעצמו ואז כביכול אלוהים ממשיך לברוא דרכו (להבנת מושג אלוהים ראה מאמר —–). אנחנו כבר עברנו את היום השביעי ונמצאים בתחילת ה"יום השמיני". האנושות בוגרת וחכמה לאין שיעור מהדורות הקודמים ומתחילה לברוא בעצמה ולעצב את העולם כפי רצונה.

במאמר זה נרצה לחדש חידוש רעיוני אדיר. אם העולם לא נברא בשישה ימים כפשט הכתוב, באיזה יום הסתיימה בריאת העולם? והאם בכלל אפשר לומר שבריאת העולם הסתיימה? ואכן, במאמר זה נוכיח שבעצם, הבריאה לא הסתיימה וסביר להניח שלא תסתיים.

אנו חיים ופועלים בתוך מה שאני מכנה, "מפעל הגילוי של אלוהים".

לא נוכל לדעת מהי מטרת הבריאה ומדוע אלוהים ברא את העולם אך נוכל להאיר על שאלה זו מכיוון אחר ולנסות להתקרב לתשובה פוטנציאלית. כשמסתכלים ומתבוננים במושג מפעל הגילוי של אלוהים, שכל היקום הוא כעין מפעל אשר תוצרתו העיקרית היא גילוי חכמה, גילוי יופי, וגילוי עוצמה, שכל המרכיבים של הגילוי הזה קשורים אחד בשני בחוקיות מופלאה, דבר זה מעיד על מקור ובסיס אחד שאנו מכנים "אלוהים".

העולם כולו הוא מפעל אדיר שאין כדוגמתו, אשר שום חומר בו לא הולך לאיבוד, מפעל אשר משכלל את עצמו ומוסיף חכמה כל הזמן. מפעל עם מנגנוני בקרת איכות ושיפור תמידי, אשר האדם והאנושות הם גם הפועלים במפעל וגם המתכננים הראשיים שלו, שהופקדו ע"י אלוהים בראשית הבריאה להמשיך את פעילות המפעל האדיר הזה שנקרא "היקום", "לעבדה ולשמרה", לתקן ולא לקלקל, להרבות בטוב ולא ברע, ולעשות ולשכלל את המפעל עצמו וכל אשר בו לטובת כלל האנושות וכלל הבריאה.

מטרתו של מפעל הגילוי הזה של אלוהים, אין איש יודע לומר בוודאות, אך ככל שהשנים עוברות והמפעל ממשיך לייצר ולשכלל את העולם, כך מתגלה אלוהים עוד ועוד, ועוצמתו ניכרת לכל.

ההתפתחות ממשיכה: אלוהים ברא טבע לא מושלם ועל האדם להשלים את הבריאה

במילים אחרות, אלוהים לא סיים לברוא. מנקודת מבטו של אלוהים, וכן ראוי להיות ממבטנו גם, העולם נמצא בתהליך בריאה מתמשך ובתהליך התגלות מתמשך. אלא, שבני אדם חילקו את ציר הזמן מתחילת הבריאה עד הופעתו של האדם כתקופת "בריאת העולם", והתקופה מהופעתו של האדם והלאה אינה נחשבת כבריאת העולם מפני שמימדי הזמן קצרים למדי מהופעתו של האדם לפני כמה מאות אלפי שנים, ועד ימינו, לעומת שאר הבריאה שלקח כמה מיליארדי שנים. אך כשמסתכלים על הדברים באופן שקול ומעמיק, אין קו שמפריד בבריאת העולם לפני ואחרי הופעתה של האנושות בעולם, אלא מרגע המפץ הגדול העולם ממשיך להתפתח ולפתח את עצמו כל הזמן.

זאת גם משמעות המילה בריאה בעברית, – פיתוח דבר מדבר, כפי שמסביר הגר"א,

"ברא – הבינו כל מפרשי הדת שמורה על דבר מחודש יש מאין אבל מה יאמרו ויברא אלוקים התנינים הגדולים. וכן ויברא אלוקים את האדם בצלמו. וכן מה שתקנו קדמונינו בכל ברכות הנהנין בורא פרי האדמה… וזה לשון הזהב של מורי אבא הגאון זצללה"ה: ברא הוא עצם הדבר ואפילו יש מיש…"[1]

לכן אפשר ע"פ זה בצדק לקרוא לכל פיתוח של האדם ושכלולו את הטבע "בריאה", באותה מידה שאלוהים ברא ופיתח את העולם בתהליכים רבים ומורכבים.

