אם ביום הרביעי נבראו המאורות, איזה אור נברא ביום הראשון?

הקדמה

לפני שניגש לנושא המאמר, חייבים להקדים ולהדגיש מספר נקודות חשובות. רצונם של רבים להתאים את התורה למדע או את המדע לתורה עולים לשווא פעם אחר פעם ומפספסים את הנקודה. אותם אלו אשר דוגלים בגישה זו מניחים הנחת יסוד שבוודאי קיימת התאמה "מופתית" בין פשט הכתוב בתורה לבין המדע, ועלינו רק "למצוא" ולגלות את ההתאמה הזאת. אך זאת טעות חמורה. מי שניגש לטקסט עם דעות קדומות ללא מחקר אמיתי מעוות בהכרח את המסקנה הסופית.

העניין הוא לא "למצוא התאמה" אלא "להיכנס לראש" של אותו הדור שבזמנו נכתבה התורה ולגלות במה הם האמינו. אם נגלה שהמדע כיום תואם את מה שהם האמינו, אז יש התאמה. ואם כמו בהרבה מקרים נגלה שהם האמינו בדברים שגויים שהמדע סותר, וכיום אין אנו מאמינים באותם דברים, אז המסקנה תהיה שאין התאמה. וזה בסדר.

דוגמא קלאסית לכך היא אמונת העולם העתיק כולו (כולל אצל היהודים) שהעולם שטוח ולא עגול (יש לכך הוכחות רבות מהמקרא עצמו וכן ממקורות חיצוניים). יש רבנים המצטטים את הזוהר[1] כמקור הראשון שבו מוזכר שהעולם עגול ובכך מנסים לטעון שחז"ל ידעו סוד זה לפני כולם. אך לאמיתו של דבר, חכמי יוון העתיקה, פיתאגוראס במאה ה-6 לפנה"ס ופארמנידס במאה ה-5 לפנה"ס היו הראשונים שהכירו בכך שהעולם עגול[2]. בערך סביב השנה 330 לפנה"ס, אריסטו גם הגיע לאותה מסקנה ע"פ תיאוריות פיזיקאיות וראיות תצפיתיות שהעולם עגול[3]. עד המאה ה-1 לספירה, פליניוס הזקן טען שכבר כולם הסכימו אודות הצורה העגולה של כדור הארץ[4].

דוגמא נוספת: בעולם העתיק האמינו שמעל השמים יש מאגר עצום של מים. בתחילת הבריאה היו מים בכל מקום ואז אלוהים יצר רקיע שתפקידו היה לפנות את מקומם של המים שכיסו את הארץ ולעשות מרווח-מחייה לבני אדם וכל יתר בעלי החיים. כך נוצרו המים שמעל הרקיע (השמים) בסיפור הבריאה בתורה. אלוהים המשיך להזיז את המים הצידה ופינה יבשות ויצר ימים ואוקיינוסים שמילאו את התהום וכפי שנאמר בתהילים, "תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ, עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם".

כעת אחרי שראינו את הדוגמאות הללו נוכל לגשת לשאלה המרכזית של מאמר זה.

אם ביום הרביעי נבראו המאורות, איזה אור נברא ביום הראשון וכיצד היו ימים ולילות ללא שמש ירח וכוכבים?

ביום הראשון של הבריאה נאמר:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר:  וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ:  וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד:

ביום הרביעי של הבריאה נאמר:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים:  וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן:  וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים:  וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ:  וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:  וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי:

הסתירה (לכאורה..) גלויה בפסוקים, השאלה ששאלנו מתבקשת, וכבר בגמרא מובאות מספר תשובות אודות האור שנברא ביום הראשון,

"אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו, דברי רבי יעקב. וחכמים אומרים: הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון ולא נתלו עד יום רביעי."[5]