ישנו רמז כלשהו בדברי חז"ל, על אי השלמות בתהליך הבריאה. חז"ל אומרים שאלוהים רצה שיהיה "טעם העץ כטעם הפרי"[2], כפי שמוזכר בפסוק,

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן"

אין זה פשט כוונת הפסוק אלא דרשת חז"ל. אמנם בפועל, חז"ל דורשים, שהטבע לא הוציא עץ כטעם הפרי אלא רק "עץ עושה פרי",

"וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב"[3]

ישנם עשרות ומאות דוגמאות של אי-שלמות בבריאה. הבריאה מאתגרת את האדם ומציגה לפניו קשיים רבים לצורך התמדת מחייתו בה. כך לדוגמא האדמה אמנם מצמיחה פירות אך יותר מזה היא מצמיחה קוצים שנלחמים עם התבואה על מים ואדמה. התורה ראתה בזה חלק מהקללה שקולל אדם הראשון באכלו מעץ הדעת, אך לא חייבים לראות את הפסוק "קוץ ודרדר תצמיח לך" כקללה. אפשר לראות את מציאות הקוצים והנספחים לתבואה הללו בתור חלק מאי השלמות בבריאה כולה, וחלק מתהליך מתמשך של התפתחות הבריאה שעל האדם להשלים אותה, ולפנות את מקומם של הקוצים עבור שדותיו ותבואתו.

ישנם עוד דוגמאות אין ספור של פגמים בבריאה שחלקם תוקנו ושופרו כבר בידי האדם, אך חלקם עדיין מחכים לגאולה. האדם פיתח לעצמו ביגוד לחורפים הקרים להגן על עורו הדק שאינו מגן מפני כל גורמי הטבע הקשים. הוא פיתח את המנעל לכף רגלו כדי לעבור משטחים קוצניים וקשים. מזון רב אינו אכיל כי אם ע"י בישול, פעולה שמצריכה יצירת אש שהמציא וגילה האדם. כדי להקל על עצמו בעקבות שיני בינה מכאיבות האדם עוקר את השיניים הללו. כמו כן, שערו וציפורניו של האדם גדלים פרע ומצריכים גיזום תמידי. לבעיות רפואיות שונות נמצאו פתרונות כבר כגון חרשות חלקית שאפשר לשפר ע"י מכשירי שמיעה שונים, וכן עיוורון חלקי נפטר ע"י משקפי ראייה לקרוב ולרחוק שהאדם יצר. גם בעיות שונות הקשורות לפה, לחניכיים, ולשיניים מטופלות ע"י רופא שיניים שמתקן את הפגמים הללו שנוצרים ע"י בלאי טבעי של פעולת האכילה.

אך בעיות רבות עדיין לא נמצאו להם פתרון מושלם. למחזור האשה ובעיות הריון הומצאו טיפולי פוריות וכדומה, אך עדיין יש עוד הרבה מה לשפר ולתקן. כמו כן וירוסים ומחלות רבות עדיין מחכים להמצאת חיסונים ותרופות. כמו כן פיגורים שכליים שונים עוד לא פותרו ועדיין נמצאים במצבם הלא מתוקן. לנכויות שונות האדם פיתח פתרונות מתוחכמים כגון כסא הגלגלים ורגליים תותבות, אך ישנם נכויות אחרות שעדיין מחכים לגאולה ולפתרון של ממש.

גם עצם ההליכה על שתיים באופן טבעי מכאיב על הגב ומצריך תמיד לזוקפו בכח, ורבים הם הסובלים מבעיות גב שונות. ישנם עוד דוגמאות רבות שאפשר לציין כחסרונות בבריאה. באופן כללי אפשר לומר שהאדם הצליח לקדם את חייו ולשפר את איכות חייו בהרבה מימדים שלא יכלו לעשות זאת הדורות הראשונים. אפשר לראות זאת בסטטיסטיקת תמותת התינוקות בעבר, לפני עידן הרפואה המתקדמת שאז אחוז ניכר של תינוקות לא שרדו יותר מכמה שנים ומתו בגיל צעיר מאוד, וכן סיבוכי לידה שונים שבהם מתה האמא או התינוק או לעיתים אף שניהם.

מי יודע אם אולי גם המוות היא בעצם שלב בהתפתחותו של האדם. רק העתיד יגלה לנו אם נוכל לכבוש גם את מחסום התמותה. מה שחשוב להבין ולקבל היא העובדה ששום דבר לא מובן מאליו, ויתכן וכל דבר הוא בר-שינוי. קצב הגילויים המדעיים במאות השנים האחרונות מוכיחות שוב ושוב שהגבולות שהניחו אבותינו הקדמונים אינם סוף פסוק, וככל שאנו לומדים וחוקרים את הבריאה יותר, חכמתנו מתרבה ויכולתנו מתעצמת. מכל כשלון ומכל ניסוי נוסף לומדים משהו חדש ומחדדים את הראייה שלנו ואת ידיעותינו את הטבע ואת האוצרות הגלומים בתוכו.   

כמובן שישנם שבטח שואלים את השאלה המתבקשת, אם הטבע והעולם נבראו לא מושלמים, האם פירוש הדבר שאלוהים לא מושלם? ומדוע שאלוהים יברא טבע לא מושלם אם הוא בעצמו "מושלם" וכל יכול? אך האם אפשר להשתמש במושג מושלם לגבי אלוהים האין-סופי? זוהי שאלה פילוסופית עמוקה שקשה מאוד לענות עליה. אם אלוהים הוא אין סופי, אזי גם שלמותו היא אין סופית ואין שלב או זמן שאפשר לומר שהסתיימה שלמות הבריאה. לכן, בכך שאנו רואים מצד אחד יופי וסדר ושלמות מסויימת בבריאה, אך מאידך יש עדיין הרבה מה להשלים בבריאה, זהו בעצמו סימן שהמלאכה לא תמה, והשלמות הנוכחית יכולה עוד להשתפר ולהיות יותר מושלמת בעתיד, ושלמות הבריאה רק תלך ותתפתח עם הזמן לאין סוף. רק אם נבין את השתלמות הבריאה בדרך הזו נוכל להתחיל להבין מהי משמעות אין-סופיותו של אלוהים ויכולתו, שאנחנו חלק בלתי נפרד ממנו.

הרע, החסרון, והשליליות בבריאה, הם בעצמם ובקיומם מאפשרים את המשך שלמותו של הבריאה. לולא הבעיות לא היה מקום לתיקון, ואם הכל כבר היה מתוקן ומושלם, לא היה אפשר לומר על אלוהים שהוא אין-סופי, או שיכולתו ושלמותו היא אין סופית. אם הטבע היה מושלם, לא היה מקום לאדם לפעול. הכל היה חתום וסגור. הקשר בין אלוהים, הטבע, והאדם מתגלה בכך שהאדם הוא חלק פעיל בטבע שמהווה את מפעל הגילוי של אלוהים.

ניתן לומר שאלוהים ברא (בעבר), אלוהים בורא (בהווה), ואלוהים יברא לעולם ועד, דרך פעולתו של האדם שמיוחסת לאלוהים עצמו – זוהי התפתחות העולם והתגלותו של אלוהים דרכו.

על פי ההיסטוריה והזמן שאנחנו חיים בו כעת, אנחנו, האדם והאנושות כולה, רק שלב אחד בסולם, באמצע מכלול הזמן, מאז בריאת העולם לפני מיליוני שנים שעברו לפנינו, ועוד שנים אין-ספור עתידיות שמחכות למין האנושי וליקום בכלל. אין אנו יודעים כיצד העולם ילך וישתכלל, ויופיו של הבריאה ימשיך להתגלות אלינו, ונמשיך לרכוש חכמה נוספת מחכמתו של אלוהים בבריאה.

האדם הוא בעל החיים היחיד שנברא כשלב לא גמור, שחובתו להשלים את עצמו ואת סביבתו, העולם שבו הוא חי.