דבריו של רבי יעקב הינם דברי אגדה. הוא כנראה סבר שהאור הראשון שנברא לא היה אור ממש אלא משהו אחר, מסתורי. (דרך אגב, הביטוי החוזר ונשנה "מסוף העולם ועד סופו" הוא אחת העדויות לכך שבימי הגמרא רוב החכמים עדיין האמינו שהעולם שטוח) אך דבריו של רבי יעקב מעלים קושי גדול. אם הבריאה של היום הראשון לא היה אור ממש מדוע בכל זאת לקרוא לה אור? המפרשים בעבר ניסו לתרץ זאת ולומר שאלוהים "גנז" את האור הראשון לשימוש הבלעדי של הצדיקים. כמו כן כיום נשמעים פירושים אפולוגטיים אחרים כגון שאותו האור היה קרינה אלקטרומגנטית אחרי המפץ הגדול…, אך שני הפירושים הללו קשים ודחוקים מאוד. הפירוש האחרון, שהאור היה "קרינה אלקטרומגנטית" מנסה למצוא התאמה בין התורה והמדע המודרני כאשר אין צורך בכך כפי שהסברנו לעיל בתחילת דברינו, שהרי אנו מנסים להתחקות אחרי השקפת התורה בעת כתיבתה ולכן עלינו לחקור ולהבין אלו מדעים היו קיימים באותה עת, כיצד תרבויות שכנות תיארו את בריאת העולם, מה היתה השקפת עולמם, ומה רצתה התורה למסור לנו בתיאור ובסיפור הבריאה בפרק א' של בראשית. לכן אי אפשר לפרש שהאור היה "קרינה אלקטרומגנטית" או כל דבר אחר שלא היה ידוע בעת העתיקה.

גם התירוץ השני בגמרא לעיל דחוק וקשה. דעתם של רוב החכמים היא שהכוונה לשמש, ירח וכוכבים שכבר נבראו ביום הראשון אך אלוהים תלה אותם בשמים רק ביום הרביעי. אבל כשמעיינים בפסוקים עצמם המתארים את הבריאה של היום הרביעי, רואים שאי אפשר לפרש כך,

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים:  וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן:  וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים:  וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ:  וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:  וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי:

נאמר "ויעש אלוהים…ויתן אותם אלהים ברקיע השמים" – כלומר שהוא גם ברא את המאורות ביום הרביעי וגם תלה אותם בשמים ביום הרביעי, ולכן כל מעשה בריאת המאורות היה ביום הרביעי ולא כדעת חז"ל בגמרא.

ובכן, כדי למצוא תשובה לשאלתנו נצטרך להיעזר במקורות חוץ-תורניים ומתוכם להאיר על סוגייתנו.

כמו בסיפור הבריאה בספר בראשית, גם בסיפור הבריאה המפורסם של בבל העתיקה, "אנומה אליש" (Enuma Elish), היה קיים אור בעולם לפני בריאת השמש והירח ושאר הכוכבים. אמנם ההבדל בין שני הסיפורים הוא שבעוד בתורה מתואר האור הראשון כנברא ע"י האל, בסיפור הבבלי האור הוא חלק בלתי נפרד מהאלים ומאיר מתוכם[6]. כמו כן ראוי לציין שבסיפור הבבלי יום ולילה קיימים עוד לפני בריאת המאורות[7].

במצרים העתיקה אע"פ שהשמש היתה נחשבת לאל הראשי שממנה נבעה אורו של השמים, הם ייחסו את אורו של השמים הכחולים לאל "שוּ" (Shu), אל האור והאויר, שסימל את ההבדלה בין אור וחושך ובין עולם החיים לעולם המתים. בתור אל האויר, הוא סימל גם את הריווח בין השמים והארץ וסיפק אויר לכל בעל חי על פני כדור הארץ. המצריים אמרו על האל שוּ שהוא "ממלא את השמים ביופי".  פרט מעניין הוא שכמו שבספר בראשית השמים נבראו לאחר האור, כך במיתולוגיה המצרית אלת כיפת השמים, נוּתּ (Nut), היא בתו של האל שוּ, אל האור[8].