מהדבר הכי בסיסי, ביגוד, שהאדם אינו נולד איתו כשאר בעלי החיים, אלא האדם עצמו צריך לקחת חוט ומחט ולתפור, או לצוד חיה ולהשתמש בעורה, או להתכסות בצמרו של כבש. משם השכלולים רק הולכים ומתקדמים כל הזמן.

בתנ"ך ובדברי חז"ל מופיע הרבה המושג עבד ה'. לאור מה שכתבנו אפשר לפרש ולהסביר שהמושג "עבד" אין פירושו מצב שפל ונכנע בעל כורחו לאדון, אלא להיות עבד ה' זה למלא את תפקיד האדם בתוך מכלול האנושות כולה. זה לשרת במסירות את חלקך בתוך הבריאה של אלוהים.

האנושות צריכה להמשיך ללמוד ולחקור באופן יסודי את היקום וכל אשר בו, ועל בסיס הידע הזה לפתח וליצור, ואז ללמוד ולחקור ולגלות שוב, כמו מעגל חוזר.

לתורה לא מעניין באיזה מקצוע תעסוק ובאיזו מלאכה תבחר. כל המלאכות כשרות ויותר מזה, נצרכות לקיום ובניית העולם. במדרש נאמר,

"רבי אלעזר בן עזריה אומר גדולה היא מלאכה שכל אומן ואומן יוצא ומשתבח באומנותו. כיצד? הטרסס יוצא והכרכר על אזנו ומשתבח באומנותו. הצבע יוצא והאירא על אזנו ומשתבח באומנותו. הלבלר יוצא והקולמוס באזנו ומשתבח באומנותו. הקב"ה קורא אותה מלאכתו שנאמר מלאכתו אשר עשה (בראשית ב' ב') בני אדם על אחת כמה וכמה"[4]

האדם קיבל כביכול "ציווי" אחד ויחיד מאלוהים: "קח את המזוודה הזאת וסע קדימה. כבוש את העולם. תמשיך את מה שאני התחלתי. אני מפקיד בידך את האחריות על העולם. תתפתח עם הדורות ואל תפחד. אתה מסוגל ואתה יכול. נתתי לך את הכח. אתה זה אני." במילים אחרות, בעקבות המצווה ללכת בדרכיו של אלוהים[5], כך, "מה הוא בורא, אף אתה תברא; מה הוא מייצר, אף אתה תייצר."

כשהאנושות, האדם, היה עוד קטן הוא היה צריך את הליווי של אביו (אלוהים) באופן תמידי. אך כשהוא כבר גדל, הוא נהיה מודע לאלוהות שבו, או אם תרצה, "אלוהים נכנס לתוכו", ואז האדם יכול להמשיך "לבד" בעולם. זהו לדעתי משמעותו של נבואת ישעיהו, "ומלאה הארץ דעה את יהוה כמים לים מכסים", שכולם ידעו את אלוהים – דעה במובן של חיבור הדדי בין האנושות ובין אלוהים.

אלוהים כבר חי בתוכנו. לו יצוייר שהיתה בעבר האפשרות להסתכל על כדור הארץ מהחלל בלילה, לא היו רואים כלום אלא חושך גמור. אך היום מהחלל רואים כמו כוכבים בכדור הארץ! האדם האיר את הלילה והפך לילה ליום. ומהקרקע, נעשה קשה יותר לצפות בכוכבים והם נהיים פחות ופחות רלוונטיים עבור האדם כך שבני אדם "כיבו" את אורות השמים והדליקו את האור בארץ. העולם הולך ומשתנה ומשתכלל בכל המובנים. מעניין לראות עד כמה היתה לכוכבים השפעה על בני אדם לאורך אלפי שנים, ולהשוות את זה להשפעה האפסית כמעט שיש לכוכבים על חיי בני אדם אחרי המצאת החשמל, כאשר בני האדם הפכו את הקערה על פיה, ומהחלל רואים את כדור הארץ מואר בלילה, כאשר כיום בידי האנושות החכמה והיכולת להפוך לילה ליום.

בהסתכלות מעניינת על מספר אירועים בתחילת ספר בראשית, האנושות חוזרת ומתקנת את העבר. לדוגמא, מוזכר בתורה שדור הפלגה שהתפצלה לשבעים אומות העולם ושפתם ולשונם התפלגו, אך כיום האנושות חוזרת להיות כפר גלובלי אחד גדול עם שפה משותפת (אנגלית, או השפה הדיגיטלית) – "שפה אחת ודברים אחדים"[6]. כמו כן בדורנו עם כל המלחמות שעדיין קיימות, ישנה יותר הבנה וסובלנות ל"אחר", שמסמל את תיקון בעיית המוסר של קין והבל. בגמרא כתוב משהו דומה אך שונה: לעתיד לבוא נחזור למצב של אדם הראשון לפני החטא. הכוונה שנהיה האדם הפוטנציאלי שהיה אמור להיברא אך נכשל מפני שלא היה מפותח דיו שכלית ונפשית. גם ע"פ חז"ל לפני חטא אדם הראשון, חוה לא היתה כפופה לאדם כמו שקרה אחרי החטא, והנה אנו רואים שבדורנו יש יותר ויותר שוויון סטטוס לאשה.

בהלכה היהודית חז"ל תיקנו לברך במוצאי שבת "ברוך אתה יהוה אלוהינו מלך העולם בורא מאורי האש", כאשר זו באמת אחת היצירות הראשונות של האדם הקדמון. חז"ל כנראה ידעו שהמצאת האש נעשה בידי האדם, אך ייחסו זאת לאלוהים להראות שכל היצירות של האדם הם למעשה יצירות של אלוהים עצמו, ואנחנו חלק מהתגלותו של אלוהים.

הישגיו של האדם במאות השנים האחרונות מדהימות ככל שמרבים לחשוב ולהתבונן בהם. אין כאן התחרות עם מעשיו של אלוהים אלא השלמתן ושכלולן. במובן מסויים גם, אלו הן המשך מעשיו של אלוהים המתבצעים דרך פעולתו של האדם. מעניין לראות בהשוואה להלן שבמקביל ליצירות של אלוהים בששת ימי הבריאה, האדם יצר דברים דומים המקבילים לכל יום של הבריאה בתורה:

ששת ימי הבריאה של האנושות:

1 – אור (חשמל ואלקטרוניקה)

2 – שמים (הנדסה כימית, ייצור יסודות מגוונים)

3 – ארץ, ימים, עשב (ייצור יהלומים, הנדסה גנטית)

4 – שמש, ירח, כוכבים (לווינים, אנרגייה אטומית)

5 – דגים, ציפורים (בלוני חמצן, צוללות, מטוסים, חלליות)

6 – בהמה, חיה, אדם (מנועים, מכונות משוכללות, מחשבים, מחשב-אדם)

harariפרופ' יובל נח הררי, בחר שתי תמונות מרתקות להציג על הכריכה הקדמית של ספרו "קיצור תולדות האנושות". התמונה הראשונה היא טביעת כף יד שנמצאה במערת שובה (Chauvet) מלפני כ-30 אלף שנה. והתמונה השנייה, טביעת כף רגלו של אסטרונאוט על הירח, שנת 1969. אני חושב ששני התמונות הללו אומרות הכל וממחישות את הקפיצה ואת הפער האדיר והעצום שעשה האדם בהתפתחותו במשך 30 אלף שנה. אף אחד לא היה מאמין או מעלה על דעתו לפני 30 אלף שנה את האפשרות שיום אחד המין האנושי יצליח להניח אדם על הירח, אותו גוף שמימי שאבות אבותינו בחרן היו עובדים ומשתחוים לאל הירח – סין[7]. יש כאן פריצת דרך ופריצת עולמות שקשה לתאר אפילו במילים. במאמר "התורה והמסורת במאה ה-21" הזכרנו את המשל של שבירת קליפת הביצה ע"י האפרוח, שהקליפה מסמלת את ההשקפות, הנחות היסוד, והאמונות של הדור הקודם ושל העולם של האפרוח. ומגיע עת שאין לדחותה, שבה האפרוח שובר את הקליפה ונכנס לעולם חדש (שגם הוא ביצה עם קליפה חדשה אחרת). כך אפשר לומר על העידן הטכנולוגי והמהפכה המדעית ששינו את פני העולם לגמרי מהקצה אל הקצה.