באגדות הראשית של יוון העתיקה ישנה הקבלה רעיונית גדולה לסדר הבריאה של מקורות האור של העולם בכך שכמו בספר בראשית, היה קיים אור ראשוני לפני בריאת המאורות השמש והירח והכוכבים. האגדה היוונית מספרת שאל בשם אֵתֵ'ר (Aether) היה אל האור המאיר של השמים הכחולים. אֵתֵ'ר היה החומר שממנו היה עשוי אותו האור של האטמוספרה העליונה אשר נמצאת בין רקיע השמים והאויר התחתון של הארץ (שבני אדם נושמים). האגדה ממשיכה לספר שבלילה, אמו של אֵתֵ'ר סוגרת את "וילון" החושך בין אֵתֵ'ר והאויר התחתון ובכך נגמר היום ומתחיל הלילה. עם שחר, האלה הֵמֵרָה (Hemera), אחותה של אֵתֵ'ר, פותחת את ה"וילון" וחושפת את האור הכחול המאיר של היום. היוונים האמינו שהאלים שכנו בתוך תחומו של האור הזה בשמים, והם גם נשמו את האויר של האור הזה. הקדמונים אף האמינו שהגופים השמימיים (השמש הירח והכוכבים) נוצרו מתוך האש המרוכזת של אורו של אֵתֵ'ר[9].

ע"פ ההיגיון והידע המדעי המוגבל שעמד לרשותם של חכמי קדם, הם יכלו להסביר את צבעם של השמים כהשתקפות של המים העליונים- "…והמים אשר מעל השמים" (תהילים קמח, ד). כמו כן ע"פ פשט הכתובים, יום ולילה היו קיימים עוד לפני בריאת השמש ולכן הדבר היחיד שיכלו לומר שהוא המאיר את היום היה האור הכחול שנראה בשמים. הם חשבו שהשמש מאירה בגוונים של צהוב אדום ולבן אבל לא כחול. חכמי קדם לא ידעו שהצבע הכחול נגרם ע"י השתקפות קרני האור של השמש באטמוספרה של כדור הארץ. בשבילם אור השמש אמנם יותר חזק מכל דבר אחר, אך אורם הכחול של השמים האיר בפני עצמו. אף התורה אומרת, "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים", כלומר השמש רק מושלת ביום, אך היא אינה המקור ולא הסיבה להיות היום "יום" או מואר (ע"פ הפסוק ביום הראשון "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם") – היום היה מואר עוד לפני יצירת השמש. אור זה הוא האור הכחול המאיר של השמים בטהרתם. הקדמונים הבחינו בכך שגם לפני הזריחה של השמש, השמים מוארים בכחול וכן קצת אחרי שקיעת השמש, וגם כשהיא מסתתרת מאחורי עננים[10]. באותה מידה הקדמונים לא ידעו שאור הירח נובע מאור השמש[11].

הוכחה נוספת לדברינו מופיעה בפרק קד בתהילים המיוחס לדוד המלך. דוד בפרק זה משבח ומפאר את הקב"ה על מעשה הבריאה שהוא צופה ורואה לנגד עיניו. פסוקי מזמור זה מקבילים לתיאור הבריאה בספר בראשית. חשוב להדגיש שלאורך כל הפרק אין שום תיאור על-טבעי או מיסטי. כל השבחים במזמור הם תיאורים וויזואליים של הטבע שדוד רואה ומשבח את אלוהים שברא אותם. במקבילה של היום הראשון, כנגד "ויאמר אלוהים יהי אור ויהי אור" דוד המלך כותב, "עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה", כלומר מלביש אור כשמלה[12], כבגד. על מה יכל דוד המלך להסתכל ולקשר לתיאור "יהי אור" של היום הראשון של הבריאה? הדבר היחיד בטבע שיכול להיות הוא יופי צבעם הכחול של השתקפות השמים בטהרתם, אשר דוד המלך המשיל לבגד עטוף על כיפת השמים. גם הפסוק המקדים את המזמור "יהוה אלוהי גדלת מאוד, הוד והדר לבשת" מרמז לפסוק אחר בספר תהילים "השמים מספרים כבוד אל" (יט, ב) ולמאמר חז"ל המפורסם "תכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, כענין שנאמר כאבן ספיר [כמראה] דמות כסא וגו' (יחזקאל י' א'):"[13]

נספח: טבלה המציגה את מקבילות ימי הבריאה בספר בראשית לפסוקי מזמור קד בתהילים

יום בראשית א תהלים פרק קד, א-לה
1 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר:  וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ:  וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד: בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת יְקֹוָק יְקֹוָק אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ:

עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה,

2 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם:  וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן:  וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי: נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה: הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ:  עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט:
3

 

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן:  וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב: יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ בַּל תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד:  תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם:  מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן:  יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם:  גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן בַּל יְשׁוּבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ:  הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן:  יַשְׁקוּ כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם:  עֲלֵיהֶם עוֹף הַשָּׁמַיִם יִשְׁכּוֹן מִבֵּין עֳפָאיִם יִתְּנוּ קוֹל:  מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן:  וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:  וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שְׁלִישִׁי: מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ:  וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד:  יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי יְקֹוָק אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע:  אֲשֶׁר שָׁם צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ:  הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים:
4 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים:  וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן:  וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים:  וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ:  וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:  וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי: עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ:  תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר:  הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל אָכְלָם:  תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן וְאֶל מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן:  יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב:  מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְקֹוָק כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ:
5 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם:  וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:  וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ:  וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי: זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדֹלוֹת:  שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ:
6 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ:  וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:  וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ:  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה:  וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה וַיְהִי כֵן:  וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי: כֻּלָּם אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן לָתֵת אָכְלָם בְּעִתּוֹ:  תִּתֵּן לָהֶם יִלְקֹטוּן תִּפְתַּח יָדְךָ יִשְׂבְּעוּן טוֹב:  תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ יִבָּהֵלוּן תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן וְאֶל עֲפָרָם יְשׁוּבוּן:  תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה:  יְהִי כְבוֹד יְקֹוָק לְעוֹלָם יִשְׂמַח יְקֹוָק בְּמַעֲשָׂיו:  הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ:  אָשִׁירָה לַיקֹוָק בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי:  יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּיקֹוָק:  יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת יְקֹוָק הַלְלוּ יָהּ:

הערות:

[1] ספר הזוהר כרך ג (ויקרא) פרשת ויקרא דף י עמוד א

[2] Dreyer, John Louis Emil (1953) [1905]. A History of Astronomy from Thales to Kepler. New York, NY: Dover Publications. pp. 20, 37–38. ISBN 0-486-60079-3.

[3] Lloyd, G.E.R. (1968). Aristotle: The Growth and Structure of His Thought. Cambridge Univ. Press. pp. 162–164. ISBN 0-521-07049-X.

[4] http://en.wikipedia.org/wiki/Natural_History_(Pliny)
(טעות נפוצה היא לחשוב שהאירופיים בזמנו של קולומבוס האמינו שהעולם שטוח ושהפלגותיו לאמריקה הפריכו את האמונה הזו. טעות זו נקראת גם "המיתוס של העולם השטוח" (Russell, Jeffrey B. "The Myth of the Flat Earth" http://www.asa3.org/ASA/topics/history/1997Russell.html. American Scientific Affiliation. Retrieved March 14, 2007.))

[5] בבלי חגיגה יב.

[6] ראה לדוגמא לוח 6, שורה 55-56

[7] Johnny V. Miller & John M. Soden "In the Beginning… We Misunderstood: Interpreting Genesis 1 in Its Original Context", Kregel Publications, 2012, Pg.130

[8] Jeremy Naydler, "Temple of the Cosmos: The Ancient Egyptian Experience of the Sacred", Inner Traditions, 1996, Pg.1; J Hill 2010, http://www.ancientegyptonline.co.uk/shu.html Retrieved 09/12/2015

[9] Mike Hockney, "World, Overworld, Underworld, Dreamworld", Hyperreality Books, 2013, Pg.101

[10] Nahum Sarna, "The JPS Torah Commentary: Genesis", Pg.7

[11] The IVP Bible Background Commentary: Old Testament – John H. Walton, Victor H. Matthews, Mark W. Chavalas, Genesis 1

[12] במקרא שמלה/שלמה מתחלפות (ראה גם כשב/כבש, ועוד. )

[13] מדרש אגדה (בובר) במדבר פרק טו