עוד דוגמא שממחישה את הפער ההתפתחותי שנוצרה בעולם היא אמצעי תקשורת בין יבשתית כגון הטלפון והאינטרנט. מעניין הוא שבמדרשי חז"ל המושג לראות או לשמוע "מסוף העולם ועד סופו" בא לתאר יכולת על-טבעית, ניסית, שייחדה חלק מהצדיקים במקרא כפי שמודגם במדרש הבא,

"ויאמר ה' אליו זאת הארץ וגו' (שם /דברים/ לד ד), ר' עקיבא אומר מגיד הכתוב שהראהו המקום למשה את כל חדרי ארץ ישראל כשלחן ערוך שנאמ' ויראהו ה' את כל הארץ. ר' אליעזר אומר נתן כח בעיניו של משה וראה מסוף העולם ועד סופו. וכן אתה מוצא בצדיקים שרואים מסוף העולם ועד סופו שנאמר מלך ביופיו תחזינה עיניך…"[8]

המדרש לעיל מתאר את יומו האחרון של משה רבינו שבו אלוהים מראה לו את הארץ שאליה הוא לא זכאי להיכנס. המדרש מספר שאלוהים נתן למשה כח מיוחד כדי שיוכל לראות לא רק את ארץ ישראל אלא את כל העולם כולו. מתוך דברי המדרש אפשר להבין את השקפת הדורש שיכולת כזאת אינה אפשרית אלא ע"י נס והתערבות אלוהית. אך כיום אפשרות זו "לראות מסוף העולם ועד סופו" היא אפשרית ע"י כל מכשיר סלולארי, או טלפון "חכם", כאשר הטכנולוגיה מאפשרת לא רק תקשורת בין יבשתית אלא גם יכולת לראות מה מתרחש בכל פינה בכדור הארץ ע"י מצלמות רשת בשידור חי שזמינים ונגישים לכל מבקש בחינם.

גם היכולת של הנדסה גנטית ע"י התערבות אנושית במרכיבי היסוד של תאים חיים, דנ"א, היא יכולת אלוהית ממש של בריאה ועיצוב עולם החי כפי רצונם של בני האדם. ביכולת הזו טמון כח אדיר שרק חלק מזערי ממנו כבר נוסה במעבדות שונות ברחבי העולם. היכולות המורחבות של הנדסה גנטית עדיין בבדיקות מדעיות ומוסריות, שכן ע"י הנדסה גנטית "כמעט" הכל אפשרי במובן תיאורטי, וישנן שאלות ובעיות רבות שיצטרכו לתת עליהם מענה לפני שהאנושות תתחיל לנצל את מלוא היכולת של ההנדסה הגנטית.

יש כאן מציאות חדשה שנוצרה. האלוהות שבאדם גלויה לאין כל בדורנו יותר מבכל דור אחר בהיסטוריה של האנושות. אין אנו מכתירים את האדם כאל במובן הדתי. אלא כפי שכתבנו במאמר על אלוהים, המושג אלוהים כולל בתוכו את התגלותו דרך האדם, כלומר, האדם עצמו מהווה חלק ממפעל הגילוי של אלוהים. האדם שונה מיתר הבריאה בכך שבפעילותו הוא דומה לבוראו יותר מכל שאר הבריאה. ע"ז נאמר שבצלם אלוהים נברא האדם. הוא אינו אלוהים "ממש", אבל יש בתוכו תכונות אלוהיות שאלוהים חנן אותו כדי לקחת תפקיד מרכזי במפעל הגילוי שלו. אפשר לומר אם כן שתפקיד האנושות בעולם היא המשך הבריאה והיצירה שאלוהים "התחיל" בבחינת, "אשר ברא אלוהים לעשות"

 

הערות:

[1] גר"א, אדרת אליהו, בראשית א, א. ראה גם מאמר —– (על אבולוצייה) הערה

[2]

[3] בראשית פרק א, יא-יב

[4] אבות דרבי נתן

[5]

[6]

[7]

[8] ספרי במדבר פרשת פינחס פיסקא קלו